FashionKitty
New member
שבוע למשאבה - מסקנות ועניינים ועוד הצעה לסוכרתיות טייפ 1
אז בשבוע שעבר התחברתי לאנימס וייב. החיבור נעשה במרפאת הסוכרת שלי במכבי באשקלון עם הסוכנת. אפילו עברתי הדרכונת אצל הדיאטנית למרות שבהתחלה לא חשבתי שאני צריכה, וזה היה רק פגישת "ווידוא". כשציינתי בפני הרופא, הסוכנת והאחות את היחסי פחמימה/אינוסלין ותיקון/אינוסלין שלי - הם היו בהלם.
הרופא סידר לי ערכים תיקון של יחידה ל-50 נקודות סוכר ופחמימה אינוסלין - 1:15.
את הבאזלי סידרו לי על 1.65 לשעה, מ-50 לנטוס יומי. התיקון היחיד שעשיתי הוא בין השעות 6 בבוקר ל-10 בבוקר. העלתי את זה ל-1.85, ובין 10 עד 12 זה יורד ל-1.55. נראה שזה דווקא עובד יפה.
חוץ מזה גם שינתי את ערכי התיקון והפחמימה.
קודם למשאבה ערך התיקון שלי היה 1:8
ערך הפחמימה היה 1:2.5.
וזה בדוק. כשישבתי אצל הדיאטנית ועברנו על אינספור דוג' שיש לי - ערכי סוכר, אוכל וספירת פחמימות וכל פעם מחדש - אותה תוצאה. מסתבר שאני יודעת על מה אני מדברת.
ברור שעם המשאבה הצרכים פוחתים קצת. ערכי התיקון שלי הם 1:10 ופחמימה זה 1:4. אבל כנראה שזה יתייצב על 1:3.8.
חיבורים ועניינים:
אני משתמשת בצינורית ובחיבור שמגיע מאנימס. אני אוהבת את העובדה שזה חד פעמי מצד אחד. ומצד שני... קשה לי כי אני "ירוקה". ויש הרבה פסולת.
אבל אחרי שבדקתי ועשיתי קצת מחקר, לא יקרה מצב שאני אצטרך לקנות את "המחדיר" פעם בחודשיים כי הוא נשבר, כל פעם בעלות של 100 ש"ח.
צרכי האינוסלין היומיים שלי הם גבוהים. אין ספק בזה. וזה אומר שאין מצב לנהל 3 ימים על רזבור אחד. אז אני ממלאת ומוסיפה. אני משתמשת בכל אחד, יותר מפעם אחד. וממה שקראתי אין עם זה שום בעיה. במיוחד כי אני עושה את זה בדרך כלל אחת ליומיים (לפעמים פשוט מוסיפה על הקיים לפני שהולכת לישון). אני מתייחסת לחיבור הקנולה ומילוי הרזוברה בנפרד. הקנולה מוחלפת כל 3 ימים אם כי, בפעם הראשונה זה היה רק יומיים (כי הפגישה השנייה היא עם הסוכנת שמראה ומוודאת שאת יודעת איך להחליף את הקנולה כמו שצריך...), ובפעם השנייה רק יום - פשוט כי המדבקה נפלה!
מחר אחליף בפעם השלישית את הצינורית.
בנימה זו, קיבלתי מרשם לדבק ספריי רפואי שאמור לחזק את הדבק.
הממשק ממש נוח. הכל זורם ממש יפה. כבר הספקתי להיתפס בדלת פעמיים (וזה היה אחד מהחרדות הכי גדולים שלי בתור שלומיאלית גמורה שנתקעת לעיתים קרובות בדברים), ותוך לילה אחד הבנתי את שאמרו בקבוצת הסוכרת בפייסבוק לגבי שינה כשהמשאבה פשוט במיטה. אני ישנה לבד, בערך.... אז אין בן זוג שיתגלגל על המשאבה. אם כי - לא נראה שזה מפריע לאחד מארבעת החתולים שלי.
כל התהליך עובד ממש יפה. האמת שגם כשאני נופלת להרגלים רעים עם ההזרקות והכל - המשאבה שם. וקשה להתעלם ממנה.
בגזרת הטיעונים למה כן משאבה (מתוך הודעה אחרת שרשמתי בהקשר לטיעונים בעד המשאבה).
אין ספק שהיא שווה למי שמתאים, ובטח ביחס לדור הישן של אורכי הטווח. לנטוס ולבמיר מתאימים לאנשים מסויימים, אבל אחד היתרונות של המשאבה הוא לאנשים שמזריקים תיקונים ו/או הרבה פעמים לאורך היום. טרם המשאבה, ובהנחה כי אני משתדלת לשמור על איזון, אני בכיף מזריקה 4-8 פעמים.
עוד יתרון מובהק הוא היכולת להתאים רמות באזל שונות לשעות שונות. כמו לדוג' במקרים של תופעת סמוגי, תופעת השחר, או באופן כללי עצם העובדה שהגוף מפריש הורמונים מסויימים במהלך השינה שגורם לעלייה בצריכת האינוסלין של הגוף.
כמו כן, ניתן להשהות זמנית את הזרמת הבאזלי כמו במקרי היפו איטיים או במהלך ספורט שנוטה להוריד את רמות הסוכר.
יתרון נוסף הוא העובדה שהמשאבה לא מאפשרת לך לשכוח או לחיות בהכחשה שיש לך סוכרת. משהו שאני סובלת ממנו באופן מובהק.
עוד יתרון לשואבים הוא היכולת לקחת חלקיקי יחדיות, לעומת הזרקות שזה יחידות שלמות.
חוץ מזה, גם צריכה מופחתת באינוסלין, פשוט בגלל שיטת "ההזנה" של האינוסלין לתוך הגוף.
היו הרבה סיבות שבמשך 12 שנה לא התחברתי למשאבה. ביניהן שתי עיקריות.
אחת הטראומות העיקריות שיש לי מהאישפוז הראשון בחיי בגיל 17 עם הימצאות הסוכרת בגופי, הייתה האינפוזיה. התחושה שכל משיכה הכי קטנה מוציאה לי את הורידים מהמקום.... עשתה לי חתיכת טראומה (נשמע דבילי אבל עד היום אני מסוגלת כמעט להתעלף מהמחשבה הזו... באישפוז האחרון בעקבות החמצת הראשונה בחיי - לפני כחודשיים, כבר למדתי וכל פעם שחיברו לי מחדש אינפוזיה במקום אחר, ביקשתי שיוסיפו דבק רפואי שיתפוס את הצינורית של העירויים השונים לגוף כדי שאלו לא ינועו שוב ושב).
פחדתי מהתחושה הזו. אבל האמת בפועל לא יכולה להיות יותר רחוקה מזה. מדובר בקנולה גמישה וקטנה באורך ס"מ בודדים. ההחדרה שלה מזכירה במידת מה את צליל הקפיץ של הדוקרן של מכשיר גלוקומטר סטנדרטי וזה בעיקר הקפיצה, ופחות הכאב. המחט נכנסת לשנייה ויוצאת מיד. הקנולה קטנה. הדבק זה מה שמחזיק את זה במקום, ובמקרה שתיתפסו בידית הדלת - כפי שעשיתי, המשאבה תמצא את עצמה תלויה מהחיבור הדביק. או שלכל היותר, המדבקה תתלש. הפעולה הזו - לא כואבת. זה לא עירוי ולא מזכיר שום דבר בתחושה.
אגב, במכבי אין אפשרות, אבל בקופות אחרות יש את האומניפוד, שהוא בלי צינורית. אז למי שזה עדיין מטריד - שווה לבדוק את המשאבה הזו.
הדבר הבא שהיווה בעיה הוא העניין הפסיכולוגי. משהו שמחובר אליי לגוף כל הזמן - משהו שמזכיר לי שאני חולה. שאני סוכרתית.
והאמת? שיש פה יתרון יותר מאשר חיסרון. עצם העובדה שלא רציתי תזכורת לגמרי איפשר לי לחיות בהכחשה 12 שנה. תמיד הזרקתי לנטוס. אבל לגמרי חיפפתי עם בדיקות. העברתי ימים שלמים בלי לבדוק. ועם ההומולוג פשוט הזרקתי פה ושם. לפי... וואלה, לא יודעת לפי מה. לפי תחושה כנראה.
מאוזנת לא הייתי.
עצם העובדה שהמשאבה שם מאפשרת לי להתאזן ביתר קלות. אני מקפידה על הזרקה בולוס ארוחה, לפחות חלק מסויים מהבולוס - חצי שעה לפני שאני אוכלת (כי אינוסלין צריך חצי שעה להתחיל לעבוד בעוד שפחמימות מתחילות להיספג כמעט מייד, והיפואים לא היו לי בעקבות ההרגל הזה), קל לי להוסיףך עוד אינוסלין. ואני פשוט יכולה להזריק. אני לא צריכה לחפש את המזרק, ללכת לחדר או הבייתה כדי להביא. זה תמיד עליי. זה תמיד איתי.
זה לגמרי מדרבן את המוטיבציה.
כן. אני סוכרתית. וכן, זו מחלה. וזו מחלה נוראית.את החלק השלישי של ההצהרה - זה החלק הכי חשוב להבין. זה החלק הכי חשוב להכליל בכל הסיפור הזה. המשאבה מזכירה לי להתאזן. אני יכולה להתכחש עד מחר שיש לי סוכרת. אבל זה לא יעזור לי. אני סוכרתית. נקודה. חראם על העיניים, חראם על הכליות.
והאמת? מרגישים הרבה יותר טוב כשהסוכר מתחת ל-200. ושמתי גם לב, שכמו שמרגישים היפו, מרגישים גם היפר. לפחות אני. כשאני עולה מעל ה-200 קשה לי יותר לקחת נשימה עמוקה. פתאום קלטתי את זה. ושכחתי את זה כמעט לחלוטיין. כי מזמן לא הייתי באמת מאוזנת.
מה שעדיין לא יצא לי לחוות עם המשאבה זה התקף הקאות ומיגרנות, אבל כן היה לי חום של 24 שעות שאחרי שראיתי שהסוכר לא מגיב לגמרי לפי התיקונים, הוספתי 20% בבאזלי הזמני וזה לגמרי עשה את העבודה.
בקיצור:? ממליצה ומרוצה.
אז בשבוע שעבר התחברתי לאנימס וייב. החיבור נעשה במרפאת הסוכרת שלי במכבי באשקלון עם הסוכנת. אפילו עברתי הדרכונת אצל הדיאטנית למרות שבהתחלה לא חשבתי שאני צריכה, וזה היה רק פגישת "ווידוא". כשציינתי בפני הרופא, הסוכנת והאחות את היחסי פחמימה/אינוסלין ותיקון/אינוסלין שלי - הם היו בהלם.
הרופא סידר לי ערכים תיקון של יחידה ל-50 נקודות סוכר ופחמימה אינוסלין - 1:15.
את הבאזלי סידרו לי על 1.65 לשעה, מ-50 לנטוס יומי. התיקון היחיד שעשיתי הוא בין השעות 6 בבוקר ל-10 בבוקר. העלתי את זה ל-1.85, ובין 10 עד 12 זה יורד ל-1.55. נראה שזה דווקא עובד יפה.
חוץ מזה גם שינתי את ערכי התיקון והפחמימה.
קודם למשאבה ערך התיקון שלי היה 1:8
ערך הפחמימה היה 1:2.5.
וזה בדוק. כשישבתי אצל הדיאטנית ועברנו על אינספור דוג' שיש לי - ערכי סוכר, אוכל וספירת פחמימות וכל פעם מחדש - אותה תוצאה. מסתבר שאני יודעת על מה אני מדברת.
ברור שעם המשאבה הצרכים פוחתים קצת. ערכי התיקון שלי הם 1:10 ופחמימה זה 1:4. אבל כנראה שזה יתייצב על 1:3.8.
חיבורים ועניינים:
אני משתמשת בצינורית ובחיבור שמגיע מאנימס. אני אוהבת את העובדה שזה חד פעמי מצד אחד. ומצד שני... קשה לי כי אני "ירוקה". ויש הרבה פסולת.
צרכי האינוסלין היומיים שלי הם גבוהים. אין ספק בזה. וזה אומר שאין מצב לנהל 3 ימים על רזבור אחד. אז אני ממלאת ומוסיפה. אני משתמשת בכל אחד, יותר מפעם אחד. וממה שקראתי אין עם זה שום בעיה. במיוחד כי אני עושה את זה בדרך כלל אחת ליומיים (לפעמים פשוט מוסיפה על הקיים לפני שהולכת לישון). אני מתייחסת לחיבור הקנולה ומילוי הרזוברה בנפרד. הקנולה מוחלפת כל 3 ימים אם כי, בפעם הראשונה זה היה רק יומיים (כי הפגישה השנייה היא עם הסוכנת שמראה ומוודאת שאת יודעת איך להחליף את הקנולה כמו שצריך...), ובפעם השנייה רק יום - פשוט כי המדבקה נפלה!
בנימה זו, קיבלתי מרשם לדבק ספריי רפואי שאמור לחזק את הדבק.
הממשק ממש נוח. הכל זורם ממש יפה. כבר הספקתי להיתפס בדלת פעמיים (וזה היה אחד מהחרדות הכי גדולים שלי בתור שלומיאלית גמורה שנתקעת לעיתים קרובות בדברים), ותוך לילה אחד הבנתי את שאמרו בקבוצת הסוכרת בפייסבוק לגבי שינה כשהמשאבה פשוט במיטה. אני ישנה לבד, בערך.... אז אין בן זוג שיתגלגל על המשאבה. אם כי - לא נראה שזה מפריע לאחד מארבעת החתולים שלי.
כל התהליך עובד ממש יפה. האמת שגם כשאני נופלת להרגלים רעים עם ההזרקות והכל - המשאבה שם. וקשה להתעלם ממנה.
בגזרת הטיעונים למה כן משאבה (מתוך הודעה אחרת שרשמתי בהקשר לטיעונים בעד המשאבה).
אין ספק שהיא שווה למי שמתאים, ובטח ביחס לדור הישן של אורכי הטווח. לנטוס ולבמיר מתאימים לאנשים מסויימים, אבל אחד היתרונות של המשאבה הוא לאנשים שמזריקים תיקונים ו/או הרבה פעמים לאורך היום. טרם המשאבה, ובהנחה כי אני משתדלת לשמור על איזון, אני בכיף מזריקה 4-8 פעמים.
עוד יתרון מובהק הוא היכולת להתאים רמות באזל שונות לשעות שונות. כמו לדוג' במקרים של תופעת סמוגי, תופעת השחר, או באופן כללי עצם העובדה שהגוף מפריש הורמונים מסויימים במהלך השינה שגורם לעלייה בצריכת האינוסלין של הגוף.
כמו כן, ניתן להשהות זמנית את הזרמת הבאזלי כמו במקרי היפו איטיים או במהלך ספורט שנוטה להוריד את רמות הסוכר.
יתרון נוסף הוא העובדה שהמשאבה לא מאפשרת לך לשכוח או לחיות בהכחשה שיש לך סוכרת. משהו שאני סובלת ממנו באופן מובהק.
עוד יתרון לשואבים הוא היכולת לקחת חלקיקי יחדיות, לעומת הזרקות שזה יחידות שלמות.
חוץ מזה, גם צריכה מופחתת באינוסלין, פשוט בגלל שיטת "ההזנה" של האינוסלין לתוך הגוף.
היו הרבה סיבות שבמשך 12 שנה לא התחברתי למשאבה. ביניהן שתי עיקריות.
אחת הטראומות העיקריות שיש לי מהאישפוז הראשון בחיי בגיל 17 עם הימצאות הסוכרת בגופי, הייתה האינפוזיה. התחושה שכל משיכה הכי קטנה מוציאה לי את הורידים מהמקום.... עשתה לי חתיכת טראומה (נשמע דבילי אבל עד היום אני מסוגלת כמעט להתעלף מהמחשבה הזו... באישפוז האחרון בעקבות החמצת הראשונה בחיי - לפני כחודשיים, כבר למדתי וכל פעם שחיברו לי מחדש אינפוזיה במקום אחר, ביקשתי שיוסיפו דבק רפואי שיתפוס את הצינורית של העירויים השונים לגוף כדי שאלו לא ינועו שוב ושב).
פחדתי מהתחושה הזו. אבל האמת בפועל לא יכולה להיות יותר רחוקה מזה. מדובר בקנולה גמישה וקטנה באורך ס"מ בודדים. ההחדרה שלה מזכירה במידת מה את צליל הקפיץ של הדוקרן של מכשיר גלוקומטר סטנדרטי וזה בעיקר הקפיצה, ופחות הכאב. המחט נכנסת לשנייה ויוצאת מיד. הקנולה קטנה. הדבק זה מה שמחזיק את זה במקום, ובמקרה שתיתפסו בידית הדלת - כפי שעשיתי, המשאבה תמצא את עצמה תלויה מהחיבור הדביק. או שלכל היותר, המדבקה תתלש. הפעולה הזו - לא כואבת. זה לא עירוי ולא מזכיר שום דבר בתחושה.
אגב, במכבי אין אפשרות, אבל בקופות אחרות יש את האומניפוד, שהוא בלי צינורית. אז למי שזה עדיין מטריד - שווה לבדוק את המשאבה הזו.
הדבר הבא שהיווה בעיה הוא העניין הפסיכולוגי. משהו שמחובר אליי לגוף כל הזמן - משהו שמזכיר לי שאני חולה. שאני סוכרתית.
והאמת? שיש פה יתרון יותר מאשר חיסרון. עצם העובדה שלא רציתי תזכורת לגמרי איפשר לי לחיות בהכחשה 12 שנה. תמיד הזרקתי לנטוס. אבל לגמרי חיפפתי עם בדיקות. העברתי ימים שלמים בלי לבדוק. ועם ההומולוג פשוט הזרקתי פה ושם. לפי... וואלה, לא יודעת לפי מה. לפי תחושה כנראה.
עצם העובדה שהמשאבה שם מאפשרת לי להתאזן ביתר קלות. אני מקפידה על הזרקה בולוס ארוחה, לפחות חלק מסויים מהבולוס - חצי שעה לפני שאני אוכלת (כי אינוסלין צריך חצי שעה להתחיל לעבוד בעוד שפחמימות מתחילות להיספג כמעט מייד, והיפואים לא היו לי בעקבות ההרגל הזה), קל לי להוסיףך עוד אינוסלין. ואני פשוט יכולה להזריק. אני לא צריכה לחפש את המזרק, ללכת לחדר או הבייתה כדי להביא. זה תמיד עליי. זה תמיד איתי.
זה לגמרי מדרבן את המוטיבציה.
כן. אני סוכרתית. וכן, זו מחלה. וזו מחלה נוראית.את החלק השלישי של ההצהרה - זה החלק הכי חשוב להבין. זה החלק הכי חשוב להכליל בכל הסיפור הזה. המשאבה מזכירה לי להתאזן. אני יכולה להתכחש עד מחר שיש לי סוכרת. אבל זה לא יעזור לי. אני סוכרתית. נקודה. חראם על העיניים, חראם על הכליות.
והאמת? מרגישים הרבה יותר טוב כשהסוכר מתחת ל-200. ושמתי גם לב, שכמו שמרגישים היפו, מרגישים גם היפר. לפחות אני. כשאני עולה מעל ה-200 קשה לי יותר לקחת נשימה עמוקה. פתאום קלטתי את זה. ושכחתי את זה כמעט לחלוטיין. כי מזמן לא הייתי באמת מאוזנת.
מה שעדיין לא יצא לי לחוות עם המשאבה זה התקף הקאות ומיגרנות, אבל כן היה לי חום של 24 שעות שאחרי שראיתי שהסוכר לא מגיב לגמרי לפי התיקונים, הוספתי 20% בבאזלי הזמני וזה לגמרי עשה את העבודה.
בקיצור:? ממליצה ומרוצה.
