שבטים, קבוצות, קומונות. דוב לבן !
אני מעביר את המשך הדיון לכאן כדי להפטר מהשרשור הלא-נעים ההוא. ואני גם מתנער, ברשות הוד לבנותך, מהדיון על אגואיזם, כי בשלב זה בחיי אין לי שום אנרגיות ומוטיבציה להשתתף בו. אני חולק עליך (ש"העולם הוא מחשבים, ממשלות, סופר-מרקט" וכו´). אם תשאל את המאסאי באפריקה, תגלה שהעולם הוא פרות. לא יאמן איך פספסנו את העניין הזה כל הזמן (דווקא בהודו הם היו קרובים משהו, אבל גם הם קיבלו תמונת מצב מעוותת). מה שחשוב בחיים, הוא כמה פרות יש לך. כמובן שאני מקצין את הדברים (לגבי המאסאי). אבל לא כל בני האדם חיים בחברה מערבית, ויותר מזה - לא כל בני האדם מעוניינים לחיות בחברה "מערבית". ולכן, קבוצות שלכאורה "פורשות" מן העולם, כלומר מפנות עורף לחברה המערבית, אינן משוגעות, לדעתי. ככלות הכל הן פשוט מצטרפות בכך לחלקים אחרים, נרחבים יותר של האנושות (בערך רבע מאוכלוסיית העולם היא "מערבית"). עצם העובדה ששבט חי בשטח "פרטי" לאו דווקא מנתקת אותו מהעולם. במקומות רבים בעולם, אנשים הולכים *ימים* מכפרם כדי להגיע לשוק האזורי. כלומר, הכפר שלהם מבודד, כך שהקהילה משמעותית מאוד לחיי היומיום. ועדיין, מקיימים קשרים עם העולם החיצוני, עם כפרים אחרים, מארחים ומתארחים. לא מדובר כאן על בריחה מהעולם. אשר לקומונות של "רחפנים" כהגדרתך : אם אני מבין אותך נכון, התייחסת לכנסים של הריינבואו. ובכן, זו לא קומונה זמנית, אלא פסטיבל. החיים בפסטיבל אינם משקפים כלום מחיי היומיום של המשתתפים בו, כלומר, לא בהכרח. בוודאי שיש אנשים שחיים בקהילות שמתפקדות בצורה דומה\זהה, אבל שוב, הפסטיבל הוא פסטיבל וזהו. גם אם מטרתו היא לחזק את אנשי המשפחה, את הקשרים המשפחתיים, ולאפשר להם להתנקות ולצבור אנרגיה להמשך חייהם בעולם ה"חיצוני". אני אישית לא מכיר "קומנות זמניות" מהסוג אליו אתה מתכוון כנראה. ולסיכום, מה שחשוב לי היא הקהילה. ושתהיה אינטימית. אז אפשר לקיים קשר אנושי פורה עם כל אחד מחבריה. וככל שקהילה זו מספקת את צורכיה (הרוחניים והחומריים) על ידי עצמה, כן היא מתחזקת והופכת למשמעותית יותר עבור האנשים היוצרים אותה.
אני מעביר את המשך הדיון לכאן כדי להפטר מהשרשור הלא-נעים ההוא. ואני גם מתנער, ברשות הוד לבנותך, מהדיון על אגואיזם, כי בשלב זה בחיי אין לי שום אנרגיות ומוטיבציה להשתתף בו. אני חולק עליך (ש"העולם הוא מחשבים, ממשלות, סופר-מרקט" וכו´). אם תשאל את המאסאי באפריקה, תגלה שהעולם הוא פרות. לא יאמן איך פספסנו את העניין הזה כל הזמן (דווקא בהודו הם היו קרובים משהו, אבל גם הם קיבלו תמונת מצב מעוותת). מה שחשוב בחיים, הוא כמה פרות יש לך. כמובן שאני מקצין את הדברים (לגבי המאסאי). אבל לא כל בני האדם חיים בחברה מערבית, ויותר מזה - לא כל בני האדם מעוניינים לחיות בחברה "מערבית". ולכן, קבוצות שלכאורה "פורשות" מן העולם, כלומר מפנות עורף לחברה המערבית, אינן משוגעות, לדעתי. ככלות הכל הן פשוט מצטרפות בכך לחלקים אחרים, נרחבים יותר של האנושות (בערך רבע מאוכלוסיית העולם היא "מערבית"). עצם העובדה ששבט חי בשטח "פרטי" לאו דווקא מנתקת אותו מהעולם. במקומות רבים בעולם, אנשים הולכים *ימים* מכפרם כדי להגיע לשוק האזורי. כלומר, הכפר שלהם מבודד, כך שהקהילה משמעותית מאוד לחיי היומיום. ועדיין, מקיימים קשרים עם העולם החיצוני, עם כפרים אחרים, מארחים ומתארחים. לא מדובר כאן על בריחה מהעולם. אשר לקומונות של "רחפנים" כהגדרתך : אם אני מבין אותך נכון, התייחסת לכנסים של הריינבואו. ובכן, זו לא קומונה זמנית, אלא פסטיבל. החיים בפסטיבל אינם משקפים כלום מחיי היומיום של המשתתפים בו, כלומר, לא בהכרח. בוודאי שיש אנשים שחיים בקהילות שמתפקדות בצורה דומה\זהה, אבל שוב, הפסטיבל הוא פסטיבל וזהו. גם אם מטרתו היא לחזק את אנשי המשפחה, את הקשרים המשפחתיים, ולאפשר להם להתנקות ולצבור אנרגיה להמשך חייהם בעולם ה"חיצוני". אני אישית לא מכיר "קומנות זמניות" מהסוג אליו אתה מתכוון כנראה. ולסיכום, מה שחשוב לי היא הקהילה. ושתהיה אינטימית. אז אפשר לקיים קשר אנושי פורה עם כל אחד מחבריה. וככל שקהילה זו מספקת את צורכיה (הרוחניים והחומריים) על ידי עצמה, כן היא מתחזקת והופכת למשמעותית יותר עבור האנשים היוצרים אותה.