שבוע טוב,כמה טיפים בטיפול חולה אלצהיימר
מניסיוני האישי אני יכולה לספר שהשנה ראשונה שלנו היתה קשה מנשוא. אימי כבר חמש שנים גרה איתי ועם בני הצעיר, אימי היתה אשה דעתנית וקשה מאוד אף אחד לא יכל להגיד לה מה לעשות היתה אשת עבודה קשה בכל ימי חייה עד אותו יום אומלל שבו קיבלה אירוע מוחי ובעיקבותיו בא האלצהיימר.בשנה הראשונה כשעדיין לא ידעתי מהי המחלה היא היתה עושה לי את המוות בלי להתכוון אנחנו גרים בקומת קרקע והיא היתה פותחת את הדלת בשתיים שלוש לפנות בוקר והיתה הולכת לתחנת אוטובוס בגשם והיתה יושבת בתחנה כי היתה רוצה ללכת הביתה לביתה,ואני שהייתי רצה אחריה כי היא לא מוכנה לשמוע אותי הייתי בוכה ומתחננת שנחזור הביתה כי גשום והיא תתקרר ומחר בבוקר נלך לבית שלה ורק אז היא היתה משתכנעת .ואמבטיה אין מה לדבר בכלל לא מוכנה להחליף בגדים ולא רוצה להתקלח ואני חייתי בסיוט הייתי אומרת לה אמא אני אוהבת אותך אני רק רוצה שיהיה לך נעים וטוב ,ויכוחים ומריבות עד שהייתי מאיימת עיה שאני פשוט עוזבת את הבית אז הא היתה עושה לי טובה והיתה נכנסת להתקלח, וכך שנה של סיוט עד שלבסוף אחרי חיפושים רבים באינטרנט ובסיפריות על המחלה ועל הטיפול בה ,סוף סוף למדתי איך לגשת אליה חולה דימנציה ואלצהיימר לא שואלים מה הוא רוצה כי הוא לא יודע מ הוא רוצה צריך פשוט להגיד לו אמא או אבא עכשיו נכנסים להתקלח מושיטים יד ופשוט עוזרים לו או לה לגשת למקלחת כמו ילד קטן כמו כן כדורים היא היתה עושה לי המון בעיות עם התרופות כי הגישה שלי לא היתה נכונה הייתי מביאה לה את הכדורים בהיסוס כי ידעתי שהיא תסרב אבל היום אני מגישה לה את הכדור ואומרת לה לשתות ההתחלה לא פשוטה אבל בסוף מצליחים עם המון סבלנות והמון אהבה. אני מקווה שעזרתי ולו במעט לאלה שרק התחילו את המסע.
מניסיוני האישי אני יכולה לספר שהשנה ראשונה שלנו היתה קשה מנשוא. אימי כבר חמש שנים גרה איתי ועם בני הצעיר, אימי היתה אשה דעתנית וקשה מאוד אף אחד לא יכל להגיד לה מה לעשות היתה אשת עבודה קשה בכל ימי חייה עד אותו יום אומלל שבו קיבלה אירוע מוחי ובעיקבותיו בא האלצהיימר.בשנה הראשונה כשעדיין לא ידעתי מהי המחלה היא היתה עושה לי את המוות בלי להתכוון אנחנו גרים בקומת קרקע והיא היתה פותחת את הדלת בשתיים שלוש לפנות בוקר והיתה הולכת לתחנת אוטובוס בגשם והיתה יושבת בתחנה כי היתה רוצה ללכת הביתה לביתה,ואני שהייתי רצה אחריה כי היא לא מוכנה לשמוע אותי הייתי בוכה ומתחננת שנחזור הביתה כי גשום והיא תתקרר ומחר בבוקר נלך לבית שלה ורק אז היא היתה משתכנעת .ואמבטיה אין מה לדבר בכלל לא מוכנה להחליף בגדים ולא רוצה להתקלח ואני חייתי בסיוט הייתי אומרת לה אמא אני אוהבת אותך אני רק רוצה שיהיה לך נעים וטוב ,ויכוחים ומריבות עד שהייתי מאיימת עיה שאני פשוט עוזבת את הבית אז הא היתה עושה לי טובה והיתה נכנסת להתקלח, וכך שנה של סיוט עד שלבסוף אחרי חיפושים רבים באינטרנט ובסיפריות על המחלה ועל הטיפול בה ,סוף סוף למדתי איך לגשת אליה חולה דימנציה ואלצהיימר לא שואלים מה הוא רוצה כי הוא לא יודע מ הוא רוצה צריך פשוט להגיד לו אמא או אבא עכשיו נכנסים להתקלח מושיטים יד ופשוט עוזרים לו או לה לגשת למקלחת כמו ילד קטן כמו כן כדורים היא היתה עושה לי המון בעיות עם התרופות כי הגישה שלי לא היתה נכונה הייתי מביאה לה את הכדורים בהיסוס כי ידעתי שהיא תסרב אבל היום אני מגישה לה את הכדור ואומרת לה לשתות ההתחלה לא פשוטה אבל בסוף מצליחים עם המון סבלנות והמון אהבה. אני מקווה שעזרתי ולו במעט לאלה שרק התחילו את המסע.