שבוע 8+0, עדיין יש דופק

שבוע 8+0, עדיין יש דופק

היום שוב ביקרתי במיון נשים במרכז בריאות האישה.
האחות היתה מקסימה. לא ניסתה להרגיע אותי, לא ניסתה לשכנע אותי שהכל בסדר (בשנה שעברה היא ניסתה, ואז לא היה דופק). כן הציעה לי להיפגש עם עו"ס דרכם כדי להפחית את הלחץ והחרדה. אמרתי שאני מעריכה את ההצעה, אבל הלחץ והחרדה ייפחתו אם אגיע לסיסי שליה ואם הצ'יפ יחזור תקין (עוד 3 שבועות סיסי שליה, ובערך שבועיים אח"כ תוצאות), ושבינתיים אני מתכתבת עם שותפות לדרך.

גם הרופאה היתה מקסימה. אמרה שאני מוכרת לה. אמרתי לה שהיא החדירה לי את הלמינריות בשבוע 13 (כמה צרחתי אז. אני חושבת שזו היתה הפעם הראשונה שהיא החדירה למינריות).
בבדיקה היום היא עשתה לי קצת התקף לב. בהתחלה לא ראיתי את הדופק אלא רק עובר. היא הבינה שאני לא רואה והראתה לי. אח"כ במדידה הראשונה של העובר, יצא לה תואם 7+4 ונלחצתי כי באובדנים האחרונים גודל העובר היה קטן ביחס לשבוע ההריון. במדידה השניה 8+0 ובמדידה השלישית 8+2, אז אני קצת יותר רגועה.

נושמת עמוק. משתדלת להאמין שהפעם יהיה טוב.
 

פנלאופה

New member
יש!

איך אני שמחה לשמוע, מרעישה! כל כך מבינה, גם את הלחץ עד שמבינים אם יש דופק, וגם את הבהלה שהגודל לא תואם. והנה, איזו הקלה, איזו נשימה לרווחה. יופי, שימשיך ככה טפו טפו אמן מלח מים.

אגב, אני מבינה שהחלטת לקפוץ מיוזמתך למיון כדי להשקיט את הנפש? אם תרצי לשתף, אשמח לדעת האם זאת היתה הכרעה מתוכננת מראש, או ספונטנית?
אני בדיוק שוקלת איך להתמודד עם האתגר הזה של ההמתנה. ולא רק שאין לי אסטרטגיה, לא רק שאני לא מצליחה לחשוב בבהירות אפילו ברמה הטקטית, אלא שנדמה לי שאפילו הבחירה איך להתמודד איננה באמת בחירה או החלטה שלי. קשה לי עדיין לנסח את המבוך הזה, אנסה בהזדמנות.

לא חשוב, בינתיים העיקר שאפשר לחייך בשבוע הזה, להתענג עליו, לרקוד אותו, לפזז ולפזם את כל המילים היפות שבעולם!
 
אכן כדי להשקיט את הנפש

זו בדיקת האולטרסאונד הרביעית שאני מבצעת בהריון זה. להבדיל, בהריון של בתי הגעתי לבדיקה ראשונה בשבוע 8+5.

אני לא מתביישת להיקרא היסטרית, חרדתית, או כפי שאחרות כתבו על עצמן בפורום זה "הלחוצה מהמיון".
כן, אני דואגת ואני לחוצה ויש לי את כל הסיבות בעולם לדאוג.
אני לא חושבת שבדיקות US תכופות יצילו את ההריון הזה, אבל לפחות אני בסוג של שליטה, ואם חלילה יהיה צורך אוכל לתאם גרידה למועד שנוח לי.
אז החלטתי שכרגע אני מתכוונת להיבדק בערך אחת לשבוע. מכיוון שהרופא שלי פרטי ואין השתתפות קופה, אני אלך אליו כל שבועיים, ובין לבין אלך למיון נשים בקהילה. זה לא בי"ח, אז זה פחות מאיים ואני לא צריכה הפניה והתחייבות.
בשונה מההריונות הקודמים, הפעם כולם שם מקבלים אותי כמו שאני, בלי לנסות לעודד אותי, בלי לנסות "לתקן" אותי ואת המחשבות שלי.

מאחלת לעצמי להגיע לשם עוד הרבה פעמים בהריון הזה
 

פנלאופה

New member
ברור לגמרי

ואני שומעת שעדיין נותר לך מעט צורך להצדיק את עצמך, אבל כל כך אין צורך.
 

shira3121

New member
איזה יופי

וטוב שלא מנסים לתקן אותך ובודקים בלי להגיד מילה, לצערי הרווחת ביושר את הזכות להיות הלחוצה מהמיון
 

רונית 294

New member
וואי. זה מה זה מעצבן. הם לא מודדים

מדוייק ולא מבינים כמה זה מלחיץ אותנו. שמחה לשמוע שהכל תקין. וואי. מתה לקרוא ממך הודעה עם כותרת "סיסי שילייה + ציפ גנטי תקין" וכמובן גם את מין העובר בפנים. אפשר שזו תהיה הכותרת?? חחחחח
 
מבטיחה לזכור וליישם את הבקשה שלך

אחרי שאצרח עד לב שמיים מרוב הקלה.
5 שבועות. נצח נצחים.
 
35 ימים הם זמן ארוךךך

גם לסתם מישהי, בטח ללחוצה מהמיון :) הלוואי שכל הלחץ הזה ישקע בענני העייפות של לילות חסרי שינה, שהחרדות הבריאותיות יתחלפו בדאגות כלכליות (איך בדיוק מממנים שיעורי נגינה לשני ילדים מוכשרים.... ), שתדעי לרוץ למיון עוד 32 פעמים. הלוואי הלוואי!
 
ההיסטריות מהמוקד שולטות!


מקווה איתך שהפעם הסוף יהיה מתוק ומחכה להשמיע צהלולים אחרי שתקבלי את התוצאות (התקינות, אינשאללה) של הצ'יפ.
 

שירהד1

Member
מנהל
מצטרפת לאיחולים-

ומקווה שתהיי כפי שהייתי בהריון עם מעיין, במובן הזה שתלכי באדיקות כל שבוע לבדיקות, ושתצאי עם עוד טיפת נשימה בכל פעם, עד לסוף הטוב.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
למעלה