שבוע עבר והנה ההמשך ../images/Emo13.gif
קודם כל אני חייבת להודות לכל אלה שנתנו עיצות חיוביות והמטרה שלהם היה באמת לעזור ולא רק להגיד דברים רעים ולא מועילים. סליחה, אבל אני חייבת לשפוך קודם את אשר על ליבי ואני אכן כועסת. אני כועסת על חלק מהתגובות כאן ובעוד פורום שניסיתי להתייעץ איתו וזה פורום חיות מחמד. חלק מהתגובות גם פה וגם שם נובעות מכך שאתם מנסים לראות דרך העיניים שלכם ולא מנסים להבין את הצד השני. ישנם אנשים, שלא כמוני וכמוכם, שלא כ"כ אוהבים בעלי חיים. סליחה, הייתי עדינה, שלא סובלים שבעלי חיים מסתובבים אצלם בבית (מסיבות שונות) ויש להם ילדים והם אוהבים אותם והכל בסדר. במקום לנסות להבין מה הצד השני עובר, חלקכם פה ובפורום השני ישר מתקיף. ישר הפך את בעלי לאדם אלים שבעתיד (אם לא כבר עכשיו) יכה אותי ואת ילדינו המשותפים וזה רק עניין של זמן. חברה, אני רותחת מכעס! ברוך השם, שהקשבתי לקול הפנימי שלי ולא לכם. ברוך השם שהקשבתי למה שהגיון שלי אמר לי לעשות ולא לכם! למה? אם הייתי מקשיבה לכם, הנישואין שלי לאדם שהוא זהב טהור היו מתפרקים. בעלי הוא אדם עם לב זהב. פשוט זהב. לב רחמן ואוהב. הוא אדם שלא התקרב לפני כן לבעל חי. ככה גידלו אותו. לכן גם אין לו גישה לבעלי חיים. אבל, הוא אוהב אותי ובשבילי הוא היה מוכן לקחת על עצמו גידול של כלב (דבר שעומד בניגוד למה שהוא חונך). הוא אפילו ביקש, מיוזמתו, להיפגש עם הכלבה כדי שאני שאני אהיה רגועה בנושא. אם הייתם קצת רואים סרטי טבע הייתם מבינים שכלב רואה את משפחתו כלהקה שלו. כשנכנס חבר להקה חדש מתחילה המלחמה של להגדיר את מקומו של החדש בלהקה. להגדיר מחדש את ההיררכיה בלהקה. כך הכלב רואה את הדברים. תוסיפו לזה את המעבר למקום חדש ותקבלו את מה שעבר בראש של הכלבה שלי באותה רגעים שהיא נשכה את בעלי בפעם הראשונה. נכון, זה לא אומר שבעלי היה צריך להגיב איך שהוא הגיב. אבל, תחשבו לרגע! איך היה מגיב אדם אחר, שבחיים שלו לא התקרב לכלב והפעם הראשונה הכלב נושף אותו? אתם לא חושבים שבעלי היה בטראומה בגלל זה? אתם לא חושבים שלראות אצבע קרועה לגמרי ושותת דם יכול לגרום לטראומה לבנאדם ולרגשות של סלידה ממי שתקף אותך? מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש כשאתם מותקפים? איך להגן על עצמכם. איך לעשות שלא תותקפו יותר. זה מה שעבר על בעלי בראש. הוא חי עם הרגשה שאשתו הטרייה הביאה לו הביתה אריה טורף ובמקום להגן עליו היא מגינה על הטורף. תגידו לי, אם אתם הייתם במקומו, איך הייתם מרגישים? אז במקום לנסות לתת עצות (דבר בחלקכם באמת עשה ואני מודה לו) איך לפתור את המצב חלקכם עשה מבעלי מפלצת. בעלי לא ידע להתמודד עם בעיה. זה נכון. אבל לעשות ממנו מפלצת אלימה שירביץ בעתיד לילדים? אני חושבת שברגע שתקראו איך הסתיים הסיפור הזה (אני מקווה שהסתיים) אתם פשוט תאדימו מבושה. ו...זה בהחלט מגיע לכם! אז בואו תשמעו את ההמשך. עברו עלינו ימים קשים. לא ידעתי איך לפתור את הבעיה. אבל לקחתי חלק מהעיצות שלכם וידעתי ש: א) אני צריכה בשלב זה למנוע מצב שבו בעלי והכלבה יהיו לבד כשאני לא בבית. כשאני בבית גם אם הם לבד - הכל מתנהל כשורה. ב) אני אישית צריכה לדאוג שהמתיחות תרד ב- 2 החזיתות ( 1 - בעלי 2 - הכלבה) ג) להגיע עם בעלי להסכם שכל עונש שיגיע לכלבה - רק אני אתן לה עונשים. עכשיו, אתם צריכים להבין משהו. הכלבה שלי באמת היתה מאוד מפונקת. פינקתי אותה בצורה מוגזמת. מה שנכון נכון. היא קיבלה כל מה שהיא רצתה. היא אף פעם לא היתה צריכה להתמודד עם סירוב. היא עלתה על מיתות אכלה רק אוכל טרי ומשובח (מה שאנחנו אכלנו) ומתי שהיא רצתה. קיבלה את כל תשומת הלב מכיוון שהיינו רק שנינו לבדנו. כשהיא באה למקום חדש, בעלי הציב לה גבולות. היא פתאום לא קיבלה את כל מה שהיא רצתה והתחילה להתעקש. לא רצתה לוותר. אני אתן לכם דוגמא פשוטה כדי שתבינו. כשהיינו רק אני והיא, היא ישנה במיטה לידי. כשהתחתנתי, בעלי לא היה מוכן לזה. הגיוני, לא? העניין הוא שהכלבה שהיתה רגילה לזה לא היתה מוכנה לוותר על הפינוק הזה וזה גרם לבעיות. באותו היום שקרה מה שקרה (שהכלבה עשתה את צרכיה מרוב פחד) אמרתי לעצמי, זה לא הזמן לדבר עם בעלי על המצב. צריך לתת למצב קצת להירגע. למחרת דיברתי עם בעלי. בלי פסיכולוג בלי כלום, רק 2 שאוהבים אחד את השני באמת ובתמים ורוצים לפתור את הבעיות. בעלי הסכים להעביר לידי את הטיפול החינוכי בכלבה בתנאי אחד. שזה מראה תוצאות. הוא אמר לי שהוא מעביר את המושכות לידי אם זה לא גורם לרגרסיה (כלומר אם הוא לא ימצא אותה פתאום על המיטה שלנו, לדוגמא) וזה באמת עוזר. בעלי היה ממש סקפטי שזה יעזור. הוא כבר גיבש לעצמו עמדה. אבל מכיוון שהוא אוהב אותי ומכיוון שבאמת יש לו לב אוהב ורחמן הוא היה מוכן לוותר (איפוא אתם שאמרתם שהוא כוחני ושתלטן ואלים ועוד ועוד ועוד?). אז זה הצריך אותי להיות קשוחה עם הכלבה. זה קשה בשבילי מכיוון שאני רגילה לתת לה לעשות מה שהיא רוצה. אבל בשביל שלום בית אני עושה את זה. ביום ראשון שהמושכות עברו לידי הכלבה לא התייחסה למשהו שציוויתי אותה ובעלי צחק ואמר: "היא שמה עליך פס. היא יודעת שבסופו של דבר תתני לה מה שהיא תרצה". הוא באמת צחק מכיוון שהכלבה עשתה משהו חמוד שאי אפשר היה לא לצחוק
אבל החלטתי להיות קשוחה איתה ולחנך אותה כמו שצריך. הפינוק הפסיק. היא כבר לא כלבה מפונקת. היא מקבלת אהבה גם ממני וגם מבעלי אבל לא פינוק. הקשיחות התחילה להראות תוצאות, ברוך השם והכלבה התחילה לקבל את מרותו של בעלי. היא לפתע קיבלה אותו כבעל בית שווה לי. ברוך השם, השקט חזר לביתנו וגם אהבה
קודם כל אני חייבת להודות לכל אלה שנתנו עיצות חיוביות והמטרה שלהם היה באמת לעזור ולא רק להגיד דברים רעים ולא מועילים. סליחה, אבל אני חייבת לשפוך קודם את אשר על ליבי ואני אכן כועסת. אני כועסת על חלק מהתגובות כאן ובעוד פורום שניסיתי להתייעץ איתו וזה פורום חיות מחמד. חלק מהתגובות גם פה וגם שם נובעות מכך שאתם מנסים לראות דרך העיניים שלכם ולא מנסים להבין את הצד השני. ישנם אנשים, שלא כמוני וכמוכם, שלא כ"כ אוהבים בעלי חיים. סליחה, הייתי עדינה, שלא סובלים שבעלי חיים מסתובבים אצלם בבית (מסיבות שונות) ויש להם ילדים והם אוהבים אותם והכל בסדר. במקום לנסות להבין מה הצד השני עובר, חלקכם פה ובפורום השני ישר מתקיף. ישר הפך את בעלי לאדם אלים שבעתיד (אם לא כבר עכשיו) יכה אותי ואת ילדינו המשותפים וזה רק עניין של זמן. חברה, אני רותחת מכעס! ברוך השם, שהקשבתי לקול הפנימי שלי ולא לכם. ברוך השם שהקשבתי למה שהגיון שלי אמר לי לעשות ולא לכם! למה? אם הייתי מקשיבה לכם, הנישואין שלי לאדם שהוא זהב טהור היו מתפרקים. בעלי הוא אדם עם לב זהב. פשוט זהב. לב רחמן ואוהב. הוא אדם שלא התקרב לפני כן לבעל חי. ככה גידלו אותו. לכן גם אין לו גישה לבעלי חיים. אבל, הוא אוהב אותי ובשבילי הוא היה מוכן לקחת על עצמו גידול של כלב (דבר שעומד בניגוד למה שהוא חונך). הוא אפילו ביקש, מיוזמתו, להיפגש עם הכלבה כדי שאני שאני אהיה רגועה בנושא. אם הייתם קצת רואים סרטי טבע הייתם מבינים שכלב רואה את משפחתו כלהקה שלו. כשנכנס חבר להקה חדש מתחילה המלחמה של להגדיר את מקומו של החדש בלהקה. להגדיר מחדש את ההיררכיה בלהקה. כך הכלב רואה את הדברים. תוסיפו לזה את המעבר למקום חדש ותקבלו את מה שעבר בראש של הכלבה שלי באותה רגעים שהיא נשכה את בעלי בפעם הראשונה. נכון, זה לא אומר שבעלי היה צריך להגיב איך שהוא הגיב. אבל, תחשבו לרגע! איך היה מגיב אדם אחר, שבחיים שלו לא התקרב לכלב והפעם הראשונה הכלב נושף אותו? אתם לא חושבים שבעלי היה בטראומה בגלל זה? אתם לא חושבים שלראות אצבע קרועה לגמרי ושותת דם יכול לגרום לטראומה לבנאדם ולרגשות של סלידה ממי שתקף אותך? מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש כשאתם מותקפים? איך להגן על עצמכם. איך לעשות שלא תותקפו יותר. זה מה שעבר על בעלי בראש. הוא חי עם הרגשה שאשתו הטרייה הביאה לו הביתה אריה טורף ובמקום להגן עליו היא מגינה על הטורף. תגידו לי, אם אתם הייתם במקומו, איך הייתם מרגישים? אז במקום לנסות לתת עצות (דבר בחלקכם באמת עשה ואני מודה לו) איך לפתור את המצב חלקכם עשה מבעלי מפלצת. בעלי לא ידע להתמודד עם בעיה. זה נכון. אבל לעשות ממנו מפלצת אלימה שירביץ בעתיד לילדים? אני חושבת שברגע שתקראו איך הסתיים הסיפור הזה (אני מקווה שהסתיים) אתם פשוט תאדימו מבושה. ו...זה בהחלט מגיע לכם! אז בואו תשמעו את ההמשך. עברו עלינו ימים קשים. לא ידעתי איך לפתור את הבעיה. אבל לקחתי חלק מהעיצות שלכם וידעתי ש: א) אני צריכה בשלב זה למנוע מצב שבו בעלי והכלבה יהיו לבד כשאני לא בבית. כשאני בבית גם אם הם לבד - הכל מתנהל כשורה. ב) אני אישית צריכה לדאוג שהמתיחות תרד ב- 2 החזיתות ( 1 - בעלי 2 - הכלבה) ג) להגיע עם בעלי להסכם שכל עונש שיגיע לכלבה - רק אני אתן לה עונשים. עכשיו, אתם צריכים להבין משהו. הכלבה שלי באמת היתה מאוד מפונקת. פינקתי אותה בצורה מוגזמת. מה שנכון נכון. היא קיבלה כל מה שהיא רצתה. היא אף פעם לא היתה צריכה להתמודד עם סירוב. היא עלתה על מיתות אכלה רק אוכל טרי ומשובח (מה שאנחנו אכלנו) ומתי שהיא רצתה. קיבלה את כל תשומת הלב מכיוון שהיינו רק שנינו לבדנו. כשהיא באה למקום חדש, בעלי הציב לה גבולות. היא פתאום לא קיבלה את כל מה שהיא רצתה והתחילה להתעקש. לא רצתה לוותר. אני אתן לכם דוגמא פשוטה כדי שתבינו. כשהיינו רק אני והיא, היא ישנה במיטה לידי. כשהתחתנתי, בעלי לא היה מוכן לזה. הגיוני, לא? העניין הוא שהכלבה שהיתה רגילה לזה לא היתה מוכנה לוותר על הפינוק הזה וזה גרם לבעיות. באותו היום שקרה מה שקרה (שהכלבה עשתה את צרכיה מרוב פחד) אמרתי לעצמי, זה לא הזמן לדבר עם בעלי על המצב. צריך לתת למצב קצת להירגע. למחרת דיברתי עם בעלי. בלי פסיכולוג בלי כלום, רק 2 שאוהבים אחד את השני באמת ובתמים ורוצים לפתור את הבעיות. בעלי הסכים להעביר לידי את הטיפול החינוכי בכלבה בתנאי אחד. שזה מראה תוצאות. הוא אמר לי שהוא מעביר את המושכות לידי אם זה לא גורם לרגרסיה (כלומר אם הוא לא ימצא אותה פתאום על המיטה שלנו, לדוגמא) וזה באמת עוזר. בעלי היה ממש סקפטי שזה יעזור. הוא כבר גיבש לעצמו עמדה. אבל מכיוון שהוא אוהב אותי ומכיוון שבאמת יש לו לב אוהב ורחמן הוא היה מוכן לוותר (איפוא אתם שאמרתם שהוא כוחני ושתלטן ואלים ועוד ועוד ועוד?). אז זה הצריך אותי להיות קשוחה עם הכלבה. זה קשה בשבילי מכיוון שאני רגילה לתת לה לעשות מה שהיא רוצה. אבל בשביל שלום בית אני עושה את זה. ביום ראשון שהמושכות עברו לידי הכלבה לא התייחסה למשהו שציוויתי אותה ובעלי צחק ואמר: "היא שמה עליך פס. היא יודעת שבסופו של דבר תתני לה מה שהיא תרצה". הוא באמת צחק מכיוון שהכלבה עשתה משהו חמוד שאי אפשר היה לא לצחוק
