שבוע של עליות ומורדות
הטוב - משום מה הרגשתי אמוד פרודקטיבית השבוע. בעלי היה בנסיעת עסקים כל השבוע, ואני הייתי לבד עם הבנות. אני מאוד אוהבת את הימים האלו שהוא לא כאן, הכל מתנהל מאוד שקט וחלק (עד כמה שאפשר עם שתי ילדות שבחופש כבר חודשיים
). ביום הראשון לא עשינו כלום סתם נשארנו בבית ואכלנו אוכל ג'אנק, ראינו טלוויזיה ואכלנו ג'אנק.
ביום השני השכרתי שואב אבק אדים ענק בהום דיפו, החלטתי שנמאס לי מהשטיח המלוכלך והשעיר ואני צריכה לעשות ניקוי עמוק - מה לעזאזל חשבתי לעצמי בפרץ ספונטניות אין לי מושג. המכונה ענקית וכבדה (בחיי, אני חושבת שזה שוקל איזה 50 קילו לפחות). הבנות מאוד התלהבו ולשם שינוי סידרו את החדרים והסלון בלי וויכוחים, כמובן שנתנו למכונה שם נחמד וקליט "ביג גרין". בזמן שאני שאבתי וקיללתי הן עקבו אחרי או התעסקו עם עצמן. סה"כ לקח לי משהו כמו 5 שעות לא רצופות) לנקות את כל השטיחים, כולל ניקוי המכונה בסוף התהליך. קצת הצטערתי לגלות כמה גי'פה יצא מהשטיח, הייתי ישנה טוב יותר בלילה אם לא הייתי יודעת מה גר לי בשטיח, אבל איזה כיף לדרוך על שטיח, כל הכתמים שנאבקתי איתם חודשים אינם, וכולם כלכך זהירים במה שהם סוחבים מעל השטיח (מחשש להתפרצות זעם ילדותית אך מוצדקת לחלוטין). אה, והחדרים עדיין נקיים ומסודרים (טפו, חמסה שום בצל).
ביום השלישי החלטתי לתלות את הוילונות שלא שאפסנתי בארון.. יש לנו קיר בגובה 3 מטר בחדר שינה, אז הייתי צריכה לקנות 4 סטים שונים ולקצר ועשות מכפלות, ולכבס, ולגהץ, עוד פרוייקט קטן שגזל חצי יום. ולסיכום סידרתי את הארונות של הבנות, והעפתי מלא בגדים שכבר קטנים עליהם.
אה, ושיפצתי את השעון האהוב שלי, שקניתי לפני 13 שנה ועבר איתי מלא דירות, הוא כבר היה צריך מתיחת פנים, ועכשיו אני לא מסוגלת להפסיק להתסכל עליו.
שבוע פרודקטיבי כבר אמרתי
מצרפת תמונה של השעון לפני ואחרי
הרע - לקרוא מה קורה באירופה בעקבות המלחמה בישראל, אני פשוט מזועזעת. חנויות שכתוב עליהן שלט שהכניסה להיהודים וכלבים אסורה מחרידה אותו ומפחידה אותי מאוד מאוד.
הלא נורא - התלבטתי עם לכתוב את זה תחת הרע, אבל אחרי שדיברתי עם אישה חכמה שאני אוהבת, וקיבלתי עצה מחברה, וקראתי קצת ברשת, החלטתי שכל הקווה לטובה, ולכן זה לא נורא.
קיוותי להתחיל ללמוד לתואר שני כבר בסוף אוגוסט, אבל זה לא יצא לפועל. אני צריכה לעבור עוד כברת דרך ארוכה, הרבה יותר ארוכה ממה שציפיתי, להתמודד עם מפלצות ששנים אני בורחת מהן (קורסים במתמטיקה למשל) להתגבר על עלבון קשה, למחול על כבודי, וכל מה שנשאר לי זה להרים את הראש ולשנן לעצמי שזו עוד מהמורה בדרך להגשים את עצמי. שאני כותבת את הדברים זה נשמע כל כך, אבל התמודדות ביום ביום שוברת אותי לעיתים וגורמת לי להטיל ספק בעצמי.
שיהיה שבוע שקט ומוצלח.