שבוע טוב
חשבתי שהשבוע אהיה יותר פנויה, אך העומס בעבודה עדיין מלוה אותי. ואם תשאלו את בעלי זו דרכי להתמודד, עם החג הקרב.
כשאין זמן פחות שקועים במחשבות בהתכוננות (גם בהכנות לחג, וגם בהתמודדות הקרבה)
השבוע שעבר עם כל העומס היה לא פשוט עבורי. כל פעם נגיעה אחרת, מפגש אחר שהכריח אותי להתעמת שוב ושוב עם אובדנו של בני.
באחד הימים הרכב היה במוסך ואני הסתובבתי בעיר, פגשתי תלמיד שלי לשעבר שברך אותי למזל טוב על הולדת בני... לרגע קפאתי, מה יכולתי להגיד. לא זוכרת כבר איך נפרדתי מעליו.
למחרת בענייני עבודה יצא לי להגיע למקום בו היינו מטופלים בפיזיוטרפיה, ולפגוש אנשים מאותה התקופה, אני אמורה להמשיך לתפקד לעבוד והמחשבות...המחשבות שלי במקום אחר.
ובהמשך השבוע ראיתי את הילדים שהיו איתו במעון ואחר כך את אותו אחד שנולד בהפרש של שבוע ממנו, והוא כבר לא תינוק הולך מדבר משחק בגן השעשועים. וליבי ליבי נשבר. בני היה צריך להיות בערך כמוהו ולא יהיה...
ונוסף לכל אחיינית שלי התחילה לספר לי בהתלהבות על יום ההולדת שלה שקרבה (עוד כשבועיים) ועוד מעט היא חוגגת ארבע, וחודש וחצי אחריה גם אנחנו היינו אמורים לחגוג. אוהבת את אחייניתי אבל קשה לי קשה לי כשהיא סיימה את המעון, וקשה היה לי כשהתחילה את הגן... כל שלב ושלב הוא תזכורת בשבילי של מה שאני לא אעבור עם בני.
חשבתי שהשבוע אהיה יותר פנויה, אך העומס בעבודה עדיין מלוה אותי. ואם תשאלו את בעלי זו דרכי להתמודד, עם החג הקרב.
כשאין זמן פחות שקועים במחשבות בהתכוננות (גם בהכנות לחג, וגם בהתמודדות הקרבה)
השבוע שעבר עם כל העומס היה לא פשוט עבורי. כל פעם נגיעה אחרת, מפגש אחר שהכריח אותי להתעמת שוב ושוב עם אובדנו של בני.
באחד הימים הרכב היה במוסך ואני הסתובבתי בעיר, פגשתי תלמיד שלי לשעבר שברך אותי למזל טוב על הולדת בני... לרגע קפאתי, מה יכולתי להגיד. לא זוכרת כבר איך נפרדתי מעליו.
למחרת בענייני עבודה יצא לי להגיע למקום בו היינו מטופלים בפיזיוטרפיה, ולפגוש אנשים מאותה התקופה, אני אמורה להמשיך לתפקד לעבוד והמחשבות...המחשבות שלי במקום אחר.
ובהמשך השבוע ראיתי את הילדים שהיו איתו במעון ואחר כך את אותו אחד שנולד בהפרש של שבוע ממנו, והוא כבר לא תינוק הולך מדבר משחק בגן השעשועים. וליבי ליבי נשבר. בני היה צריך להיות בערך כמוהו ולא יהיה...
ונוסף לכל אחיינית שלי התחילה לספר לי בהתלהבות על יום ההולדת שלה שקרבה (עוד כשבועיים) ועוד מעט היא חוגגת ארבע, וחודש וחצי אחריה גם אנחנו היינו אמורים לחגוג. אוהבת את אחייניתי אבל קשה לי קשה לי כשהיא סיימה את המעון, וקשה היה לי כשהתחילה את הגן... כל שלב ושלב הוא תזכורת בשבילי של מה שאני לא אעבור עם בני.