מפגש משפחתי
מפגש משפחתי זה סוג של "אזכרה אלטרנטיבית". כיוון שאנחנו לא ממש שומרי מסורת וכיוון שאנחנו לא ממש מרגישים בנוח "לרדוף" אחרי אנשים שיגיעו לאזכרה וכיוון שאנחנו משפחה מאוד מצומצמת ואין לנו מניין כל זה הביא אותנו לכך שאנחנו מגיעים בימי הזיכרון (עכשיו כבר בערב יום הזיכרון אבל זה סיפור נפרד) ובימי האזכרה שלושתינו בעיקר (אמי, אחותי ואני) ולפעמים בתוספת אחיינים שלי ועכשיו גם כבר בתי בת ה-7 באה ביום הזכרון. מאז השנה השלישית החלה ירידה "דרמטית" של חברים שהגיעו לאזכרה ואח"כ כבר לא ראינו טעם להטריח את שלטונות הצבא שיבואו לערוך אזכרה וכך נשארנו עם מפגש של כולנו סביב הקבר. פעם עוד נהגתי לנסות לאסוף אנשים ולומר קדיש אבל גם את זה הפסקנו ואנחנו רק עומדים, מפטפטים, צוחקים, הולכים לבקר עוד כמה קברים של חברים שלי שנהרגו עשור אחרי אבי ובנים של חברים שנהרגו שני עשורים אחריו ו... הולכים.