זכרונות מביה"ס:
הנכדה בת ה-11 ביקשה שאספר לה על תקופת לימודיי בביה"ס, אמרה שיש להם פרוייקט בתוכנית "הקשר הרב -דורי", אשר נועדה לייצר דיאלוג בין-דורי, וכול אוסף החוויות מתקופת דור הסבים והסבתות יועבר לבית התפוצות -בת"א,
והנה חלק מסיפורי התקופה עליה סיפרתי לנכדתי :
בשנות ה-60 ,בטרם הייתה בארץ טלביזיה,ובוודאי שלא היו אז מכשירי-סלולאר, ולמרות זאת, אף פעם לא היה לנו משעמם,כי היו המון פעילויות חברתיות בשעות -אחה"צ, כמו תנועות- נוער ומחנאות ,תחרויות- ספורט ,אוסף בולים, קריאת -ספרים, ומדי יום גם היינו עוזרים להורים במשק, מגיל 11 עבדנו שעתיים ביום בסיום הלימודים, אם בעבודות הקטיף בפרדס, או בקטיף מלפפונים ושאר הירקות שגדלו בשדות בכול עונה ,רק לאחר מכן, יכולנו ללכת להיפגש עם חברי -הכיתה נפגשנו כולנו במגרש ביה"ס ,ושם שיחקנו במשחקי -כדור, בקפיצת חבל, קלאס מחבואים ,וכו'.
כאשר רצינו בגדים חדשים לחג ,היינו צריכים לחסוך כסף בעבודת קטיף אגסים ושזיפים או בציר- ענבים אצל השכנים. (בתקופה ההיא עוד לא היו בישראל עובדים תאיילנדים,אלא רק תלמידים חרוצים ששמחו ללכת בחופשה לעבוד ולחסוך כסף.)
חלק מהכסף של התלמידים נאסף ונתרם לקרן- הקיימת ,וזאת מתוך אמונה שיום אחד קק"ל יסללו כביש במקום דרכי-העפר שהובילו לבית הספר, ובחורף נאגרו שם שלוליות ענקיות,שאילצו אותנו ללכת במגפי-גומי שהגיעו עד הברכיים ,אבל לבסוף זה קרה ובאמת נסלל כביש ע" קק"ל, אך זה קרה 20 שנה מאוחר יותר.
מביה"ס יצאנו מדי פעם לטיולים עם המורה חובב הטבע ,שהכיר לנו את שמות העצים ,שמות פרחי-בר, וזיהוי ציפרים, והעביר לנו את אהבתו לטבע, ולמדנו גם לגדל פרחים וירקות בעצמנו,בחצר ביה"ס.
בתקופת החופש הגדול הייתה מגיעה משאית שאספה אותנו 3 פעמים בשבוע,בשעה שש בבוקר,בכדי לעבוד בקטיף ובמיון תפוחים ואגסים -עבדנו -5 שעות ביום בקיבוצים שבסביבה ,ואת הכול כסף שהרווחנו הפקדנו לנו לחיסכון בבנק- הדואר,וגם קיבלנו פינקס כחול בו רשומים כול ההפקדות.
בחודש שני של החופש הגדול נסענו מטעם תנועת-הנוער להקים מחנה אוהלים בחוף אכזיב, בילינו בים במשך שבוע ,וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת.
לאחר כול הזכרונות הללו,הנכדה אמרה בהתפעלות : "באמת לא היה לכם בכלל משעמם, אבל ,,אתם עבדתם בעבודה כול קשה -ועוד בשביל לקנות ביגוד ונעליים,, -איך יכולתם בכלל לחיות ככה?
אנחנו הולכים לקניון וקונים הכול מבלי להתאמץ בעבודה כול כך קשה,
היו לכם חיים מאוד מאוד קשים ,אמרה הנכדה החמודה.
( וזה עוד לפני שסיפרתי לה על תקופתו של בלוק -הקרח במקרר,על החיים ללא החשמל בבית,ללא מכונת-כביסה וללא דוד-שמש, וללא מזגן,
ועל כול תקופת העוני בימים הלא קלים ,
אך בכול זאת עבדנו ,חיינו לא היו קלים, אך אוכל תמיד היה ,וכולם עבדו ושרדו.)