אבל...הוא בסדר, וזה עניין של זמן... כמה שזאת לא נחמה, זה מה יש... חבל שאני לא יכולה לומר לך משהו אחר... אני בדיוק כמוך הייתי חוטפת חירפון................................ אוהבת אותך אחותי. מאוד.
היום לקחתי חופש- נלחצתי - המטפלת הזרה של אימי נוסעת לחודש הביתה ואני בצרות - לא מוצאת מישהיא אחרת וכבר חשבתי על פתרון של בית אבות לחודש - כי אני לא מסוגלת נפשית וגם מבחינת זמן לטפל בה. אז הייתי בכמה חברות והן פוחדות ממני - הן מכירות אותי מהעבודה וכמה שאני אומרת שאני אדם פרטי עכשיו ופשוט מחפשת פתרון קצת קשה - מקווה שזה בסוף יסתדר על כל פנים לעיקר.... נרדמתי בצהרים "שלאף שטונדה".... ולפתע טלפון"גולני גולני שלי..." (כך מצלצל הטלפון שלי שגיא מתקשר) כמובן זינוק "אמא עכשיו אני חופשי את יכולה לבוא..." ואני בספיד לקחתי את דניאל שהיה בבית התקשרתי לבית ספר של רועי שלא יעלו אותו להסעה אני מגיעה לקחת אותו (כבר היה 15.40 ) מזל שהספקתי ונסענו עם כל החבילות חוץ מהספינג' שכבר לא היה טרי ...הקפאתי אותו אבל הוצאתי אותו אתמול בתקווה שהוא יתקשר...וטסנו אליו ,פגשנו אותו בדיוק בריצה אבל המפקד היה נחמד ושחרר אותו ישב אתנו כ- 10 דקות (סגריה אחת+) וחזר לבסיס.. זהו ראיתי אותו נרגעתי.. האמת ביום רביעי בלילה אנחנו אמורים לאסוף אותו ביום חמישי הוא אמור להיות אתנו בכמה סידורים בתל אביב והמפקד הבטיח שאם הכל בסדר הוא יצטרף - אז אני מורידה את הכובע למי שהחזיק מעמד עד עכשיו ארוך...........
המרחק לגיא היום הוא 42 ק"מ בדיוק - מדוד - אין אפשרות לביקורים כי זה כבר לא אימונים - איך הוא אומר "הדבר האמיתי" רוב הזמן עסוקים ולא נמצאים בבסיס- אז כשחסר לו משהו אנחנו קופצים- קרה שהנייד נשבר - אז מה אני אשאיר אותו ללא נייד נסעתי והחלפתי איתו - ראיתי אותו בדיוק שניה בהחלפת הכרטיסים לניידים. וגם היום ממש דקות ספורות כי אין זמן . ה"תענוג " של קל"ב נגמר ... הם עוברים למקום שעדיין יגרום לי לא לישון אך אין סיכוי שנוכל להגיע לשם.