שבתי לעבודה

[תמי ס]

שבתי לעבודה

זהו, הסתיימה "חופשת הלידה", ואני שבתי "כאילו" למסלול, למרוץ המטורף, להרגשה שהחיים חוזרים למסלולם והכל רק על פני השטח. בפנים מבעבעים הרגשות הקשים, המחשבות שהעולם שכח ורק אני עוד זוכרת. והכל כל כך זמני, ולמה אני פה בכלל? גם העבודה היא זמנית, חזרתי רק על מנת לסגור דברים שנשארו פתוחים כי גם את העבודה בעצם איבדתי. אחרי כל כך הרבה שנים שאני כאן, המשרד שבו אני עובדת נסגר ואני צריכה לחפש לי מקום עבודה חדש. איך עושים זאת? מעולם לא חיפשתי עבודה, מעולם לא חשבתי שהחממה שאני נמצאת בה תיסגר. ולאן אני פונה? מה אני עושה עכשיו? האם לא די במה שעברתי? האם לא יפסקו המכות?

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תמי יקרה שלי

אוף, לא מגיעה לך עוד מכה, כי גם אובדן של מקום עבודה, ועוד אחרי כל כך הרבה שנים הוא אובדן. צריך להתמודד איתו וגם להיות מאוד אקטיביים כדי למלא את החלל הריק שייוצר. אני קצרה היום במילים, לא בגלל שאין לי סבלנות, פשוט בגלל שזה יום, אפעס לא משו, אבל שלחי לי מסר עם האימייל שלך, ואוכל להציע לך כאן, הרבה עזרה אינסטרומנטלית באיך מחפשים עבודה באופן אפקטיבי. חיבוק ממני

 

[e k]

תמי

אוי, נדמה שמהיום שהתחילו הצרות הן פשוט נדבקות לא מניחות. מסתבר שצריך כוחות, אוי, כמה כוחות להתמודד עם היום יום אין לי ספק שהעולם לא שכח הוא פשוט לא יודע מה ואיך להגיד. ברור לי שקשה לך לאבד את מקום העבודה שלך אבל אולי ורק אולי זה עוד סימן קטן שאת צריכה לסגור את כל הפרק הנורא שעברת כדי להתחיל מחדש. בכל מקרה אני מאחלת לך הצלחה מעומק ליבי שתמצאי מקום חדש שיתן לך את אותה החממה שאת מאבדת.

 

[קטיה 007]

תמי יקרה

מצטערת לשמוע שהחזרה לעבודה היא לא בדיוק חזרה ושמסלול החיים צריך לעבור המון פיתולים אבל חשבי על כך שמשנה מקום משנה מזל. שולחת לך

מלא באהבה שיעביר אליך רק אנרגיות חיוביות וטובות שימלאו אותך באושר, צחוק, ואהבה. מאחלת לך שמעכשיו הכל יהיה ורוד קטיה

 

[פילה סגולה]

העולם אולי שכח

אבל את יודעת שאנחנו תמיד זוכרים. בגלל זה כאן הבית. כבר דיברנו ואין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מחיבוק שאף פעם לא מיותר. פילה סגולה.

 

[הדרך קשה]

תמי יקרה

ניסיתי לשלוח לך מסר אישי ארוך ואני חוששת שהוא אבד. אנסה בהזדמנות אחרת שוב כי אין לי כוחות נפשיים לגולל שוב את כל הדברים. תחזיקי מעמד.

 

[הדרך קשה]

שוב ניסיתי ונדמה לי שהצלחתי הפעם

 

[morinbar]

מקווה שמעכשיו הכל ישתנה

ולטובה

אמן ואמן

 

[לולה א]

תמי יקרה

"המחשבות שהעולם שכח ורק אני עוד זוכרת". כל כך מבינה ובכל זאת את לא לבד ואנחנו פה איתך לזכור... אני מאוד מבינה שאת חוששת ממקום עבודה חדש, במיוחד אחרי כל מה שעברת נדמה שזה לא הזמן לעבודה חדשה ולא מוכרת, אבל אולי השינוי הזה יותר מפחיד ממה שהוא באמת. אני מאחלת לך שתמצאי מהר חממה חדשה.

 

[סאני המצליחה]

המכות באות בצרורות ../images/Emo67.gif

ככה בדיוק קרה לי לפני שנה וחצי עם אובדן התאומים שלי... אחרי ששבתי לעבודה שבועיים לאחר הלידה לחצו עלי במעבר תפקיד וכשהגבתי מבולבלת (נו, למה הם ציפו???) הם הודיעו לי שאני לא החלטית ואינני יכולה להישאר לעבוד בחברה ולכן אני מפוטרת... ובדיוק באותו זמן הקבלן שממנו קנינו דירה הודיע שאין לנו איפה לגור כי אין טופס 4 (אישור לחיבור חשמל ומים) וגם שהואמתנצל אבל ניגנבו לנו כל הדברים מהדירה (הוא ועובדיו עשו זאת בעצמם

) . ככה נותרתי חסרת כל ממש תוך כמה שבועות.... עדיין אני נאבקת לצערי. בבתי משפט, גרה בדירה שכורה, משלמת משכנתא אדירה, תשלומים של ריהוט ומוצרי חשמל שניקנו בפעם השניה וגם את אלה שניגנבו ועדיין סובלת המון בטיפולי פוריות ללא ילדים. אני רוצה לעודד אותך. הדברים כעת ניראים שחור ומאוד רע. וכשאמרו לי שעוד יהיה טוב לא האמנתי. רציתי להרביץ למי שהתקרב אלי עם מישפט ניחומים או עידוד. אבל, וזה אבל ענק, באמת אני כבר שנה וחצי אחרי... וכן נהיה יותר ויותר טוב לאט לאט. מצאתי עבודה במקום מקסים עם אנשים מדהימים, אמנם רק ארבע שעות אבל לפני שבוע קודמתי בתפקיד למשהו שווה באמת ומישרה מלאה

וזאת למרות שהם יודעים על המיגבלה שלי עם טיפולי הפוריות ואולי בבוא הזמן שמירה מוחלטת של הריון. אנחנו גרים בדירה שכורה קטנטנה אבל במקום מקסים ומקבלים טיפונת עזרה מההורים (בייחוד בעניניי אוכל). והצליחו לתקן לי עם חמש ניתוחי היסטרו´ את הרחם שניפגעה במהלך הלידה ומצבה היה קשה מאוד (לא יכלתי לעשות טיפולי פוריות עקב כך). את חייבת להאמין שמכל רי יהיה טוב. ויהיה!!!!!! מבטיחה לך!!!!! גם אם את כועסת על מה שאני אומרת או שקשה לך לקבל זאת.... אני כאן בשבילך. מוכנה לעזור בכל עת. סאני.

 

[מירבא]

זמני

הכל בחיים האלו הוא אכן זמני אבל את הזמני הזה אני מרגישה שאני חייבת לנצל חלפה לה שנה מאז איבדתי את עדי שלי והרבה זמן עבר עד שהבנתי שזה חלק ממני עכשיו ואני חייבת ללמוד לחיות עם זה. ובזמני הזה לנסות בהמון כוח להוציא את המיטב כי יש בשביל מה. מאחלת לך בחיבוק ענק שתתחזקי כואבת את העצבות שלך בכל מילה שכתבת מחבקת אותך שוב מירב

 

[תמי ס]

תודה לכולכן

מודה לכן מאד על העידוד, על היד המושטת והכתף התומכת, אני ממש מרגישה כאן כמו במשפחה חמה. אתמול בכיתי, ממש ממש בכיתי, בכי עמוק, חזק, סוחף, בכי שבא מעמקי הבטן, בכי של אכזבה, של תסכול, של אבדן. חברה הגיעה אלי וראתה אותי עם עיניים נפוחות והבינה את מה שאני לא הבנתי: הבכי הזה לא היה רק בגלל אבדן המשרה, הגעתי סוף סוף אל הבכי שחיכיתי לו מאז הלידה, והנה הוא הגיע, כביכול במסווה, אבל בזכות החברה הבנתי, סוף סוף זה יצא, שלושה חודשים חיכיתי לפורקן הזה. והיום, הוקל לי.