שבתות וחגים

אם הוא הכה אותך.. תזהרי שעובדת סוציאלית לא..."


מירי, זו הפעם הראשונה שאני לא רק שלא מסכימה איתך, אלא ממש מתנגדת למה שכתבת!
&nbsp
אם הוא הכה אותה, רצוי שעובדת סוציאלית תגיע אליה, וכמה שיותר מהר יותר טוב.
אם הוא הכה אותה, אין לה מה לחפש בבית הזה עד שהוא יעבור טיפול מתאים
אם הוא הכה אותה, אני מאד מקווה שהיא לא חזרה בה מתלונתה!!
 
שבתות וחגים

שלום,
כבר כתבתי פה בעבר , על היותנו מורכבים.... זה כבר לא מרגיש כמו משפחה..אנחנו יחד כעשור, ילדי בתחילת גיל העשרה, ילדו לקראת סוף גיל העשרה. ילדיו לא מדברים איתי בכלל!!!. הוא ביחסים טובים עם בני.
לפני למעלה משנה היה לנו משבר גדול שכמעט הוביל לפרידה, ואנחנו עוד מנסים לשקם. כולם נגד...המשפחה הקטנה שלי לא מוכנה לשמוע עליו (הוא היכה אותי ואני הגבתי לזה בצורה מאוד חריפה ועירבתי משטרה). המשפחה שלו(שתמיד היתה דומיננטית) לא מוכנה לשמוע עלי...אם לפני כן היינו חוגגים חגים וערבי שישי יחד , עם משפחתו, בשנה האחרונה לא.
המשפחה שלו, שעם חלק מהם הוא במעין ריב(שברור שיעבור) מחרימה אותי, ואציין שזה ממש לא מפריע לי...להיפך...לא אהבתי אותם והם לא אותי. הם לא חסרים לי...
המשפחה שלי לא מוכנה לראות אותו ובחגים נניח, מזמינים אותי בלעדיו.
גם ילדיו לא מוכנים לאכול איתי סביב אותו שולחן, וכשהם באים לביתנו (שבבעלות בעלי) הוא רק איתם ואני ובני בגדר אויר.
אמרתי לו שמבחינתי הוא יכול לחגוג עם משפחתו, אבל הוא לא רוצה, לא כי הם לא מזמינים אותי, אלא כי הוא כועס עליהם מסיבות שלא קשורות אלי. ז"א הוא לא מגבה אותי מולם .הוא מעולם לא העיר להם או ביקש שיתנהגו אלי יפה. והם היו מתארים אצלנו כמעט בכל ערב שישי.

אני לא הולכת למשפחתי בחגים כי לא רוצה להשאיר אותו לבד...וגם כי מפריע לי שהוא לא יבוא איתי, אבל אני מבינה את המשפחות...
ההורים שלי גם הרבה יותר מבוגרים וחולים ולא ממש במצב לארח, כך שלא נהגנו להתארח אצלם גם בימים ה"טובים"
יוצא שליל סדר, ראש השנה...כל ערבי שישי אנחנו לבד...
גם אין חברים משותפים.
אני יודעת שאין פתרון קסם, גם לא רוצה את מה שהיה...לבלות עם משפחתו. אבל גם הלבד מכביד.
אם אני מדברת איתו על זה הוא אומר שזה המצב, רובו באשמתי ועכשיו אני משלמת את המחיר.
הוא גם מקבל את זה שילדיו יתעלמו ממני.הם גם מקבלים גיבוי מלא המשפחה שלו.

יש למישהו משהו טוב, עצה ?
תודה




.
 
זהב יקרה

יש לי סיבות להשאר בקשר.
היה לנו ארוע חד פעמי מאוד קשה שגרר אחריו גל גדול של סיבוכים והשלכות
בהחלטה משותפת החלטנו לנסות לשקם בניגוד לדעתם של רוב הסובבים אותנו
לא בטוחה שנצליח כי הכל בערך פועל לרעתנו
ובכל זאת התיחסתי בשאלתי לסוגיה מסויימת, לא שאלתי אם להשאר בקשר ולא ביקשתי לקבל ביקורת..
אני עונה לך בהערכה רבה
 
הבנת הנקרא

אני מצטערת, לא הצלחתי להבין מהי הסוגייה הספציפית לגביה ביקשת עצה.
 

kisslali

New member
אני לא רואה את הצד שלו ב'לשקם'

תתקני אותי אם לא הבנתי נכון:
היחס אליך היה בעייתי מראש, היה ארוע קשה, החלטתם לשקם, את מוותרת על קשר עם המשפחה שלך, הוא לא שינה כלום: ממשיך להתייחס אליך ולבנך כאל אוויר, לא מגבה אותך מול המשפחה שלו, מאשים אותך במה שקרה.

לי נשמע כמו שההחלטה לשקם היא שלך לבד. קודם לא היה טוב, עכשיו עוד יותר רע - על זה את מבקשת עיצות?

אני מסכימה שמה שרואים מבחוץ לא רואים מבפנים, יש אלף סיבות לפרק ואלף ואחת לשקם. השאלה אם הנכונות היא הדדית. הכי מהותי בעיני זה שאם הוא לא מכבד אותך ומגבה אותך מול ילדיו, את נותנת לבן שלך להבין שזה היחס שמגיע לך וזה בלתי נסלח.

אולי יש משהו שלא הבנתי ואם כך, אשמח אם תתקני אותי.

בהצלחה, ללי
 
לללי

אתקן רק הזה שאני לא וויתרתי על קשר עם משפחתי. אמנם לא נמצאת איתם בערבי חג וערבי שישי , אבל בהחלט בקשר הדוק מאוד איתם.
ההחלטה לשקם לא יכולה להיות חד צדדית. היא של שנינו.
אכתוב בצורה קרה שילידיו בעדיפות עלי. הם גדולים והוא חושב שלא יכול ולא מוצא לנכון להשפיע עליהם, כי חושש שלא יבואו. הוא גם חושב שאני לא בסדר איתם.
זה שאנחנו מנסים לא אומר שמיד נפתרות כל הבעיות. להיפך...
הבן שלי מבין היטב שזה לא יחס שמגיע לאף אחד.
וכן, אני מבקשת עצות.שהמצבלא נעים, ורגע לפני שמפרקים ועוד מנסים להציל . מהתגובות אני מבינה שזו היתה טעות מצידי לכתוב פה...
 

kisslali

New member
חבל שכך את מרגישה, אבל את זו שמחליטה

כשפונים לפורום, בייחוד אם לא מרחיבים ונותנים פרטים רבים ומלאים, אנשים מגיבים כפי שהם מבינים את הכתוב., לעיתים קרובות זה לא בדיוק מה שמצפה הפונה לשמוע.
רק את יודעת למה את שם, האם יכול להיות שאת נשארת כי זה נראה לך הפתרון הפחות גרוע? יש משהו שאת חוששת מפניו?
מאיך שאת מתארת את הדברים, אני חושבת שאתם לא משדרים על אותו גל. אולי יהיה קל יותר לערב גורם שלישי שיהיה סוג של מתרגם ומשקף מציאות עבור שניכם?

בהצלחה, ללי
 
תודה ללי

הלוואי שהייתי יכולה לערב גורם שלישי ואהבתי את הניסוח של מתרגם ומשקף מציאות עבור שנינו.
 

koryz

New member
שלום מורכבות

מבלי להיכנס לפרטי פרטים
מכיוון שאת לא מתייעצת כאן פעם ראשונה, (ואולי גם נפגעת מחלק מהתגובות בנוסף לכך שהן לא עוזרות), את מתארת מצב מתמשך וקשה שבו את בביתך עם אדם שילדיו לא מדברים איתך ומתעלמים ממך בארוחות משותפות בביתכם, אך מצד שני גם משפחתך הקרובה לא מוכנה לשמוע עליו.
נראה לי שכעת הדבר הכי חשוב הוא שתהיה לך אוזן קשבת פרטית משלך.
ללא תנאים, ללא ביקורת, ללא תוכחות, שקודם כל תקשיב לך.
זה יכול להיות מטפל שמתמחה בטיפול זוגי ושתוכלי אחר כך לשתף את בן זוגך, אבל יכול גם להיות פסיכולוג, מגשר, פסיכותרפיסט ואולי יש עוד.
חשוב לדעתי שיהיה אדם מנוסה ורצוי עם זוגיות ארוכה משל עצמו, ושתתחברי אליו (או אליה).
היתרון של פסיכולוג אולי שתוכלי גם להבין מדוע את נמצאת תקופה ממושכת בקשר שמכאיב לך, מה מושך אותך למקומות כאלו או משאיר אותך בהם.
בוודאי שיש לך סיבות להישאר בקשר, יתכן שחלקן אינן מודעות או מהוות שחזור של קשרים אחרים משמעותיים בחייך שלא נפתרו עד היום.
מכיוון שהמצב הנוכחי מפריע לך למרות התועלות שבו, נראה שאת רוצה בשינוי וכנראה שזה הזמן לבחון האם ההחלטות והתוצאות שהיו מתאימות בעבר נכונות עבורך גם כיום.

את כותבת שיש רצון משותף שלך ושל בן הזוג לפתור את המצב.
יתכן ובמקביל אפשר להגיע גם ליעוץ זוגי, את יכולה להתחיל להתעניין ולחפש המלצות ולהגיע לפגישת ייעוץ, להתרשם מאנשי מקצוע ולהתייעץ עם בן זוגך.
סביר להניח שכל איש מקצוע שתבחרי יהיה מכיל ואמפטי יותר מהפורום וביקורתי פחות. ובכל זאת גם לאנשי מקצוע יש הערות וכדאי להיות מוכנים גם לכך.
 
בואי אני אתאר לך מציאות שונה

נניח שאתם נמצאים במצב שיש לכם זוגיות מצויינת, ובכל זאת המשפחות מתנגדות ולא מארחות אתכם בחגים (יש מקרים כאלה)
במצב כזה, הרי הייתם אומרים - הם לא רוצים אותנו? לא צריך. יש לנו את עצמנו וזה מספיק לנו.
אבל מה שאת מתארת הוא שאין לכם כלום - אין ביניכם דיאלוג לגבי הילדים, הוא לא מגבה אותך לא מול הילדים שלו ולא מול המשפחה שלו, הוא מתייחס אליך ואל בנך כמו אויר כשהילדים שלו באים...
&nbsp
אז לדעתי זה שמטריד אותך מה עושים בחגים זו התעסקות בטפל ולא בעיקר.
אם תצליחו לשקם את היחסים ביניכם (ואני מקווה שמבחינתך זה כולל לשקם את היחסים עם הבן שלך, שנשמע הכי נפגע מכל הסיפור הזה), זה יהיה הרבה פחות חשוב, כי יהיה לכם את עצמכם.
בינתיים, אני לא רואה בעיה עם זה שתלכי למשפחה שלך בלעדיו, במיוחד בחגים שהבן שלך אצלך.
&nbsp
ועוד משהו - צר לי להצטרף לדעת המשפחות שלכם, אבל גם לי נשמע מצב גרוע מאוד שהסיכוי לשנות אותו שואף לאפס. זה שהוא לא מרביץ לך לא אומר שהוא לא ממשיך להתעלל בך ובבנך המסכן (שכאמור, עליו הכי כואב הלב. את בוחרת לחיות עם מישהו שמתנהג אליך ככה, הוא לא)
 
השאלה היא במה מתבטאים הנסיונות לשיקום מצידו

אם כל שיחה מסתכמת מצידו ב"זה המצב, רובו באשמתי ועכשיו אני משלמת את המחיר", זה לא נשמע שהוא בעניין של שיקום.
נשמע שהוא כועס עלייך, אולי בצדק ואולי לא, ושהוא בעצם מעניש אותך בחוסר הגיבוי הזה מול ילדיו ומשפחתו.

האם העונש הזה אמור להסתיים מתישהו ואז תתקדמו הלאה?
אם כן, אז תורידי את הראש ותספגי בשקט עד שהוא יחליט שנענשת מספיק...
אם לא, אז תצטרכי להחליט אם את רוצה להמשיך לחיות ככה.
רק חבל שתתעוררי בעתיד ותשאלי את עצמך בשביל מה בעצם המשכת לספוג את כל זה וביזבזת חלק לא מבוטל מהחיים שלך.
 

ornme1

New member
קו אדום

הרמת יד היא בעיני סיום מערכת יחסים.
לא מבינה כיצד ניתן להמשיך לחיות במערכת כזו.
אם להוסיף את כל שאר הדברים הבלתי נסבלים שאת חווה ברמה יומית - לא נראה לי שעתידך במערכת הזו הוא וורוד.
האם את לכודה כלכלית? אם כן, את משלמת מחיר גבוה עבור ה"בטחון הכלכלי" שהוא נותן לך, ואין לך שום ערובה שבאיזשהו שלב הוא ישבור את הכלים.
תכנני את דרכך החוצה משם. אין מה לשקם...
 
למעלה