שבתי...

[g i l i]

שבתי...

אחרי תקופהארוכה אחוק מהבית הבנתי כמה שאני לא מתגעגעת להוריי אלא אם שואלים אותי... אם אבא לא היה בא לבקר במפתיע לא הייתי מרגישה צורך לראות אותו... מוזר לא? בשורה תחתונה אני פה...

 

[עינת]

ברוכה השבה ../images/Emo140.gif

תזכירי לי איפה היית? (בפולין אם אני לא טועה...) ספרי

 

[g i l i]

לצערי טעות בידך...

הייתי במחנה קיץ של תנועת הצופים, לא בפולין.. מה כבר יכלתי לעשות שם? פעולות פעילויות, הדרכה בעיקר... תחשוה של חוסר מיצוי עצמי והמון חוסר מעש.. אפיסת כוחות ותחושה רעה- נראה לי שאני אחזור לדבר עם הפסיכולוגית...

 

[עינת]

אופסססססססס

הולכת להתבייש בפינה

מחנה קיץ כמדריכה דווקא נשמע מגניב , מעניין מדוע תחושת החוסר מיצוי... את יכולה לנסות להסביר? (אולי ככה נצליח ביחד להבין...)

 

[g i l i]

לא הדרכתי חניכים שלי..

הדרכתי חניכים של ההנהגה ושל השבט.. התחושה נובעת מזה שלא הוצאתי אף חניך מהקבוצה שלי שזה מבאס... וזה שרוב הזמן הייתי שם בלי לעשות כלום......... תחושה כללית כגזא שבה אתה יודע שיכולת לעשות יותר אם היתה לךל קצת יותר עזרה אבל אפחד לא ראה את המצוקה שך ואז כולם עשוים פרצופים על זה שלא הצלחת....

 

[faith2]

אם ככה גם בידיי../images/Emo9.gif

למה לחזור לדבר איתה, משהו קרה?

 

[g i l i]

חוצמזה חזרתי למצבי הרוח

הנוראיים שלי, עוד פעם דכאונות ואני שוב לא מדברת עם אמא, קשה לי אני לא שולטת בזה חזרנו לתקופת ההתכבות במקום דיבורים וגם זה כבר לא קל כמו פעם... אני באמת לא מצליחה לדבר איתם, לא עם אמא ולא עם אבא... פשוט בלתי אפשרי לי... אמא רוצה דשאני אדבר עם רופאים וכאלה. אם אתה אני לא מצליחה לדבר איך אני אדבר עם אנשים אחרים?

 

[ילדת דווקא היחידה]

ברוכה השבה../images/Emo24.gif

יופי שחזרת עיתגעגנו נהינת מה עשית שם? אני מוסרת לך

גדול