שבוע לפני המסע....

[שרוך]

שבוע לפני המסע....

בס"ד שלום לכולם מה המצב? נכון נכון אל תכעסו אנשים אבל אני חייב לפתוח תשרשור לא היה לאיפה לנצל"ש אותו... אבל כן כן עוד שבוע אני אומר שלום לכל החבר'ה למשך שבוע, שבוע שאני מקווה שיחרט בזכרוני הרב לעוד הרבה שנים. רציתי לשאול כיצד אתם באופן אישי עבדתם על על הצד הריגשי והנפשי מה עשיתם? מה לעשות? מה לחשוב? מה להרגיש? ועוד שאלה האם משהו מבינכם שהוא דור 3 לניצולי שואה עלה לקבר סבא וסבתא לפני הטיסה? האם משהו יכול לשתף אותי בבקשה כי אני בעז"ה ממש משתוקק לעשות את זה עוד השבוע אבל מה להגיד מה לדבר אליהם? השמח מאוד לעזרה אבל יש לי תחושה שאני ממש לא מוכן נפשית וריגשית... שרוך

 

[Pukipsey007]

מסע מוצלח ../images/Emo20.gif

קשה להתכונן, לא אוכל לומר לך מה להרגיש. תזרום עם זה.. עם המראות, הריחות, הסיפורים. ויהיה בסדר.

 

[sweet eyes]

לא יודעת איך להסביר את זה..

גם אני הרגשתי סוג של תקועה. סבא וסבתא שלי עדיין חיים, אבל גם להם לא יודעת מה להגיד. לא ידעתי איך לשאול ואיך לדבר. הרבה חברים שלי חשבו שהם לא יכלו להתמודד. שהם ישברו ולא יהיו מוכנים נפשית. חברה שלי, שבכתה בכל מפגש הכנה, כשכל איש עדות שהביאו לנו דיבר - הייתה יותר חזקה בפולין. בפולין אתה רואה דברים, ומה לעשות, אתה מתרגל אליהם. במיוחד כשאתה בא מהארץ הזאת. חוצמזה, אנחנו היינו באושוויץ ביום השני, יום לפני האחרון היינו בטרבלינקה. זה כבר לא השפיע כמו האחרים. כמו אושוויץ או מיידנק, כי זה כאילו "לא יכל לחדש" זה מגעיל לעשות את זה.. אבל אני וכל מי שהיה איתי הרגיש.. שזה פשוט ~מתיש~ ללכת למסע של שמונה ימים ומבוקר עד ליל לשמוע שואה. זה לא רע, וזה נחוץ, אבל זה מתיש. ולכן, גם אם אתה מרגיש שאולי אתה לא מוכן נפשית; א. החברים שלך איתך, המורים שלך איתך, וחשוב-המדריכים שלך איתך. [הייתה לי מדריכה פשוט נהדרת.] ב. אתה תגלה כמה אתה חזק במת רק כשתעמוד מול הזוועות. ג. אם תבכה ותשבר- זה בסדר. ד. אם לא תבכה ולא תשבר - זה גם בסדר!! מה שכן, תתעד הכל, תכתוב הכל. תכתוב מיום לפני ועד כמה שאתה מרגיש אחרי.. אני כתבתי את הדברים הכי "חזקים" לדעתי יום אחרי שחזרתי מפולין. אגב, אם עוד לא קראת את "הזהו אדם" של פרימו לוי, אני מציעה לך לקחת את זה איתך לפולין ולקרוא את זה בטיסה חזרה, ומקסימום תמשיך בבית. זה הזמן הכי מתאים, ספר מדהים. יהיה טוב, בובה!