שבוע מלא פרסים ב- אנשים

[תפוז אנשים מודיע]

שבוע מלא פרסים ב-../images/Emo43.gif אנשים

מפעל הפיס ותפוז

אנשים מחלקים לכם ספרים! לקראת טקס חלוקת פרס ספיר הקרב ובא, מפעל הפיס ותפוז

אנשים מזמינים אתכם להצביע ולבחור מי לדעתכם יהיה הזוכה בפרס היוקרתי מבין חמשת המועמדים. 15 העונים נכונה הראשונים יזכו בחבילת שי בשווי 400 ₪ הכוללת את חמשת הספרים המועמדים לפרס! 25 העונים נכונה הבאים יזכו בספר אחד מבין הספרים המועמדים. אז למה אתם מחכים? מהרו והצביעו כבר עכשיו! http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=276&msgid=100059355

תחרות בגדי הים נמשכת תחרות בגדי הים הגדולה של פורום דוגמנות ממשיכה, ואתם מוזמנים לבוא ולהכיר מעט יותר לעומק את המתמודדות. והשבוע, מועמדת מספר 9 - קארין גוטיקוב http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1502&msgid=100107593

אז מה הסוד הכי כמוס ומסעיר שלכם? ב-22.06.07 תיערך הקרנה חגיגית לסרט "הסודות", ולגולשים יחולקו חמישים כרטיסים זוגיים. מה צריך לעשות? רק לספר לנו מה הסוד הכי מסעיר שלכם... הכנסו עכשיו לשרשור התחרות בפורום: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1777&msgid=100217915

רוצים לקבל מנוי חודשי למגזין הניהול "סטטוס"? פורום ניהול לקוחות בהייטק מחלק לך מנויים. כל הפרטים בקישור: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1737&msgid=100159561

רוצים כרטיס זוגי במתנה? הגולשים הזריזים שישלחו מסר לניק "הופעות בברלה" יזכו בכרטיס זוגי חינם לאחת מההופעות ב מועדון ברלה : הופעות השבוע: חמי רודנר, עינת שרוף- שירה בציבור, שלום חנוך ומשה לוי- יציאה http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/communityEvent.asp?id=56433

הכל מסביב בינוני? לא עוד! פורום אריק ברמן מסדר לכם את הסינגל החדש "בינונימי". רוצים לזכות? השתתפו בפעילות בפורום: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1654&msgid=100192114

רוצים לזכות בסינגל מדליק? בואו לעצב לוגו! פורום הבורר מחפש לוגו שווה ומזמין אתכם לעצב לו אחד כזה. אם אתם מוכשרים, יצירתיים, אוהבים את התכנית ובא לכם לזכות, הכנסו לכאן: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1769&msgid=100184017

לרגל צאת אלבומה החדש של שרית חדד, פורום פופ ישראלי מחלק לכם סינגלים של הזמרת. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1768&msgid=100198571

פורום ערוץ MTV2 מחפש לוגו חדש ומזמין אתכם לעצב אותו: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1710&msgid=100098955

 

[Remedy Lane 9]

שמישהו ירה בי

אני בולעת דמעות כל היום. בגלל שאני לא מסוגלת להישאר בתוך הכיתה כשמורה הטיפש שלי הורס ספרות, ובעצם אין מה לעשות בחוץ כשהיינו בתערוכה של קופפרמן, ואני אמרתי בדיוק את מה שהמורה שלי הקריאה אחר כך, רק את מה שאני אמרתי מורה אחרת ביטלה, וזה רק בגלל שלא הסברתי את עצמי וכשנגמר החלב, כשבאתי הביתה, כשהיה לי ממש חם, ורציתי להכין קפה קר, וכשהגלידה הייתה ממש מגעילה בתוך הקפה הקר שלי [נו יוגורט תות בתוך קפה. מה כבר יכול להיות טעים?] וכשאימא לקחה לי את הסכין בארוחת ערב והתעצבנתי עליה בשקט, ואז התעצבנתי על עצמי, בחצים שנתקעו לי בלב, על למה אני כל כך רכושנית בקשר לסכין ואז התעצבנתי על אבא, כי פיטרו אותו, וכעסתי עליו ממש שאין לו עבודה ולמה לבן אדם בן 51 אין משהו ברור ויציב בחיים ועל זה שלא קיבלתי 100 ואנשים אחרים קיבלו בתערוכה [97. 97. מה את בוכה יא מפגרת?] ועל זה שעבדתי בשישי וחברה שלי סיפרה לי מה הם עשו בשישי ואיך היה כיף בנהריה ובגלל שלא הצלחתי להתקשר אליה, אל מי שפעם היתה אחת החברות הטובות שלי, בשביל לשאול אותה איזה שאלה מפגרת ובגלל שאני יושבת ליד אותה אחת במתמטיקה, והיא העירה איזה הערה שהזכירה לי את כל מה שהיינו, נניח פעם ובגלל הכל בגלל הקיץ ובגלל שהיה כל כך חם שרק רציתי להישאר מתחת לזרם של מים וזה שנגמרים עכשיו הלימודים וכמה שאני שונאת אותם, אני מפחדת מהחופש נורא וזה ששנה הבאה זה יב, וזין יב, אני לא רוצה לסיים בית ספר ועל זה שזה תמיד אותן שאלות ואני מרגישה עצלנית כי אם זה אותן שאלות, אז בטח לא חיפשתי תשובות מפסיק וזה שכלום לא כמו פעם וזה שהכל אותו דבר וכל היום זה ככה, אני בולעת דמעות על זה שאני לא יכולה להיות בנאדם מבוגר, בכלל לא, עם אחריות וכאלה, למרות שתמיד תופסים ממני כזאת, ודאמט, אני לא רוצה אחריות ובא לי לא להיות מחוייבת עכשיו לחופש לכלום, אבל יש חווה, שזה כן להיות מחוייבת ואני נהנית שם וזה לפעמים הכל בשבילי, אבל אני לא יכולה כבר. וזה שבעצם אני מכורה למחוייבות הזו, לאיזה תבנית של לקום בבוקר ולעשות ולעשות עד שאני מרוקנת כל כך שאני בולעת דמעו, כמו היום ועל זה שכבר אין לי תערוכה לעשות אליה עבודות, לפחות לחודשיים, ואיך אני ארגיש כשייגמר יב, עוד שנה, ואיך אני בכלל אמורה להמשיך להבעיר את הלהבה המפגרת הזאת של להתעסק באמנות ואיך בכלל ממשיכים אחרי שאין לך מגמת אמנות ואני מרגישה כלום נקודה אחת בין אלף וזה שמצאתי אתמול בשבוע הספר ספר של אגי משעול ובמקרה, סתם מקרה נחו עיני על המשפט אני הרבה יותר מתה ממה שאני נראית וזה לא לימדתי את עצמי לבקש, שתישאר או שתרצה מספיק, כדי שאוכל להגיד "לא" את רוצה מישהו שילטף לך את הפצעים ומכינה אהבה- מרתיחה, מוסיפה תבלינים, מערבתת ורק יגיע מישהו- את מוכנה לאוכלה ואיך הוא יכול כל כך מהר ללטף אותך בדיוק איפה שאת צריכה לפני שאת אומרת לו: כאן, פה {{{{{הולכת לטייל עם הדבר המשוגע השחור בחוץ

..}}}}}

 

[רעוּת]

אני פציפיסטית אז אני לא יורה בך,

אז קחי

וזה. והעלת פה המון דברים, ואולי זה נראה לך...לא יודעת..לא מתאים ליפול ככה ולהרגיש ככה, אני חושבת שזה כן הרבה ושכן יש לזה מקום...ואולי את עוד לא מוכנה להיות "גדולה" כמו שמצפים ממך או כמו שאת מצפה מעצמך, את בסה"כ בת 17, ואני לא אומרת את זה כי אני חושבת שאת ילדה קטנה, ממש לא (אני אפילו זוכרת איך זה להיות בגילך

), אבל ואלי את לא צריכה עדיין להיות גדולה, לא הכל צריך ליפול עלייך, אם זה בבית או בביצפר או בכלל. ועד סוף י"ב....שנה זה המון זמן, אני זוכרת שחשבתי מה אני אעשה כשאני אתגייס, ואז חשבתי מה אני אעשה כשאני אשתחרר, ותמיד יש משהו שמחכה לך מעבר לפינה, תקופה חדשה, וחוסר ודאות זה מפחיד...כ"כ מפחיד לפעמים עד שזה משתק אותך ומונע ממך להתרכז בהווה. להינות ממנו. נשמע לי שאת בעיקר צריכה לנשום קצת

 

[Remedy Lane 9]

תודה המון..

עד היום בערב באמת רציתי לעצוק, אבל איך לעזאזל אפשר לנשום קצת?

 

[noosh]

../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

ועוד מלאנתלפים כאלה. אוף, קראתי אותך וכל אות נכנסה לי פנימה, וכל הדברים האלה, שנראים לך קטנים, כמו לבכות על 97 בתערוכה או על זה שאמא לקחה את הסכין? אז כל זה תקע לי גם חצים בלב. את כואבת כי את עוברת המון, כי זו מעמסה רגשית, חופש, וכי זו מעמסה רגשית, התקופה הזאת, וכי את עוברת עכשיו. והכל מתערבל יחד בבלנדר והטעמים לא מתערבים טוב (כי נו, גלידת תות עם פחם סינטטי, מה כבר יכול להיות טעים?), ויוצאת עיסה שמדביקה אותך אל עצמך בלי יכולת לנשום ולהשתחרר. וזה שבעצם אני מכורה למחוייבות הזו, לאיזה תבנית של לקום בבוקר ולעשות ולעשות עד שאני מרוקנת כל כך שאני בולעת דמעו, כמו היום לעזאזל, ילדה.... כל מילה שם. אני כ"כ מבינה את זה, את הפחד הזה מלקום בבוקר לריק. את הפחד מחוסר שגרה, מלהיות תלויה רק בעצמך, במה שאת רוצה. להיות עם עצמך, להקדיש לעצמך את הזמן שלך. הרבה יותר קל לשקוע לתוך העבודה ולתוך המסגרת, לתת ולתת ולספוג, אבל באיזשהו שלב מפסיקים לספוג ומתחילים לשקוע, וכמה זה קשה לוותר על זה, על הנוחות שביומיום ובמוכר, ולהתמסר לעצמך, ורק לעצמך. לרוגע, לשקט. זה הפחד הזה, המשתק, מלהיות איתך. מלקחת פסק זמן. אני לא חושבת שזה ה-97 כמו ההרגשה שהורידו לך ציון עלייך. כי עם כמה שאני מכירה אותך, נראה לי שכשאת יוצרת, זה אותך. ולהעמיד ככה את עצמך תלויה על קיר בוריאציות שונות, רגעים ממך, חלקים מהחיים שלך, ולתת למישהו אחר לשפוט.. ואיך הם מעזים להגיד שזה לא בסדר? זה אומר ש-אני- לא בסדר? או שזה רק הקווים שקצת התעקמו? ואיך לעזאזל אינ יכולה לעמוד ככה מול יצירה שלי, לשמוע ביקורת ולקבל משהו כזה כשאחרים מקבלים אחרת? מי מעז בכלל לבוא ולבקר ככה את כולי? וזה קשה נורא, לעשות את ההפרדה הזאת בין מבחן לבין האיכות שלך. כי זה לאו דווקא נכון, ו-beauty is in the eys of the beholder, אנד סו איז אברית'ינג. אנחנו מועמדים לביקורת של אחרים כל יום אבל כאן זה מורגש יותר, כי זו את ממש, הקרביים החוצה. ואני משערת שיצרת את זה מתוכך, לחלוטין, וכמה כוחות היית צריכה כדי להציב את זה ככה. וזה קשה, אין ספק, זה כואב המון. זה לא ה-97, זה העובדה שהורידו לך ציון. וכאן את צריכה להסתכל על העבודות האלה, לחשוב כמה נתת בהן וכמה את השקעת, ולהיות גאה בזה. כי זה שלך, כי הצלחת, וכי אם בשבילך זה העביר את הרגש החוצה, אז הצלחת. (כ"כ מפחיד, בלי לצייר. יקירתי - כשזה בך, זה בך. ואי אפשר להאבק בזה. כמו אלתרמן ב"עוד חוזר הניגון", במאבק בין העיר לדרך. והדרך לוקחת כי זה זורם לך בדם. גם אם זה חודשיים בלי ציור או שנתיים, אני מאמינה שזה לא הולך לאיבוד, כי זה חלק יותר מדי משמעותי ממך בשביל שתתני לו לברוח. לפעמים הגוף והראש צריכים גם הפסקה, כי האינטנסיביות הזאת עלולה גם לפגוע ביצירתיות. ואני מאמינה שאולי את צריכה את זה. וזה קשה, זה דורש עבודה, וזה אפשרי. אני אתן לך טיפים, אם תרצי, בחיי

). קחי לעצמך את השניה הזאת של האוויר, את בטח גרה במקום יפה עם הרבה אוויר, אז תצאי החוצה ותנסי להרגיש את מזג האויר הזה בערב רגע לפני שהוא חומק מכאן. ותקשיבי למה שהגוף מאותת לך, הכעס הזה, במיוחד על הדברים הקטנים, הוא מובן כי קשה לך וככה זה יוצא. אל תתווכחי עם הרגשות שלך, אבל תלמדי אותם כמה שאת יכולה, תנסי להבין מאיפה הם מגיעים ואיך את מטפלת בשורש, מחזירה את החיוך הזה אלייך ולא מתה ככה, כמו שכתבת, מבפנים. כי יש בך כלכך הרבה לתת ואולי דווקא מתוך הביקורת הזאת עלייך ומתוך ההרגשה הכובלת את יכולה ליצור, בשבילך, לא בשביל תערוכה ולא בשביל בוחן, אלא בשבילך טוטאלית. (ואם את צריכה, אפילו סתם לפרוק קיטור, את תמיד מוזמנת).

 

[Remedy Lane 9]

ענין הגלידה סודר

ותודה על זה. איכשהו ידעתי שתביני את התסביכי 97 שלי..