שבתי
הלכתי לבלי שוב כך חשבתי- ולאחרמתקפות שונות של מסרים ושמועה על מישהי לאמזוהה שעוררה מהומה על לא כלום- חזרתי. אינני יכולה להסביר מדוע הלכתי כמו שאינני יכולה להסביר מדוע חזרתי. באתי לפורום כי יש לי מכתב לכתוב- לך, נפגשנו במקום מלא אינטרסים, לצד האינטרס האישי השתדלתי למלא את עצמי באהבה. אהבה לעצמי לצד האהבה לזולת. בחרתי להתרחק מהאנשים שלא עשו כמוני- ל אהבתי את האינטרסנטים שמביניהם אלו שידעו שהגיעו לשם בשביל האינטרסים האישיים שלהם ושהבנתי מהתנהגותם שיעשו הכל בשביל האינטרסים שלהם! העדפתי להקיף את עצמי באנשים שבחרו כמוני להתמלא באהבה, לעזור אחד לשני לעודד ולתמוך- העדפתי לא להיות ליד אלו השמים מרפקים, או לשים את מרפקיי בטעות... ביום השני לשהותי שם פגשתי בך, לא ידעתי מהן כונותיך. פשוט ראיתי אותך וידעתי שאני רוצה להיות לידך. ידעתי מהם הסיכונים מכך- אבל באופן די מוזר, עלי לציין, לא פחדתי מהם.... השהות לידך נעמה לי. אומנם לא היית מלא באהבה כלפי עצמך, או כלפי הסביבה, אבל האינטרסים שלך באותם רגעים לא היו הדבר שעמד בראש סדר העדיפיות שלך... נעם לי להיות לידך הרעפת עלי ביטחון- נתת לי להרגיש שהסיבה שלשמה התכנסנו לא היתה הדבר החשוב ביותר, שאפשר גם להנות- ונהנו... עם הזמן (דבר שהיה לנו באותה תקופה בשפע...) הבנתי שאני מתאהבת. הקשר ביננו, לא מבחינתי כמו גם לא מבחינתך, היה שונה מהקשר שהיה לי ולך עם כל אחד מהאנשים האחרים שם... כמובן שלא עבר זמן רב עד שהגיעה הנשיקה הראשונה- ולאחריה גם השניה והשלישית... הרבה מאוד לילות בילינו יחד... כולם כבר דיברו עלינו ולנו לא הזיז- אהבנו את מה שהיה לנו שם... הרבה מאוד לילות ולאריהם נתק. נתק מובן. נתק צפוי. איש איש חזר לביתו- לקונכיתו... הנתק נוצר ולאט לאט למדתי להשלים איתו. לאחר שכבר המשכתי הלאה בחיי, כשכל מה שנותר לאחר אות שבועות יפים היתה שיחת טלפון אחת- ותו לא! ופתאום בשבוע שעבר אני מקבלת שיחת טלפון- שירות השיחה המוזוהה עשה לי את העבודה ואמר לי כבר במי מדובר, לקחתי נשיה עמוקה מאוד ועניתי... לאחר שיחת חולין קצרה במיוחד הודעתי לי כי אתה בסביבה. הבנתי מדבריך כי עלי לצפות לביקור בימים הקרובים... שמחתי מהידיעה, הייתי משוכנעת כי יהיה מדובר בביקור קצר, ביקור חולין. אך לא כן הדברים... הביקור נמשך ונמשך... מעל שבוע נערך הביקור. אמם ידעתי כי יש לך חברה אך כל זה לא הפריע לנו לחזור ל"סורינו"... האהבה פרחה ממש כמו בימים עברו, אם היו מבקשים ממני להגדיר את הקשר ביננו הייתי אומרת שאנחנו חברים לכל דבר, רק שאיננו מגדירים את עצמנו כך. הרגשתי בעננים. ולצערי כמו גם לצערך, נאלצת לעזוב... העזיבה היתה קשה אך טעם האהבה נשאר בלבי... הרגשתי מאוהובת, הרגשתי שכלום לא יפיל עלינו את המכה- אך ידעתי- ידעתי כי אתה חוזר לחייך האמתיים, שם יש לך בית חם, משפחה, חברים והגרוע מכל-> חברה!!! מדי פעם ערכנו שיחות טלפון קצרות, המשכת לשלוח לי הרבה SMS לפלאפון שלי, ואני מוחמאת עניתי בהתרגשות. הייתי בעננים עד שהתחלתי לחשוב ברצינות ע מה שאתה כותב, שולח, אומר- והבנתי- זה לא יכול להימשך כך! חשבתי והבנתי- ואותך לשיחה הושבתי! הסברתי לך, בשיא ההגינות- כך לפחות השתדלתי- שבלי קשר למה שכל העסק הזה עושה לי, וזה עושה הרבה, אני לא יכולה לסבול את מה שזה עושה לחברה שלך- אני הייתי מאוד נפגעת מכל העסק הזה- ומילא תגיד מעשים ללא מילים, ללא הבטחות- אך היו כאן הבטחות, יקירי, רבות משיכולתי לדמיון- היו כאן הרעפות אהבה ושבחים- היה כאן הכל מלבד, מלבד, מלבד... אמרת שתשתדל אך לא הבטחת-אמרת שאתה אוהב אותי ושאי אפשר יהיה לרסן אותך בקטע הזה. ואת הדבר הקשה מכל, כמובן, שלא אמרתי! לא אמרתי לך שעליך להיפרד מממנה, כמו שלא אמרתי לך שעליך לבחור בי או בה- הרי אינני יכולה לתת לך לבחור- כי אינני יוכל להתמודד בבחירה שאינה למורת רוחי... אני- יקירי, חיבת אותך אי שם באופק, חייב לדעת שאתה קיים... מאז הפסק כמעט לשלוח לי מחמאות פני עצמן, שינית את סגנון המחמאות- הן ברובן היו כאלו של- כשנהה קרובים בשנה הבאה, במידה ונהיה פנויים- אנחנו נהיה ביחד כי אני אוהב אותך! ולי יש שאלה אליך: אם אתה אוהב אותי- עכשיו- למה עלינו להיות חברים- בעתיד?!? *ברור לי שיגידו לי שהוא לא שווה אותי ידידה קרובה אמרה: "הוא לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב........" אבל לאהבה אין חוקים.................*
הלכתי לבלי שוב כך חשבתי- ולאחרמתקפות שונות של מסרים ושמועה על מישהי לאמזוהה שעוררה מהומה על לא כלום- חזרתי. אינני יכולה להסביר מדוע הלכתי כמו שאינני יכולה להסביר מדוע חזרתי. באתי לפורום כי יש לי מכתב לכתוב- לך, נפגשנו במקום מלא אינטרסים, לצד האינטרס האישי השתדלתי למלא את עצמי באהבה. אהבה לעצמי לצד האהבה לזולת. בחרתי להתרחק מהאנשים שלא עשו כמוני- ל אהבתי את האינטרסנטים שמביניהם אלו שידעו שהגיעו לשם בשביל האינטרסים האישיים שלהם ושהבנתי מהתנהגותם שיעשו הכל בשביל האינטרסים שלהם! העדפתי להקיף את עצמי באנשים שבחרו כמוני להתמלא באהבה, לעזור אחד לשני לעודד ולתמוך- העדפתי לא להיות ליד אלו השמים מרפקים, או לשים את מרפקיי בטעות... ביום השני לשהותי שם פגשתי בך, לא ידעתי מהן כונותיך. פשוט ראיתי אותך וידעתי שאני רוצה להיות לידך. ידעתי מהם הסיכונים מכך- אבל באופן די מוזר, עלי לציין, לא פחדתי מהם.... השהות לידך נעמה לי. אומנם לא היית מלא באהבה כלפי עצמך, או כלפי הסביבה, אבל האינטרסים שלך באותם רגעים לא היו הדבר שעמד בראש סדר העדיפיות שלך... נעם לי להיות לידך הרעפת עלי ביטחון- נתת לי להרגיש שהסיבה שלשמה התכנסנו לא היתה הדבר החשוב ביותר, שאפשר גם להנות- ונהנו... עם הזמן (דבר שהיה לנו באותה תקופה בשפע...) הבנתי שאני מתאהבת. הקשר ביננו, לא מבחינתי כמו גם לא מבחינתך, היה שונה מהקשר שהיה לי ולך עם כל אחד מהאנשים האחרים שם... כמובן שלא עבר זמן רב עד שהגיעה הנשיקה הראשונה- ולאחריה גם השניה והשלישית... הרבה מאוד לילות בילינו יחד... כולם כבר דיברו עלינו ולנו לא הזיז- אהבנו את מה שהיה לנו שם... הרבה מאוד לילות ולאריהם נתק. נתק מובן. נתק צפוי. איש איש חזר לביתו- לקונכיתו... הנתק נוצר ולאט לאט למדתי להשלים איתו. לאחר שכבר המשכתי הלאה בחיי, כשכל מה שנותר לאחר אות שבועות יפים היתה שיחת טלפון אחת- ותו לא! ופתאום בשבוע שעבר אני מקבלת שיחת טלפון- שירות השיחה המוזוהה עשה לי את העבודה ואמר לי כבר במי מדובר, לקחתי נשיה עמוקה מאוד ועניתי... לאחר שיחת חולין קצרה במיוחד הודעתי לי כי אתה בסביבה. הבנתי מדבריך כי עלי לצפות לביקור בימים הקרובים... שמחתי מהידיעה, הייתי משוכנעת כי יהיה מדובר בביקור קצר, ביקור חולין. אך לא כן הדברים... הביקור נמשך ונמשך... מעל שבוע נערך הביקור. אמם ידעתי כי יש לך חברה אך כל זה לא הפריע לנו לחזור ל"סורינו"... האהבה פרחה ממש כמו בימים עברו, אם היו מבקשים ממני להגדיר את הקשר ביננו הייתי אומרת שאנחנו חברים לכל דבר, רק שאיננו מגדירים את עצמנו כך. הרגשתי בעננים. ולצערי כמו גם לצערך, נאלצת לעזוב... העזיבה היתה קשה אך טעם האהבה נשאר בלבי... הרגשתי מאוהובת, הרגשתי שכלום לא יפיל עלינו את המכה- אך ידעתי- ידעתי כי אתה חוזר לחייך האמתיים, שם יש לך בית חם, משפחה, חברים והגרוע מכל-> חברה!!! מדי פעם ערכנו שיחות טלפון קצרות, המשכת לשלוח לי הרבה SMS לפלאפון שלי, ואני מוחמאת עניתי בהתרגשות. הייתי בעננים עד שהתחלתי לחשוב ברצינות ע מה שאתה כותב, שולח, אומר- והבנתי- זה לא יכול להימשך כך! חשבתי והבנתי- ואותך לשיחה הושבתי! הסברתי לך, בשיא ההגינות- כך לפחות השתדלתי- שבלי קשר למה שכל העסק הזה עושה לי, וזה עושה הרבה, אני לא יכולה לסבול את מה שזה עושה לחברה שלך- אני הייתי מאוד נפגעת מכל העסק הזה- ומילא תגיד מעשים ללא מילים, ללא הבטחות- אך היו כאן הבטחות, יקירי, רבות משיכולתי לדמיון- היו כאן הרעפות אהבה ושבחים- היה כאן הכל מלבד, מלבד, מלבד... אמרת שתשתדל אך לא הבטחת-אמרת שאתה אוהב אותי ושאי אפשר יהיה לרסן אותך בקטע הזה. ואת הדבר הקשה מכל, כמובן, שלא אמרתי! לא אמרתי לך שעליך להיפרד מממנה, כמו שלא אמרתי לך שעליך לבחור בי או בה- הרי אינני יכולה לתת לך לבחור- כי אינני יוכל להתמודד בבחירה שאינה למורת רוחי... אני- יקירי, חיבת אותך אי שם באופק, חייב לדעת שאתה קיים... מאז הפסק כמעט לשלוח לי מחמאות פני עצמן, שינית את סגנון המחמאות- הן ברובן היו כאלו של- כשנהה קרובים בשנה הבאה, במידה ונהיה פנויים- אנחנו נהיה ביחד כי אני אוהב אותך! ולי יש שאלה אליך: אם אתה אוהב אותי- עכשיו- למה עלינו להיות חברים- בעתיד?!? *ברור לי שיגידו לי שהוא לא שווה אותי ידידה קרובה אמרה: "הוא לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב........" אבל לאהבה אין חוקים.................*
