שבוע 25 כמה חיכתי שתגיע..

[Shirleybh]

שבוע 25 כמה חיכתי שתגיע..

כי ידעתי שבשבוע הזה כבר יוכלו להילחם על החיים של העובר ולא יותרו עליו אבלל המפלס של המתח ופחד והחרדות רק מתגבר... לא יודעת עם זה שהכל כרגע קשורה ואני מחכה לדבר הרע כי אני בהריון ה4 שלי (0 ילדים לבנתיים) ועברתי כולכך הרבה וכל פעם שרופא רואה אותי לא משנה איזה מכינים אותי לגרוע ביותר לאישפוזים שקרובים לבוא לא לעבור את שבוע 37 ללדת באותו היום וזהו זריקות להבשלת ריאות שמחכות לי בדרך ועוד דברים שהמוח לא רוצה לזכור שגורמים לי לסיוטים בלילה ובכי.. מי שזוכרת אותי אני עם תפר צווארי מתכוננת לקיסרי מתוכנן בעה ושילית פתת בתחילת ההריון שהיום השיליה אחורית ולא קרובה לפתח בכלל ברוך השם!! והצוואר ארוך ותקין לבנתיים ושימשייך ככה.. הייתי חייבת לפרוק שאני כלכך רוצה שהכל יגמר בשלום בזמן הנכון בעה וששום דבר לא ישתבש הלוואי אמן.

 

[shira3121]

חיבוק גדול לך

כל כך טבעי שאת מתכוננת לרע לאור הניסיון שלך, גם אני לגמרי ככה

 

[plumaria]

חשבתי עלייך בזמן האחרון, תהיתי מה שלומך...

איזה יופי שאת כבר ב 25. אני עכשיו 22+ ומחכה בפחד לעבור כבר את השבועות הקריטיים הללו.
בעזרת השם והיקום שימשיך ככה, תקין ובריא עד הלידה בשלום.
וכמה שאלות אם לא אכפת לך - למה אמרו לך על זריקה להבשלת ריאות? אם הצוואר עכשיו סגור ואין התחלה של לידה מוקדמת בכל זאת יתנו לך? או שזה רק אם תתחיל פתאום להתפתח לידה?
ועוד שאלה לגבי קיסרי - זו העדפה שלך או שבגלל התפר ההמלצה היא לקיסרי?
פשוט אני מקווה כן ללדת רגיל, וגם הרופא שתפר אותי אמר שלא אמורה להיות שום בעיה עם זה. הוא אמר שמורידים את התפר בשבוע 36, ולאחר מכן אני מקווה לעשות הכל כדי לזרז את הלידה טבעית. גם מקווה שכבר ב 37 אוכל ללדת, כי לא יודעת אם נפשית אצליח להחזיק מעמד.
אני לא מרבה לכתוב כאן, אבל תדעי שאני חושבת עלייך ומקווה בשבילך מכל הלב.

 

[Shirleybh]

...............

הבשלת ריאות למקרה שהתפתח לידה חס וחלילה יש ויכוח מתי להתחיל את הזריקה הראשונה 28 או 32 .. מה שיחליטו יחליטו. לגבי הקיסרי יש לי תפר מסוג שירודקר זה תפר שונה ממקדלנד יותר עמוק כדי לתפור זה ממש ניתוח אני יחסוך תתיאורים... הבנתי מהרופא והמנתח שהתפר נשאר שם לנצח.. אפשר להוריד אבל יהיה לזה השלכות בהריונות הבאים בכך; שכל הריון הצתרך לעבור תניתוח הזה שהוא מאוד כואב לדעתי וגם כל פעם שתופרים ופורמים הצוואר מצולק וקשה לו להחזיק תתפר.. מעדיפה ללכת על קיסרי גם ככה חדר לידה עשה לי טראומה . יהיה טוב... שמחה לשמוע שאת גודלת והכל בסדר תעדכני גם את ומקווה טוב לשתינו ולכל מי שמצפה ורוצה..אמן

 

[רונית 294]

יש לנו דרישות נמוכות אה?

אני בשבוע 23 ורק רוצה להגיע ל 26 כדי לפחד קצת פחות. אבל למה בעצם?? למה אנחנו מרגישות ככה? מגיע לנו להגיע לשבוע 37 וללדת בביטחה. בשבוע כמו 25 עדיין לא כולם שורדים. ואלו שכן עלולים להישאר עם סיבובי פגות קשים. אז בואי נאחל לעצמנו להגיע להרבה יותר מ 25. בהצלחה.

 

[plumaria]

רונית, כתבת את מה שאני מרגישה.

הייתי עושה לך "לייק" אילו הייתה פה האופציה.
אני גם הצבתי לעצמי את שבוע 26 כיעד הקריטי להגיע אליו. אפילו לא סיפרנו למשפחה של בעלי, לא להורים ולא לאחים שלו, כי אני חרדה ברמות, ואמרתי לו שרק ב 26 נספר.
כל פעם חשבנו לספר ואני מנעתי את זה מפחד שאיך שנספר נעשה עין הרע ותתחיל לידה ו/או שההריון יגמר מסיבות אחרות.
אז כאילו ש 26 זה מספר קסם כלשהו, ואז אני תופסת את עצמי שלעזאזל, זה עדיין כל כך מוקדם וקיצוני ללדת בשבוע כזה!
ואז אני מכריחה את עצמי לדמיין את הלידה שתהיה בשבוע 37, ומשבוע לשבוע נרגעת קצת בביקורת, כשמוודאים שהכל בינתיים מחזיק מעמד.
שיהיה לכולנו המשך הריון תקין ושנלד בשלום ובזמן!

 

[רונית 294]

היי לא יודעת אם את מכירה את הסיפור שלי

ואני גם לא זוכרת את שלך. אבל כבר ילדתי בשבוע 39 מאז האובדן תינוקת מהממת. בהריון שלה קיבלתי זריקות פרוגסטרון ואספירין ועכשיו הרופא החליט שהלידה המוקדמת שלי הייתה מקרית והחליט לא לטפל בי בכלל. יש לי גם גדולה שנולדה בשבוע 40. בקיצור, אני עדיין בלחץ למרות הכל.

 

[Shirleybh]

כמה את צודקת

אני בדעה כמו שלך להגיע לשבוע 37 והכל טוב עד שאני רואה רופא שמכניס אותי ללחץ אטומי הכל היה טוב יותר עם לא הייתי פוגשת אותם.. אבל בגלל הנסיבות ובגלל שאנחנו עוברות הריון "מסובך" "קשה" "יקר" כל הגדרות שיש בעולם . אני מחויבת מעכשיו כל שבוע בבדיקה.. הלוואי והיה לי הריון רגיל כמו לכולן אבל השם סידר לי אחרת .... העיקר שאני בסוף יהיה אמא בהצלחה לכולנו השיתוף הזה עושה רק טוב תמשיכו לשתף מידי פעם..

 

[אם הבנות2]

מאחלת לך

שעוד תבכי לנו בשבוע 40 שאת מתה ללדת כבר!
בעזרת ה הכל יהיה בסדר! רוב העוברים בשלב זה כבר נבדקו מכל הכיוונים
ולפי מה שאת מתארת אז את לא בדרך ללידה מוקדמת
תחשבי טוב. אבל יהיה טוב בכל מקרה. הסיכויים לטובתך!

 

[ביחד ננצח1]

כל כך מבינה אותך

זוכרת היטב כיצד חלמתי לעבור את השבועות האלו. כל פעם הרף הלך וגדל. מחר שבוע 35, מקווה להגיע ל38...
כל דאגה שלך ברורה ומאוד לגיטימית. הגוף והנפש זוכרים הכל...
מאחלת לך לשמור על שפיות ולצאת בידיים מלאות.

 

[שירהד1]

החרדות טבעיות ומובנות מאוד-

בתוך כל הכאוס, אני בכל זאת רוצה לשאול, כי לא לגמרי הבנתי-
כתבת שמתוכנן ניתוח קיסרי, ורציתי לשאול למה, וגם הזכרת אשפוזים שקרובים לבוא. לא הבנתי- האם כתבת על חשש שלך מאשפוזים או שיש סיבה לאשפז? וגם- כתבת "לא לעבור את שבוע 37 וללדת באותו היום"- לא הבנתי למה התכוונת.

אני אשמח שתבהירי את הדברים הרפואיים. זה קצת יעשה לי ולך סדר ואולי יפחית קצת את החרדה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[שירהד1]

קראתי אחורנית לגבי הניתוח והבנתי מה הסיבה.