שבתות וחגים
שלום,
כבר כתבתי פה בעבר , על היותנו מורכבים.... זה כבר לא מרגיש כמו משפחה..אנחנו יחד כעשור, ילדי בתחילת גיל העשרה, ילדו לקראת סוף גיל העשרה. ילדיו לא מדברים איתי בכלל!!!. הוא ביחסים טובים עם בני.
לפני למעלה משנה היה לנו משבר גדול שכמעט הוביל לפרידה, ואנחנו עוד מנסים לשקם. כולם נגד...המשפחה הקטנה שלי לא מוכנה לשמוע עליו (הוא היכה אותי ואני הגבתי לזה בצורה מאוד חריפה ועירבתי משטרה). המשפחה שלו(שתמיד היתה דומיננטית) לא מוכנה לשמוע עלי...אם לפני כן היינו חוגגים חגים וערבי שישי יחד , עם משפחתו, בשנה האחרונה לא.
המשפחה שלו, שעם חלק מהם הוא במעין ריב(שברור שיעבור) מחרימה אותי, ואציין שזה ממש לא מפריע לי...להיפך...לא אהבתי אותם והם לא אותי. הם לא חסרים לי...
המשפחה שלי לא מוכנה לראות אותו ובחגים נניח, מזמינים אותי בלעדיו.
גם ילדיו לא מוכנים לאכול איתי סביב אותו שולחן, וכשהם באים לביתנו (שבבעלות בעלי) הוא רק איתם ואני ובני בגדר אויר.
אמרתי לו שמבחינתי הוא יכול לחגוג עם משפחתו, אבל הוא לא רוצה, לא כי הם לא מזמינים אותי, אלא כי הוא כועס עליהם מסיבות שלא קשורות אלי. ז"א הוא לא מגבה אותי מולם .הוא מעולם לא העיר להם או ביקש שיתנהגו אלי יפה. והם היו מתארים אצלנו כמעט בכל ערב שישי.
אני לא הולכת למשפחתי בחגים כי לא רוצה להשאיר אותו לבד...וגם כי מפריע לי שהוא לא יבוא איתי, אבל אני מבינה את המשפחות...
ההורים שלי גם הרבה יותר מבוגרים וחולים ולא ממש במצב לארח, כך שלא נהגנו להתארח אצלם גם בימים ה"טובים"
יוצא שליל סדר, ראש השנה...כל ערבי שישי אנחנו לבד...
גם אין חברים משותפים.
אני יודעת שאין פתרון קסם, גם לא רוצה את מה שהיה...לבלות עם משפחתו. אבל גם הלבד מכביד.
אם אני מדברת איתו על זה הוא אומר שזה המצב, רובו באשמתי ועכשיו אני משלמת את המחיר.
הוא גם מקבל את זה שילדיו יתעלמו ממני.הם גם מקבלים גיבוי מלא המשפחה שלו.
יש למישהו משהו טוב, עצה ?
תודה
.
