שבוע טוב

[דינהלה1]

שבוע טוב

היה לי שבוע מתיש. סיימנו את הצביעה בבית ביום שישי. כל הבית היה בבלגן. למרות שנערכתי מראש לא היה קל עם הילדים. במיוחד בשעות הערב שהצבעי עבד עד מאוחר והייתי צריכה להעסיק את הילדים וכל סדר היום השתבש. היום אני ממשיכה לסדר ולנקות, עדין יש קרטונים שצריך לפרק ולארגן.

לאחר חיפושים רבים מצאתי לאימא שלי דיור מוגן. יש המון סידורים לעשות מסביב. בגלל שאני אימא לילדים קטנים אני די מוגבלת בעשייה והאחיות שלי מתעצבנות. הן בתחושה שהן עושות יותר ובכל פעם אני צריכה להזכיר להן שאני אימא לקטנים ולא תמיד יש לי סידור או עזרה. הרעיון בגדול לקרב את אימא שלי אליי כדי שאוכל לעזור יותר. אני עצמי בת של "הורות מאוחרת" האחיות שלי דווקא לא. ילדיהם כבר בוגרים ועצמאיים.

*נא לא לקדם לדף הראשי

 

[מעצימה]

"בת של הורות מאוחרת"

את יודעת דינהלה...רבות אני חושבת על הנושא הזה...בעקבות השאלות הרבות של בני.(דיברנו על זה כאן בעבר)
שוב ושוב הוא "מתקיל" אותנו בשאלות והבהרות בנושא...

אצלינו כייון שהוא דיי לבד...ואחיותיו גם הן בוגרות כבר..הוא מרגיש את הבגרות סביבו.

יש הרבה טרדות כיוון שאין משפחה מורחבת שיכולה לעזור במקרה של קושי..
ומעניין לשמוע איך את חווית זאת בילדותך?

 

[דינהלה1]

אסכם זאת כך:

בילדותי גדלתי החל מגיל 12 כילדה יחידה לכל דבר ועניין. אחיותיי נישאו והקימו משפחה וכל אחת הייתה שקועה בגידול ילדיה. הן היו מגיעות לבקר בחגים ושבתות. אני תמיד עזרתי לאימי בהכנות לכבודן.

כילדה הוריי שיתפו פעולה עם ההורים של חברותיי כדי שאבלה איתן יחד, למשל נסענו שתי המשפחות לים או ערכנו מדורה ללג בעומר וכו.

אחיותיי "זכו" לקבל עזרה ושירותי בייביסיטר מאימי ומהחמות שהיו צעירות יותר מה שאני לא מקבלת היום בכלל. ברווקות אני עמדתי לצד אימי כשאבי ניפטר ועזרתי במה שהיה צריך. היום אני בקושי פנויה והן אלה שצריכות לעזור לה יותר למרות שזה לא תמיד מקובל עליהן אין להן ברירה.
בהחלט מעורר מחשבה שאנחנו צריכים "להיערך" לקראת הגיל השלישי כדי "לא ליפול" על הילדים. למשל לדאוג לעצמנו לביטוח סיעודי פרטי ולא לסמוך רק על הביטוח הלאומי או והמדינה.
בדיוק נודע לי שהביטוח הסעודי של קופות החולים פג כך שכל מה ששילמתי עד היום הלך קפוט...כנראה צריך לחפש עכשיו ביטוח פרטי ולהתחיל לשלם מחדש...

 

[עינת דולב הדס]

את יודעת

אני תמיד רציתי הרבה ילדים כדי שהם יוכלו לטפל בי כשאצטרך כשאהיה גדולה. זו היתה המחשבה שלי לפני שהבאתי ילדים.
אני טיפלתי בהוריי דווקא בגיל צעיר בשל מחלות שונות אבל הם עדיין יכולים לעזור לי והגלגל כל הזמן מתהפך. פעם אני מטפלת בהם ופעם הם עוזרים לי.
היום אני רואה במשפחה המורחבת איך יש הרבה עניינים סביב הטיפול בהורים. העלבויות, התחשבנויות, תחרויות סמויות וזה משהו שאף פעם לא היה ביני לבין האחים שלי כשהיינו צריכים לטפל בהורים. אף פעם לא התחשבנו אחד עם השני או נעלבנו. תמיד כל אחד נתן את המקסימום וזה היה נהדר. אני חושבת שזה מבחן מאוד חשוב במשפחה גרעינית. אני מאושרת שבמשפחה הגרעינית שלי עברנו לא אחת את המבחן בהצלחה.
אני מאוד מאוד מקווה שלא יהיו כאלה ענינים בין הילדים שלי כשאני אגיע לגיל שיצטרכו לטפל בי.

 

[דינהלה1]

אולי לא הובנתי נכון

רציתי להראות איך יכול לבוא לידי ביטוי כשבמשפחה אחת יש ילדים "רגילים" וילדים מהורות מאוחרת. מבטיחה לך שאין אצלנו חשבונאות ופנקסנות. כל בן משפחה תורם בהתאם ליכולות ולסטאטוס שלו בתקופות שונות בחיים ויש הבנה למציאות.

דווקא משום הניסיון שלי הנוכחי התובנה שלי שצריך להיערך מראש לגיל השלישי. אני רואה עד כמה זה חשוב לחסוך מגיל צעיר עבור ביטוח סיעודי, קרן פנסיה וכו.
לא ניתן לסמוך על המדינה/ביטוח לאומי קופות החולים וכ"ו. כשיש בסיס זה מאוד מקל על הילדים לעזור להורה המבוגר ויכול למנוע מלכתחילה קשיים מיותרים.

ידוע שיש מקרים של יחסים לא טובים בין אחים במשפחה, זה יכול לבוא לידי ביטוי בסכסוכים,, תחרותיות, קנאה וכו, לאו דווקא בטיפול בהורים.
כאם אני מלמדת מעכשיו את ילדיי שכל אחד מקבל את מה שהוא צריך. אני שומעת המון למה הוא קיבל כך ואני כך. שלו יותר גדול/יפה וכו... אני מאמינה שבאמצעות הובלה נכונה של ההורים יש השפעה חיובית על טיפוח היחסים בין הילדים.

 

[עינת דולב הדס]

אני בטוחה

שאין אצלכם אחרת ודאי היה לך קשה לכתוב על זה בכזו חופשיות.
את צודקת שצריך להערך לזה מבעוד מועד. הבעיה היא שלא תמיד חושבים על זה בגיל צעיר.