MikMercury
New member
"שבן כותב בשפה פשוטה מאוד ולא מתחכמת"../images/Emo35.gif
כל כך שמחתי כששמעתי ששלומי זכה בפרס אקו"ם למחבר השנה. חשבתי, סוף סוף פרס מוענק למישהו ראוי באמת (והוא גם לא היה היחיד שם, לדעתי) על משהו ראוי באמת. המילים הן ללא ספק אחת הנקודות החזקות ביותר אצלו ושמענו אותו מספר הרבה על החשיבות שלהן בעיניו. אבל אז קראתי את הנימוקים לבחירה בו: "שלומי שבן הוא יוצר המחובר מאוד למוזיקה העכשוויות, אך דווקא מתוך בחירה הוא מעדיף להיצמד לטיפול אישי מאוד בשירים שלו ולדיבור קרוב מאוד לעצמו. הוא כותב מתוך הבטן הפנימית שלו ומהעולם האינטימי שלו, אך עם זאת יוצר הזדהות עמוקה. שבן כותב בשפה פשוטה מאוד ולא מתחכמת ומצליח לספר סיפור בצורה כנה ומרגשת." עם הרוב אני מסכימה כמובן, אבל החלק הראשון של המשפט האחרון צרם לי קצת. נכון, "שש אחר הצהריים, אדמדם" עונה לחלוטין להגדרה הזו, אבל הטקסטים שלדעתי הופכים אותו ראוי לפרס הזה (New Age Woman, האזרח ה-1 למשל) הם מפותלים ומפולפלים ולא פשוטים. המשקל הרב ותשומת הלב שמקבלות המילים והשפה אצלו הוא לא דבר שמוצאים הרבה כאן ועכשיו. שלומי הוא יוצר שמחפש לבטא את האמת שלו באופן המדוייק ביותר, הוא משקיע בזה המון והשפה אצלו היא כלי עיקרי. היכולת שלו לשחק עם השפה ולהשתמש בה בדרך שהיא רק שלו היא זו שמייחדת אותו מהבחינה הזו לדעתי, והיא אחד הדברים שגרמו לי להתאהב. ברור שיש בו גם פשטות כנה ומאוד יפה אבל היא יפה אפילו יותר כשהיא עומדת בניגוד לסגנון ה"שבני" שהכי מזוהה איתו. שוב, לדעתי. אז מצד אחד אלו שפוסלים אותו מצביעים על תחכום יתר יומרני, "שוויץ לשוני", הפרזה בשנינות, אבל את הפרס הוא מקבל בזכות "שפה פשוטה מאוד"..? נכון נכון, הוא קיבל את הפרס ומגיע לו, אז על מה יש לי להתלונן?
לא יודעת... סתם רציתי לומר את זה. מה אתם אומרים?
כל כך שמחתי כששמעתי ששלומי זכה בפרס אקו"ם למחבר השנה. חשבתי, סוף סוף פרס מוענק למישהו ראוי באמת (והוא גם לא היה היחיד שם, לדעתי) על משהו ראוי באמת. המילים הן ללא ספק אחת הנקודות החזקות ביותר אצלו ושמענו אותו מספר הרבה על החשיבות שלהן בעיניו. אבל אז קראתי את הנימוקים לבחירה בו: "שלומי שבן הוא יוצר המחובר מאוד למוזיקה העכשוויות, אך דווקא מתוך בחירה הוא מעדיף להיצמד לטיפול אישי מאוד בשירים שלו ולדיבור קרוב מאוד לעצמו. הוא כותב מתוך הבטן הפנימית שלו ומהעולם האינטימי שלו, אך עם זאת יוצר הזדהות עמוקה. שבן כותב בשפה פשוטה מאוד ולא מתחכמת ומצליח לספר סיפור בצורה כנה ומרגשת." עם הרוב אני מסכימה כמובן, אבל החלק הראשון של המשפט האחרון צרם לי קצת. נכון, "שש אחר הצהריים, אדמדם" עונה לחלוטין להגדרה הזו, אבל הטקסטים שלדעתי הופכים אותו ראוי לפרס הזה (New Age Woman, האזרח ה-1 למשל) הם מפותלים ומפולפלים ולא פשוטים. המשקל הרב ותשומת הלב שמקבלות המילים והשפה אצלו הוא לא דבר שמוצאים הרבה כאן ועכשיו. שלומי הוא יוצר שמחפש לבטא את האמת שלו באופן המדוייק ביותר, הוא משקיע בזה המון והשפה אצלו היא כלי עיקרי. היכולת שלו לשחק עם השפה ולהשתמש בה בדרך שהיא רק שלו היא זו שמייחדת אותו מהבחינה הזו לדעתי, והיא אחד הדברים שגרמו לי להתאהב. ברור שיש בו גם פשטות כנה ומאוד יפה אבל היא יפה אפילו יותר כשהיא עומדת בניגוד לסגנון ה"שבני" שהכי מזוהה איתו. שוב, לדעתי. אז מצד אחד אלו שפוסלים אותו מצביעים על תחכום יתר יומרני, "שוויץ לשוני", הפרזה בשנינות, אבל את הפרס הוא מקבל בזכות "שפה פשוטה מאוד"..? נכון נכון, הוא קיבל את הפרס ומגיע לו, אז על מה יש לי להתלונן?
