שבע הברכות
זאת הזדמנות עבורי להמליץ על הספר ´לקראת כלולות´ שעלמא ואלול הוציאו, ובכלל על סדנאות ההכנה לחתונה שלהם ועל כל מה שעלמא בכלל ורות קלדרון המופלאה בפרט עושים. שבע ברכות נישואים - ארנה פילץ (עריכה - הילה, שאין לה כח להקליד שלושה עמודי טקסט) מקורן של שבע הברכות בתלמוד, שש מריכבות את הרכת חתנים ואחת היא הברכה על היין המקובלת בכל מעמד של שמחה. 1. ברוך אתה ה´ אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן ברכה מקובל על כוס היין, אלוהים הוא הבורא והיוצר וכיוון שהוא המבורך ולא הכלה והחתן הוא הופך לגורם המרכזי בטקס. 2. ברך אתה וכו´, שהכל ברא לכבודו העולם נברא לכבוד האל ולא לכבוד האדם, היינו רצון האל ולא זה של האדם הוא הוא תכלית העולם והבריאה 3. ברוך אתה וכו´ יוצר האדם. 4. ברול אתה וכו´, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. ברוך אתה ה´ יותר האדם. שתי ברכות העוסקות ביצירת האדם (2 עסקה בבריאת העולם), מחברות את שני סיפורי הבריאה (מאיר שלו כותב על זה קטע מקסים בתנ"ך עכשיו), ומקשרים בין בריאת האדם, בין בדידותו ובריאת האישה, ובין טקס הניושאין - רק כשהם יחד יכולים הגבר והאישה ללדת ילדים בצלמם ובדמותם ובכך ליצור ´בניין עדי עד´, ובכך יש בהם משום נצחיותו של האל. 5. שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה ה´ משמח ציון בבניה. אמנם פרדוקסלי, שכן אישה עקרה אינה יכולה להיות אם, אולם יש כן קישור לרעיון הפוריות מחד, ולרעיון הציוניות מאידך - ציון הגולה מדומה לאישה עקרה ונס שיבת ציון מדומה לנס העקרה הזוכה לילדים. כאן נתפתחות הברכות העוסקות בשמחה ובחתונה, האל הופך להיות זה המשמח את האדם. 6. שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה ה´ משמח חתן וכלה. איזון בין הרעות והאהבה (רעים ואהובים), בין חברות ומשיכה, החתונה כמקום של שלמות (גן העדן), של אובדן אפשרי (גן עדן אבוד) אבל גם של התחלה חדשה ושל שמחה. 7. ברוך אתה וכו´ אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה ושלום ורעות. מהרה ה´ אלוהינו יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה ה´ משמח החתן עם הכלה. שיאה של שמחת הכלולות, מתקשר לנובאות הנחמה של ירמיה (לג´ י-יא) אך מתעלם מן החורבן של ירמיה ועוסק בגאולה. חז"ל אמרו שכל המקים בית בישראל כאילו בנה אבן מחורבות ירושלים, שמחת החתונה היא איפוא לא רק תזכורת לגאולה אלא יש בה משהו מן הגאולה עצמה. לסיכום (שלי ושל ארנה): הברכות מתחילות בבריאת היקום ובגן העדן, ומסיימות בציפייה לגאולה. התווך הוא הזוגיות השלמה, הנצחית, שיש בה אחדות, שלמות, רעות, שמחה, משפחה וכיוצב´. במובן זה החתונה היא לא חלק קטן מהיום-יום אלא יש בה מן הקדושה ומן העל-מקום ועל-זמן, היא מתחברת למה שהיה (גן העדן) ולמה שיהיה (גאולה), ויש בה מן האושר, השלמות והטוהר של שניהם. אני מצטערת, אבל כל מי שמוותר על טקס כל-כך כל-כך יפה רק בגלל אנטי לרבנות, מה זה מפסיד לדעתי...