שבוע

[ליזי38]

שבוע

טוב לכולנו, קראתי את כל התגובות שלכם שנתנו לי את הכוח הבוקר להגיד לבן זוגי (שממש לא רצה לקום להכנס לאוטו ולנסוע וראות את הילדה) קום וסע ותנסה להנות ולהוציא את הטוב שאפשר מהמפגש הזה. חזר אחרי שעה וחצי (הביקור היה צריך להיות 3 שעות) פרצופו סגול אדום מכעס וסיפר כך: הגיע בשעה היעודה ה

הייתה עדיין במיטה, בעלה הכניס אותו הכין קפה למכשפה. היא יצאה מחדר השינה אמרה בוקר טוב וישבה עם בעלה לשתות קפה בפינת האוכל. אחרי חצי שעה שהוא יושב בסלון בודד וגלמוד הוא שאל את ה

היכן הילדה? היא ענתה שבחדרה, ואז הוא שאל אם היא לא מתכוונת לצאת והיא ענתה: לא. הוא קם ורצה להכנס לחדרה של הילדה וגרושתו התנפלה עליו שבאיזה זכות הוא פולש לילדה לחדר, הילדה לא רוצה לראות אותך וזהו. קיפל זנב, נכנס לאוטו ונסע הבייתה. ועכשיו תגידו לי מה אני צריכה להגיד לו כשהוא שואל אותי מה הטעם בביקורים הללו, למה לו לטרוח ולשרוף את השבתות שלו?

 

[יונה לבנה 1]

הטעם היחד

בשרפת השבתות ,בכך שהילדה תמיד תדע שאבא שלה לא מוותר עליה. פעם כשהיא תגדל היא תודה לו בדרכה. אין מה לעשות ,הילדה לא אשמה שאמא שלה אישה חולה. לפחות אביה מגלה סימנים של איכפתיות ממנה ויציבות בחייה. זה פשוט מצמרר כמה נזק אמא יכולה לעשות לילדה שלה

 

[רות 2]

ערב נעים לכם....

מכירה סיטואציה דומה בכל המובנים... העיצה שקיבל האב מבעלת המקצוע שליותה אותו היא...... לדבר אל ...דלת חדרה של הילדה.....כמה הוא מתגעגע ,כמה הוא לא כועס כמה חשוב לו...וכו' והכי חשוב שלא להזכיר בשום פנים ואופן את יחסיו עם האם (מיותר לציין שבזמן שדיבר אל הדלת...האם ציחקקה בבוז.... הילדה הדליקה טלבזיה....) ולבסוף בפעם השלישית.... היא פתחה את הדלת חיבקה ומאז היחסים הרבה יותר טובים אבל עדיין עובדים על זה..... לא קל ,לא פשוט ,אבל אפשרי גם ליוי עובדת רווחה/ קרובת משפחה אולי יכול לעזור ..??..... (רות -מניסיונם של אחרים..)

 

[dafgol]

לא יודעת....

שולחת לכם שק של

ים לעידוד.

 

[פרח 11]

האמת? נגמרו לי המילים

מקווה שהכל ייגמר בסופו של דבר על הצד הטוב ביותר. הכי חשוב שאבא תמיד יהיה בסדר כך גם הוא מבחינתו ירגיש שהוא עושה את כל שביכולתו ולא חוסך מביחנה רגשית. נכון, זה המון אנרגיות לבזבוז אבל זה ישתלם לטווח הרחוק.

ו-

לבייבי הקטנצ'יק

 

[rolan]

אני המומממממממממה../images/Emo70.gif

כמה... כמה?... ליזי, מה שכתבה לך רות, נשמע לי הכי הגיוני וישים. אין ברירה, הוא צריך לנסות הכל כדי להמשיך את הקשר עם בתו... מחזיקה לכם אצבעות, להמשך טוב ומוצלח

 

[yaeli4]

ליזי יקרה

אין ספק שהאמא הזו מטורפת ומה שמדהים שבעלה יושב ועד לכל העניין ולא לוקח את הרגליים ובורח על נפשו מפני הטירוף הזה. הלב שלי יוצא אל הילדה האומללה הזו שמתומרנת על ידי האמא החולה הזו. ובעלך, שרק יהיה לך בריא. זה כאב לב ענקי הסיפור הזה. אצלינו הדבר היה דומה עם ילדיו של בעלי וזה לקח שנתיים עד שהם נפתחו והסכימו לראות אותו. הוא עבר גיהינום אבל לא התייאש. עמד בשער בית הספר, עמד בכניסה לבית שלהם, עמד ליד מגרש המשחקים, בכל מקום. רק שייראו אותו וייראו שהוא רוצה אותם. בסוף זה עבד. אני גם חושבת שבעלך צריך להתמיד ככל יכולתו אבל ברור שזה רק תלוי בו, לא כל אחד מסוגל לעמוד במסכת תלאות כזו. מה שכן, רציתי לשאול אותך, האם מחלקת הרווחה מודעת למה שקורה כאן? האם הם לא מתערבים? האם לא צריך לערב אותם ולספר להם מה קורה שם? קחו המון אוויר לנשימה ובעיקר כוח, המון כוח,

 

[ליזי38]

יעל

יקירתי, לגבי ההתמדה כוחותיו לא יעמדו לו, בן זוגי יוצא בבוקר בשעה 4 לעבודה וחוזר ב1900 ןהלאה, עבודתו לא מאפשרת לו באמצע השבוע לנסוע לראות את הילדה בקושי מאפשרת לו לראות את העולל הטרי שלו, מה שנשאר זה שבתות ונראה לי שנפשית הוא מותש מהעניין. רווחה? הצחקת אותי, הוא פנה לבית המשפט על מנת לכפות הסדרי ביקור או לחלופין להקטין את המזונות כשהדגש הוא על הסדרי ביקור מסודרים וקבועים. בית המשפט קבע שעליהם ללכת לגישור והם התחילו, שם בנוכחות העובדת הסוציאלית הפסיכולוגית והמגשרת היא טענה שהיא לא תיתן לו לראות את הילדה (לדבריה: על גופתי המתה) וטענה שהיא חושבת שבאחד הפעמים שהוא לקח את הילדה לביקור אצל אמא שלו נעשו בילדה מעשים מגונים. כשרצו לתקחר את הילדה לבד היא התנגדה ואמרה שרק כשהיא בחדר ניתן לתחקר את הילדה כאילו דאאאאאאאאא. אבל מאותו רגע בן זוגי נהיה פושע בעיניי כל הנוכחים בחדר. לא עורבה משטרה (היא אמרה שהיא לא רוצה לגרום לו נזק- כאילו לא גרמה כבר) אבל אף אחד לא מוכן לעשות כלום בנושא שהיא מונעת ממנו ךראות את הילדה. גם כשהוא יוצר קשר עם העובדת הסוציאלית ומספר לה על מעללי האם ישנה התעלמות גמורה. גרושתו כבר אמרה לו שהיא תעשה כביכול מה שיגידו לה בגישור עד למשפט (בעוד שבועיים) ואחרי שהיא תקבל את מה שהיא רוצה (השארת גובה המזונות 2000 ש"ח) היא שוב תמנע ממהו לראות את הילדה. אבל זו מילה שלו כנגד מילה שלה מאחר ובפני העובדת הסוציאלית וכו היא מציגה נכונות אדירה למפגשים סדירים ותקינים עם הילדה. אז בעצם מה שרציתי לומר ויצא לי ארוך שגם לי באיזשהוא מקום אזלו הכוחות, הוא שבור במיוחד לאור מה שהיא העלילה עליו והכאב שלו שורף לי את הלב.

 

[יונה לבנה 1]

../images/Emo12.gif../images/Emo2.gif

מה כל אחת יכולה להעליל ואין מי שיבדוק? מה פה קורה פה?

 

[yaeli4]

כן, יונה, כל אחת יכולה להעליל ../images/Emo5.gif

ואין פוצה פה ומצפצף. ליזי, שוב, את כותבת וזה נשמע לי תואם את סיפור גרושתו של בעלי שהעלילה זוועות שלא פה המקום לפרטן. לפני העובדים הסוציאלים היא הייתה נופת צופים אבל כשהוא בא לממש את מה שנקבע, היא התעלמה לחלוטין והמשיכה למרר את חייו. לשכות הרווחה הן אימפוטנטיות לגמרי בדברים האלה, והמשטרה גם היא לא עושה דבר לאכוף הסדרים שכבר הוסדרו חוקית על ידי בית משפט. לאמא יש המוןןןןןןןן כוח בעניינים האלה. ובמקרה הזה, זה כוח להרע. ליזי, אני מבינה אותך. בשלב מסוים גם בעלי התעייף, אבל למזלינו, אז בדיוק התרצו שם הדברים ולאט לאט התחילו להפשיר. זה לקח שנים. אני נורא מבינה את ליבך שנשבר לנוכח המצב, נסי לחזק אותו כמיטב יכולתך. יותר מזה, אל תלחצי ואל תנסי להשפיע. הוא צריך לעשות את ההחלטות שלו לבדו, לפי יכולתו, ולפי מצפונו ולפי הכוח הרגשי שלו. אין ברירה. מסרי לו את השתתפותי הכנה בקשיים שלו וכי חיזוקיי שלי שלוחים אליו גם כן.

 

[עלמה 3]

ליז אותו הדבר קרה אצלנו, אך למרבית

המזל, כדובר על אימוים ותלונות על מעשים מגונים, אני הקלטתי אותה ואת העו"ד שלה, וניגשתי עם זה למשטרה , כמובן שלא עשו כלום, אך זה היה כיסוי תחת מבעוד מועד. כשבעלי הגיע למצב כזה בדיוק אבל ממש בדיוק והילדים מתוך פחד המשיכו לצודד לאימם והפחד ממנה אכל אותם. לצערי בעלי , הריפה ועזב את המלחמה והעדיף שעל ידי הניתוק ממנו יהיה להם שקט נפשי ולצמצם את הנזק... וככה במשך שנים בעלי, עקב אחרי גדילתם מרחוק עמד וחיכה כשסימו בי"ס וצילם אותם הולכים פעם שמחים פעם עצובים התעדכן ע"י מקורבים על מצבם החברתי והאישי. במפגש הפיוס(מיוזמת הבת) לאחר 4-5 שנים כשהבת הגיע לגיל 18 , הוא הראה להם את תמונות המעקב, הם היו ה מ ו מ י ם. לבן הוא סיפר על מריבות שהיו לו בדרך, איך הוא הציק לבת אחת באופן שיטתי.... והם לא הבינו אך זה נחת עליהם , הקטע הזה. וכן זה מאד כואב לשלם מזונות ולדאוג לילדה ולא לראות אותה גדלה ומשתנה. לעיתים אין מנוס, להרפות, אפשרי לשלוח מכתבים בדואר רשום, מידי פעם להתקשר ורק לומר לה כמה שהוא אוהב אותה, דואג וחרד לשלומה ולומר שהוא יודע כמה קשה לה בין שתי העולמות ושאין לו עניין להזיק לה. WOW , הזכרת לי נשכחות וזה כל כך כואב , אני חושת ונזכרת אך בעלי היה חולם עליהם בלילה ... צועק עליהם מדבר אליהם ועליהם... אך עם הזמן זה נמוג עד הפיוס.

 

[*יערית]

שריפת השבות האלו ליזי

הם מה שניקרא תקליט שבור לאהבה זה נכון שזה מתיש ומייאש,אך דווקא מהמקום הזה של הסתה והתנגדות צריך להמשיך ו"לחזר" אחרי הילדים בדרך יעילה וחוזרת על עצמה בכל פעם, הרבה הרבה הרבה זמן ,כוח,אהבה,ותיקשורת חד צדדית {רק בכדי שהיא תפנים..והיא אכן תפנים}אולי ישברו את הקרח, הקל ביותר זה להרים ידיים ולחכות לגיל שבו היא תדע שפיספסה את הקשר עם אביה בגלל טיטמטומה של האם המסיתה, הוא צריך לעשות הכל בכדי לפגוש אותה,והפניות לעו"ס מומלצת גם משום שהוא משלם מזונות ובטח יש הסדרי ראייה ולומר שיש אם שמסיתה ,מקווה ליז שתמשיכי לחזק אותו ולעמוד מאחוריו עם כוח ורצון גדול, זה מעודד ונותן תחושת ביטחון עבור בן זוגך

 

[*יערית]

שבתות