שביזות
אני בצבא כבר כמעט חצי שנה ואני נמצאת בקורס שרציתי להגיע אליו ואני עושה דברים שאני נהנית מהם בסה"כ במסגרת הקורס ישנם שתי תקופות סיפוחים של כחודש וחצי כל אחת אני כרגע נמצאת בתקופת הסיפוחים הראשונה (בתחילתה) המקום עצמו נחמד ויש גם אנשים נחמדים אבל מה מאז שהגעתי למקום רע לי פשוט רע לי גם לפני זה היה לי רע ואפילו המצב היה די גרוע אבל אף פעם לא הרגתי יאוש לגבי הצבא ולגבי הקורס אף פעם לא הרגשתי בושה בקורס ולא רציתי לחתום ויתור בתחילת הקורס היו לי מחשבות לחתום ויתור כי חשבתי שאני לא מתאימה ,בסוף לא חתמתי ובאמת הייתי "מאושרת" אם זה שלא חתמתי על ויתור ושהמשכתי למרות כל הבלאגנים וכל מה שהיה אבל מאז שהגעתי לבסיס בו אני נמצאת בסיפוחים התחלתי לחשוב שוב על לחתום ויתור ואולי אפילו להצטער שלא חתמתי ויתור בהתחלה אני פשוט מרגישה דכאון בלת מוסבר כזה שבחלקו גם נובע מהאנשים שנמצאים איתי. כמו שאמרתי בהתחלה האנשים נחמדים אבל...לא יודעת הם פשוט משביזים חלקם לא הכי מאושרים וגם די שבוזים והמקום אפילו שהוא נחמד נמצא באמצע שום מקום והכל ביחד וכל מה שהם אומרים ,גם כאלו בדרגות יותר גבוהות (סגן ,סג"מ...)וכל הבלאגנים שיש בחיים שלי כרגע בלי קשר לצבא וכל מהשהיה לפני פשוט נורא נורא שוחקים ומעייפים ואני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד אם זה ואיך להסתדר עם זה אין לי שום רצון או חשק לעשות משהו במהלך היום בלילה אני כמעט ולא ישנה וגם שאני כן ישנה זאת לא ממש שינה טוב זאת שינה שמעייפת יותר ומלאת סיוטים ואניפשוט כבר לא יודעת מה לעשות אני באמת לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות אני מוקפת בהמון אנשים אבל אני לבד וכלכך רע לי פשוט רע לי!!!
אני בצבא כבר כמעט חצי שנה ואני נמצאת בקורס שרציתי להגיע אליו ואני עושה דברים שאני נהנית מהם בסה"כ במסגרת הקורס ישנם שתי תקופות סיפוחים של כחודש וחצי כל אחת אני כרגע נמצאת בתקופת הסיפוחים הראשונה (בתחילתה) המקום עצמו נחמד ויש גם אנשים נחמדים אבל מה מאז שהגעתי למקום רע לי פשוט רע לי גם לפני זה היה לי רע ואפילו המצב היה די גרוע אבל אף פעם לא הרגתי יאוש לגבי הצבא ולגבי הקורס אף פעם לא הרגשתי בושה בקורס ולא רציתי לחתום ויתור בתחילת הקורס היו לי מחשבות לחתום ויתור כי חשבתי שאני לא מתאימה ,בסוף לא חתמתי ובאמת הייתי "מאושרת" אם זה שלא חתמתי על ויתור ושהמשכתי למרות כל הבלאגנים וכל מה שהיה אבל מאז שהגעתי לבסיס בו אני נמצאת בסיפוחים התחלתי לחשוב שוב על לחתום ויתור ואולי אפילו להצטער שלא חתמתי ויתור בהתחלה אני פשוט מרגישה דכאון בלת מוסבר כזה שבחלקו גם נובע מהאנשים שנמצאים איתי. כמו שאמרתי בהתחלה האנשים נחמדים אבל...לא יודעת הם פשוט משביזים חלקם לא הכי מאושרים וגם די שבוזים והמקום אפילו שהוא נחמד נמצא באמצע שום מקום והכל ביחד וכל מה שהם אומרים ,גם כאלו בדרגות יותר גבוהות (סגן ,סג"מ...)וכל הבלאגנים שיש בחיים שלי כרגע בלי קשר לצבא וכל מהשהיה לפני פשוט נורא נורא שוחקים ומעייפים ואני לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד אם זה ואיך להסתדר עם זה אין לי שום רצון או חשק לעשות משהו במהלך היום בלילה אני כמעט ולא ישנה וגם שאני כן ישנה זאת לא ממש שינה טוב זאת שינה שמעייפת יותר ומלאת סיוטים ואניפשוט כבר לא יודעת מה לעשות אני באמת לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות אני מוקפת בהמון אנשים אבל אני לבד וכלכך רע לי פשוט רע לי!!!
