אורחת קבועה6
New member
שבע בערב והוא לא בא אליי, הוא לא בא...״
זה כאב פיזי בחזה. הגעגועים חזרו, לא משנה הסיבה שהם מופיעים דווקא עכשיו. כמו שהם באו, ככה ילכו. ובינתיים, אני מרשה לעצמי להתפרק, שומעת שיר עצוב ובוכה. כי זה משחרר. ומחר יום חדש.
יום ראשון- יום האהבה. חשבתי על כך שאני לא התקדמתי, שאני לא עם חבר. ואתה בעצם, מחבק אחרת. אני בטוחה. כי אתה כל כך מוצלח, לא הגיוני שלא יהיה לך קשר. מי לא תרצה אותך?
אולי קנית לה שוקולד ודובי, או יצאתם לחגוג. את החודש שלכם, אולי את השנה שלכם.
מי יודע.
בטח יש מישהי אחרת שאתה חושב עליה, מביט בה במבט מאוהב שפעם היה שייך לי, מנשק ומחבק אותה, מצפה לראותה. מישהי אחרת שאתה מתכרבל איתה במיטה, והיא מרגישה חום ואהבה, מישהי אחרת שאתה ישן איתה כל הלילה מחובק- ואתה מרגיש שאתה לא צריך יותר כלום בעולם. אהבה הדדית וחמה. מישהי אחרת שאתה מתקלח איתה. נוגע בה, מלטף אותה ואומר לה שאתה אוהב אותה. ואתה מתכוון לכך, והיא גם. זה שורף לי לחשוב על זה ולא מועיל לי. מישהי אחרת שזוכה לכינויים ממך. השפה שהייתה רק שלנו, יצרת עם אחרת. אומנם שפה אחרת, אבל לא איתי. מישהי אחרת שאתה חווה איתה , שמתפתחת איתך, אחרת שזכתה בך. מישהי שלומדת ממך כל כך הרבה, ומגלה עולמות חדשים.
אני מקנאה בה . גם אם היא לא קיימת, היא תהיה.
והיא תעשה לך את זה, פרפרים. ואתה אולי מרגיש ששוב התאהבת. ואני? מתרחקת, נדחקת לפינה. היא החליפה אותי. ואני נהפכת לזיכרון רחוק... מתוק אבל רחוק.
או שיותר נכון, נהפכתי מזמן..
ולך? תמיד יהיה מקום חמים בלב שלי. כי אתה היית הראשון. ולנצח תהיה.
אתה ידע שתמיד אעריך אותך, אתה יכול להרגיש את האהבה שלי גם אם אני לא איתך. את הרי מכיר אותי יותר טוב מכולם, ויודע כמה קשה לי לשכוח ולשחרר. אתה יודע שאני עדיין חושבת עלייך ואוהבת אותך. הגעגועים כבר כואבים בחזה. מה עושים? מחכים שיעבור?
ואיך זה הגיוני שאני זוכרת את המגע שלך ? את הליטוף, את החום, את השפה שלנו. האם אצליח לחוות עם אחר אהבה כל כך גדולה כמו שהייתה לנו?
האם קיים מישהו שמתאים לי, שאפגוש אותו בטיימינג המתאים, שימלא את מקומך וירפא את ליבי?
הגיע הזמן לייצר זכרונות חדשים. תמיד אודה לך. תמיד תמיד תמיד, על מי שהיית בשבילי, על כל הדברים שעשית עבורי. על שעמדת איתן בגיל כל כך צעיר , והייתה לך יכולת הכלה נדירה לגילך.
שלאבא שלי שהוא כפול מגילך, לא תהיה לעולם...
אני יודעת שאהבת אותי, ושרגש מתכהה. אני כבר לא אוהבת אותך כמו פעם, ולא חושבת עלייך כל יום.
אני כבר לא מחכה לך. כי אני יודעת שלא תחזור.
אנחנו נפגשים פה ושם ברחוב, בכל זאת אותו אזור,אומרים היי וממשיכים.. כשני זרים.. מי היה מאמין שהיינו כל כך מאוהבים? ועכשיו כאילו לא מכירים...
אבל מי יודע? אולי לא נראה אחד את השני לעולם יותר.
אני מודה, שלפעמים כשאני חוזרת לביתי, אני מפנטזת לראות אותך מחכה לי, מתחרט.
זה מוזר לי שאני עדיין יכולה להרגיש את החיבוק החם שלך, גם כשאתה לא איתי.
אתה המשכת הלאה מזמן. לא מאמינה שאתה עוד מתגעגע . וגם אם כן, אתה מחייך וחוזר לעניינך.
הלוואי עליי.
ואני מודה, אני זקוקה לך, לחיבוק שלך, למילה הטובה.
לימדת אותי להתמודד כשקשה, האמנת בי כשאני לא האמנתי בעצמי. לימדת אותי לא לוותר. לא לפחד. הגעת בזמן שהייתי כל כך צריכה אותך, והשארת חותם כל כך חזק. לימדת אותי שלא הכל שחור או לבן, ושיש גם אמצע.
לימדת אותי להנות מהחיים. לימדת אותי כל כך הרבה.
ועכשיו? מחכה לאחר שילמד אותי...ומקווה שלימדתי אותך גם, ושאתה זוכר את האהבה הגדולה שהענקתי לך. אהבה קסומה.
הבטחת לי שלא תעזוב. הבטחת. אבל דברים קורים ורגשות משתנים ויש רצונות חדשים. כל נים בגופי מתגעגע אלייך הלילה. אני צמאה אלייך. אולי כי אתה הזיכרון היחידי מאהבה שיש לי להיאחז בו כרגע.
אני אוהבת אותך כל כך כל כך, ותמיד אוהב.
אתה יודע את זה. אתה יודע שאני עדיין אוהבת אותך ושלא שכחתי. כי אתה הרי מכיר אותי הכי טוב מכולם, ואתה יודע כמה קשה לי לשחרר ולשכוח.
ואני יודעת להפריד, יודית שאני מתגעגעת לקשר ולמה שגרמת לי להרגיש, אבל יחד עם זאת אני מתגעגעת אלייך. להרגיש אותך. לנשק אותך, לא אחר. לגעת בך. לא באחר. להרגיש הקטנה שלך.
רוצה את המגע שלך. אך אחד לא יכול לקחת את מה שהיה לנו, שרק אנחנו חווינו . העולם שיצרנו לנו. את זה אתה אמרת לי. וזה מילא לי את הלב.
ואתה צודק, זה שלנו, ואי אפשר לקחת לנו את זה.
ואף אחד לא ייקח לי את הזיכרונות שלנו, את כל מה שחווינו ועברנו. התבגרנו ביחד- פסיכומטרי, גיוס. שחרור.
זה כאב פיזי בחזה. הגעגועים חזרו, לא משנה הסיבה שהם מופיעים דווקא עכשיו. כמו שהם באו, ככה ילכו. ובינתיים, אני מרשה לעצמי להתפרק, שומעת שיר עצוב ובוכה. כי זה משחרר. ומחר יום חדש.
יום ראשון- יום האהבה. חשבתי על כך שאני לא התקדמתי, שאני לא עם חבר. ואתה בעצם, מחבק אחרת. אני בטוחה. כי אתה כל כך מוצלח, לא הגיוני שלא יהיה לך קשר. מי לא תרצה אותך?
אולי קנית לה שוקולד ודובי, או יצאתם לחגוג. את החודש שלכם, אולי את השנה שלכם.
מי יודע.
בטח יש מישהי אחרת שאתה חושב עליה, מביט בה במבט מאוהב שפעם היה שייך לי, מנשק ומחבק אותה, מצפה לראותה. מישהי אחרת שאתה מתכרבל איתה במיטה, והיא מרגישה חום ואהבה, מישהי אחרת שאתה ישן איתה כל הלילה מחובק- ואתה מרגיש שאתה לא צריך יותר כלום בעולם. אהבה הדדית וחמה. מישהי אחרת שאתה מתקלח איתה. נוגע בה, מלטף אותה ואומר לה שאתה אוהב אותה. ואתה מתכוון לכך, והיא גם. זה שורף לי לחשוב על זה ולא מועיל לי. מישהי אחרת שזוכה לכינויים ממך. השפה שהייתה רק שלנו, יצרת עם אחרת. אומנם שפה אחרת, אבל לא איתי. מישהי אחרת שאתה חווה איתה , שמתפתחת איתך, אחרת שזכתה בך. מישהי שלומדת ממך כל כך הרבה, ומגלה עולמות חדשים.
אני מקנאה בה . גם אם היא לא קיימת, היא תהיה.
והיא תעשה לך את זה, פרפרים. ואתה אולי מרגיש ששוב התאהבת. ואני? מתרחקת, נדחקת לפינה. היא החליפה אותי. ואני נהפכת לזיכרון רחוק... מתוק אבל רחוק.
או שיותר נכון, נהפכתי מזמן..
ולך? תמיד יהיה מקום חמים בלב שלי. כי אתה היית הראשון. ולנצח תהיה.
אתה ידע שתמיד אעריך אותך, אתה יכול להרגיש את האהבה שלי גם אם אני לא איתך. את הרי מכיר אותי יותר טוב מכולם, ויודע כמה קשה לי לשכוח ולשחרר. אתה יודע שאני עדיין חושבת עלייך ואוהבת אותך. הגעגועים כבר כואבים בחזה. מה עושים? מחכים שיעבור?
ואיך זה הגיוני שאני זוכרת את המגע שלך ? את הליטוף, את החום, את השפה שלנו. האם אצליח לחוות עם אחר אהבה כל כך גדולה כמו שהייתה לנו?
האם קיים מישהו שמתאים לי, שאפגוש אותו בטיימינג המתאים, שימלא את מקומך וירפא את ליבי?
הגיע הזמן לייצר זכרונות חדשים. תמיד אודה לך. תמיד תמיד תמיד, על מי שהיית בשבילי, על כל הדברים שעשית עבורי. על שעמדת איתן בגיל כל כך צעיר , והייתה לך יכולת הכלה נדירה לגילך.
שלאבא שלי שהוא כפול מגילך, לא תהיה לעולם...
אני יודעת שאהבת אותי, ושרגש מתכהה. אני כבר לא אוהבת אותך כמו פעם, ולא חושבת עלייך כל יום.
אני כבר לא מחכה לך. כי אני יודעת שלא תחזור.
אנחנו נפגשים פה ושם ברחוב, בכל זאת אותו אזור,אומרים היי וממשיכים.. כשני זרים.. מי היה מאמין שהיינו כל כך מאוהבים? ועכשיו כאילו לא מכירים...
אבל מי יודע? אולי לא נראה אחד את השני לעולם יותר.
אני מודה, שלפעמים כשאני חוזרת לביתי, אני מפנטזת לראות אותך מחכה לי, מתחרט.
זה מוזר לי שאני עדיין יכולה להרגיש את החיבוק החם שלך, גם כשאתה לא איתי.
אתה המשכת הלאה מזמן. לא מאמינה שאתה עוד מתגעגע . וגם אם כן, אתה מחייך וחוזר לעניינך.
הלוואי עליי.
ואני מודה, אני זקוקה לך, לחיבוק שלך, למילה הטובה.
לימדת אותי להתמודד כשקשה, האמנת בי כשאני לא האמנתי בעצמי. לימדת אותי לא לוותר. לא לפחד. הגעת בזמן שהייתי כל כך צריכה אותך, והשארת חותם כל כך חזק. לימדת אותי שלא הכל שחור או לבן, ושיש גם אמצע.
לימדת אותי להנות מהחיים. לימדת אותי כל כך הרבה.
ועכשיו? מחכה לאחר שילמד אותי...ומקווה שלימדתי אותך גם, ושאתה זוכר את האהבה הגדולה שהענקתי לך. אהבה קסומה.
הבטחת לי שלא תעזוב. הבטחת. אבל דברים קורים ורגשות משתנים ויש רצונות חדשים. כל נים בגופי מתגעגע אלייך הלילה. אני צמאה אלייך. אולי כי אתה הזיכרון היחידי מאהבה שיש לי להיאחז בו כרגע.
אני אוהבת אותך כל כך כל כך, ותמיד אוהב.
אתה יודע את זה. אתה יודע שאני עדיין אוהבת אותך ושלא שכחתי. כי אתה הרי מכיר אותי הכי טוב מכולם, ואתה יודע כמה קשה לי לשחרר ולשכוח.
ואני יודעת להפריד, יודית שאני מתגעגעת לקשר ולמה שגרמת לי להרגיש, אבל יחד עם זאת אני מתגעגעת אלייך. להרגיש אותך. לנשק אותך, לא אחר. לגעת בך. לא באחר. להרגיש הקטנה שלך.
רוצה את המגע שלך. אך אחד לא יכול לקחת את מה שהיה לנו, שרק אנחנו חווינו . העולם שיצרנו לנו. את זה אתה אמרת לי. וזה מילא לי את הלב.
ואתה צודק, זה שלנו, ואי אפשר לקחת לנו את זה.
ואף אחד לא ייקח לי את הזיכרונות שלנו, את כל מה שחווינו ועברנו. התבגרנו ביחד- פסיכומטרי, גיוס. שחרור.
