לאחרונה, ביה"ח "השרון" בפתח תקווה. כבודי עומד בקפיטריה, מזמין לעצמו כוס קפה, ומניח על הדלפק את עיתונו האהוב, נכון, 'הארץ'.
והנה אחד, עם פיאה מזעזעת על ראשו, מהמתאמצים להיות "צעירים" [ונראים כפליים מגילם] פונה אליי:
הנה מצאתי את מי שקורא את 'הארץ', וממשיך בהטחת עלבונות מרומזים.
שמח שמצאתי עמית לחיבתי לה'הארץ'.
אצלי התשוקה לחיים לא נעצרת בשישבת, למה שתיעצר?