שבע בום! איה גורדון-נוי
המאיירת מספרת על הספר "לאן לאן? לגן!" בשבעה שלבים
1. תקופה שפופה בחיי.
2. טלפון מפתיע מהעורכת יונה טפר מהוצאת “הקיבוץ המאוחד“, והיא מציעה לי לאייר את ע. הלל. מצב הרוח הרע נעלם כלא היה. כבוד גדול עבורי לאייר טקסט שלו, ועוד את השיר הזה, “לאן לאן? לגן!” – שיר שאני זוכרת בעל פה מהילדות: את ענולה עם השמלה הכחולה, יואש עם כובע הקש, גילה עם סרט, וכו’. דמויות שחיות אצלי בתודעה כבר ארבעים שנה, והנה הזדמנות לאייר אותן ולתת להן חיים.
3. חיפוש אחר חומריות מתאימה. השיר וע. הלל התחברו לי אינטואיטיבית עם נוף אורבני, בתים – אולי בתים מדברים? במקביל, מתחילה לחשוב על הדמויות. בספר יש תשעה ילדים. כל ילד זוכה לתיאור משלו, והיה לי חשוב לאפיין כל ילד וילדה בנפרד. ליצור מגוון של ילדים שצועדים לגן.
4. ליי אאוט – השיר קצבי מאוד ונותן תחושה של ריצה תזזיתית לכיוון הגן. בוקר, כולם ממהרים, כולם רצים. לכן רציתי לתת לכל הספר זרימה של ריצה אחת באותו כיוון. כך שאם פותחים את הכפולות זו לצד זו, יש זרימה ברורה – שלא לומר דהרה – לגן.
5. ביצוע צביעה ודיוקים של הקונספט – באחת השיחות שהיו לי עם טל עומר, בתו של ע. הלל, הסתבר לי שזהו השיר היחיד שבו אביה הזכיר את שמה. לכן הרגשתי צורך לפצות אותה ולתת לטל יחס מועדף. הפכתי אותה – ואת אביה לצדה – לדמות הראשית שמובילה את עלילת השיר.
6. תפנית בעלילה. סוף מרץ: קורונה. סגר. באסה. מי ירצה עכשיו ספר על ילדים שרצים לגן בעוד שכל ילדי ישראל בבית, בקפסולות ועם מסכות? הספר נראה לא קשור פתאום.
7. אחרי עיכובים רבים, סגרים וחששות – בום! הספר הודפס ומחכה לכם/ן בחנויות. המון תודה ליונה טפר ולהוצאה שפנתה אליי לאייר את הספר של ע. הלל. בהחלט כבוד גדול עבורי. ועכשיו אלך להכין אוכל לילדים.
הפנקס כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים