ראש כחול...
אם אנחנו בענייני חנוכה
אז קבלו את שכתב רוביק רוזנטל, הלשונאי, על מקור השם חנוכיה:
"
ת הדיור הציונית-דתית 'באמונה' הסעירה את הביצה המקומיתבסרטון גזעני בעליל. הסטריאוטיפ המזרחי, ליתר דיוק הצפון אפריקני עוצב באמצעות לבוש אתני, מבטא צפון אפריקני מוגזם, השם אברג'יל, הטקסט העילג נוסח "איזה מנגל, יא גנוב," וכמובן 'כונחייה'. תרבות המנגל, כולל ה'נפנוף' והמרשמלו, המייצגת לכאורה את המזרחיים הועמדה מול התרבות היהודית המשפחתית-מסורתית-אשכנזית של מי שהם עצמם מכנים "הסרוגים".
בהיבט הלשוני מציג הסרטון את שלושת המרכיבים הלשוניים של הסטריאוטיפ הגזעני: המבטא, השם והתחביר המיוחד. אברג'יל במקרה זה החליף את השם הגנרי בוזגלו, אולי מפני שבוזגלו כפי שהתברר הוא שמם של פייטנים ואנשי קולנוע, בעוד אברג'יל מזוהה עם ארגון פשע. פירוש השם הוא ככל הנראה אבי-רגל, בעל רגל, והוא מתייחס לאדם צולע או קיטע. לצד אלה משתמשים שלושת הבבונים בסרטון במילה 'כונחייה' במקום חנוכייה, להראות שאין קשר בין יוצאי מרוקו לבין המסורת היהודית, ולחילופין שגזענות וטעם רע הולכים יד ביד.
פרופו כונחייה, המילה 'חנוכייה' זכתה לחשיפה בזכות חמדה בן יהודה. היא נהגה לכתוב סיפורים מהווי הארץ בעיתון הצבי שנערך בידי בעלה אליעזר, עליהן חתמה 'חידה'. בשנת 1897 סיפרה חמדה סיפור על מסיבת חנוכה שבה השתתף יהודי ספרדי בחו"ל, בביתו של גביר, ושם "שמחו ניגנו ירננו לזכרון החג הזה, וחנוכייה של זהב נוצצת ומזהרת היתה תלויה באמצע הסלון הגדול והגבוה". משה ליליינבלום לגלג על המילה הזו, אליעזר לא הכניס אותה למילון, אבל זה לא עזר לשניהם. הביטוי המקובל לחנוכייה היה אז "מנורת החנוכה".
חמדה בן יהודה לא המציאה את המילה, ולא במקרה שמעה אותה בביתו של גביר ספרדי. מקור המילה הוא בלדינו, כפי שמספרת אורה שורצולד במאמר בעיתון פעמים. המילה נהגתה במלעיל, והיא מופיעה במילונים מוקדמים ללדינו. היא מופיעה גם בשיר ילדים בלדינו: "חנוכייה, באיילה טו טייה/ חנוכה, באיילה טו באבה" (חנוכייה, תרקוד דודתך; חנוכה, תרקוד סבתך). בעיתון הד האולפן מוסיפה שורצולד כי התגלו לה טקסטים מן המאה ה-18, בשו"ת "שדה הארץ" של אברהם מיוחס. וכך נכתב שם: "ואל תתמה במה שנוהגים העולם להדליק בפמוטות של זכוכית ונקראים חנוקאייאס". במקום אחרי מופיעה צורת היחיד: חנוקאייה. זה המקום לברך את פרופ' שורצולד על זכייתה בפרס מפעל הפיס על שם לנדאו על תרומתה לחקר הלדינו.
'חנוכייה' היא אחת מכמה מילות חנוכה ייחודיות בלדינו. מעות החנוכה קרויות חנוכהליק, טקס חנוכת בית בפשטות 'חנוכָּתָבַּיִת', והמילה חנוכה עצמה משמשת במשמעות 'זמן רחוק'. המילה זכתה לכמה שימושים בתחומים מפתיעים. בלשון הפושעים, כפי שכותב הרוצח רפי בליץ במילון אסירים שערך בכלאו, היא "שטר של חמישים לירות". בשפת השריון, לפחות בימים עברו, חנוכייה היא כינוי לטנקים פגועים של האויב. ואילו בלשון הכדורסל היא הלוח המואר המציין את מספר העבירות של כל שחקן. ככל שמספר העבירות עולה, נדלקים עוד אורות בחנוכייה.
חג שמח