שבת בבוקר... יום יפה?

[קופיפה טובעת]

שבת בבוקר... יום יפה?

בוקר שבת...
שונאת סופי שבוע! אני מחכה כבר לבושה ומאורגנת לעבודה, מישהי תאסוף אותי.
אני תמיד מתביישת להתקשר לבקש טרמפ, למרות שהיא גרה קרוב ונחמדה אלי ואין לה בעיה, עדיין מרגיש לי לא נעים.
התקשרתי פעמיים והיא חזרה אלי, נשמע שהערתי אותה, אבל זה ניחא, במילא היא צריכה להתארגן לעבודה גם כן...

ישנתי גרוע הלילה, כמה לא מפתיע.
שוב התקף חרדה בלילה.
אתמול בבוקר מרצה של שנה הבאה התקשרה אלי כמה פעמים ולא יכולתי לענות לה כי הייתי בעבודה. לא היה נעים לי לחזור אליה בשישי בשעה מאוחרת יותר.
מיותר לציין שיש נתקפתי סרטים על זה שמעיפם אותי מהלימודים וכו' ולכן היא מתקשרת.
התסריט היותר חיובי זה שהיא התקשרה לבדוק אם כבר הייתי בתצפית בביה"ס של ההתנסות המעשית של שנה הבאה וגם זה טרם קרה וגם עם זה הרגשתי רע.

בלילה כשהתעוררתי בעיצומו של התקף החרדה שלחתי לידיד שלי שער בלילות הודעה בפייס "אההההה" כי כבר אז היה לי רע.
לקח לו זמן לענות והוא היה לפני שינה ובסופו של דבר אפילו התכתבנו ממש קצת שזה כבר נחמד.
בינתיים מישהי מהלימודים שלחה לי הודעה.
אני והיא שובצנו באותו בי"ס לשנה הבאה וגם אליה המרצה ההיא התקשרה אתמול, מסתבר שהתקשרה להגיד לה שמחליפים לה בי"ס לאחד אחר.
סביר להניח שאלי התקשרה גם כן מאותה הסיבה.
רק שאני לא יודעת לאן יעבירו אותי, אם גם לאותו בי"ס של הבחורה ההיא.
בכל אופן, זה הכניס אותי לחרדה קשה יותר, הן בשל החוסר וודאות והן בשל האכזבה.

רציתי מאוד להיות בבי"ס ששיבצו אותי אליו מלכתחילה.
יתרה מכך, זה נתן לי מוטיבציה מסוימת לא לשבור כלים וכן להלחם על התואר ועל זה שלא יעיפו אותי.
מה גם, הבי"ס שאליו העבירו את הבחורה זה בי"ס ששתינו מלכתחילה פחדנו להשתבץ אליו, שתינו לא רוצות אותו.
אפיון האוכלוסיה שלו קשה עבור שתינו.
השיבוץ הראשוני היה כמעט מושלם מבחינתי!
מפחיד אותי הכל, מפחיד אותי מאוד.

גם בעבודה העניינים לא משהו.
אתמול שמעתי ממישהי שהמנהל פיטר את אחת הבנות, אם הוא לא היה עושה את זה, סביר להניח שהיתה מתפטרת לבד.
המנהל הכבר לא כ"כ חדש שלי, הוציא מכולם את המיץ.
לאף אחד מהעובדים אין חשק לעבוד.
יש לו דרישות בשמיים מבחינת נתוני מכירות מכולם ולכולם זה קשה וכולם מסתובבים מתוסכלים.
כולם גם חושבים שבסוף הוא יפטר אותם ולחלק זה כבר לא אכפת כי העבודה נהייתה סיוט.

היה יום מכירות לא משהו אתמול.
לא היה מה למכור, מלא מוצרים שאנחנו צריכות למכור בקופה נגמרו ואין מה להציע.
בתחילת המשמרת סיימנו את אחרוני הפריטים שהלכו טוב וכבר לא נשאר מה למכור.
יש לציין שמכרתי הכי הרבה בין הקופאיות (היינו 3 במשמרת) אבל זה עדיין לא מספיק בשביל מה שהוא מצפה מאיתנו.
עכשיו בכלל אין מה למכור ומבאס אותי להגיע לעבודה עכשיו, גם מחר יהיה אותו הדבר.
שבת גם ככה המשמרת מתישה יותר אז גם אין מה למכור ונמאס לי שאנחנו חוטפים בראש מהמנהל.
לא רוצה שהימים האלה יורידו לי את הנתונים של כל החודש, גם ככה אני בין הנמוכות, למרות שהיו לי גם ימים טובים אבל הממוצע...

אני כל כך מיואשת מהכל, ובעיקר חרדה מכל דבר.
בזבזתי כסף מיותר הרבה פעמים החודש, על שני דברים עיקריים, על אחד כבר כתבתי- אוכל.
אני לחוצה ממש מהמשמרת והמשך היום, למרות שמיליתי את כולו בתוכניות כלשהן, כדי להשאר עסוקה.
ועדיין...
רע לי, מפחיד לי, אני אבודה כרגיל.

 

[היי48]

אכן נשמע לא פשוט המצב שאת מתארת. אבל אני שמחה לשמוע שכתבת שיש לך מוטיבציה להלחם על הלימודים. תהיי קשובה לעצמך כמובן ותדאגי לעצמך, מאחלת לך המון בהצלחה עם זה

מקווה שהמצב בעבודה יסתדר. נשמע שאת עושה כמיטב יכולתך ושאת באמת עושה עבודה טובה. ואם למנהל יש ציפיות לא ראליות מהעובדים, אז אני משערת שעם הזמן הוא יראה שאף אחד לא מוכר את הכמויות שהוא מצפה, ואולי אז הוא יבין שהבעיה היא אצלו ולא אצלכם. את בכל מקרה עושה כבר את מה שאת יכולה לעשות, כי מן הסתם אי אפשר לעשות יותר מכמיטב יכולתך...

אז

על נתוני המכירות בעבודה ושוב

 

[מחבקת עצים סדרתית]

fight!

מאמינה בך, באמת. גם במה שקשור ללימודים וגם במה שקשור לעבודה.
בעסקי מכירות תמיד יש ימים שהם חלשים יותר, ככה זה, אבל כמו שאמרת, את עושה את הכי טוב שאת יכולה (וגם בין העובדות האחרות

). אני מסכימה עם מה שהיי כתבה מעליי, בנוגע למנהל שלכן. מקווה שהוא יפקח את העיניים ויבין שהכעס שלו לא ממש ריאלי.
אני מתארת לעצמי שהלימודים מלחיצים, אבל תנסי לשמור על אופטימיות זהירה ולהסתכל על הצד החיובי. בי"ס שאת אמורה ללכת אליו עכשיו הוא העדיפות הראשונה שלך והוא מה שאת רוצה מאוד. אם יעבירו אותך לבי"ס השני, לפחות תהיי כבר עם מישהי שאת מכירה וזה יעזור לשתיכן עם ההסתגלות.
זה בסדר להרגיש קצת אבודה. אנחנו פה לעזור לך לעשות קצת סדר במחשבות

 

[קופיפה טובעת]

היה יום קשה בחלקו, נגמר רע

הלכתי לעבודה בחוסר חשק מוחלט והייתי על הפנים במכירות.
המנהל עשה תדריך בוקר קצר מהרגיל ובכלל התנהג בצורה מוזרה לאורך המשמרת, אמנם העיר על כך שאני חייבת לשפר את הנתונים כי לא הלך לי במכירות בכלל אבל לא איים על אף אחת שתעוף או משהו, שזה היה חשוד לכשעצמו.

אחרי העבודה אמא שלי באה לעבודה כי פתחו במתחם של החנות שוק ורצינו להסתובב לראות.
היה משעמם שם ובזבזתי על שטויות וקניתי בין היתר שקית ענקית של ממתקי גומי, שיהיה מה לבלוס.
גם חיפשנו לה פלאפון שאני אמורה לקנות לה אבל לא מצאנו משהו סביר בטווח הכסף ובצורך שלה.
משם הלכנו לשבת בבית קפה במתחם והמלצרית זו מישהי שאני מכירה, משחקת איתי בהצגות.
אז בלסנו ואמא שילמה והיה טעים ומפוצץ והמלצרית כמובן פינקה אותנו בכל מיני עוגיות חינם לקפה של אמא.
פגשנו שם גם את הבמאי של ההצגות האחרונות שלי.

בקיצור, הכרתי את אמא לאנשים בעבודה, לחברה להצגות, לבמאי...
והתקשרתי לידיד שהיה צריך להגיע אתמול לעירי ואז יצא שדיברתי איתו ליד המלצרית שאני מכירה.
בקיצור זה פתח חקירה מצד אמא שלי מיהו וכו'.
הייתי צריכה להבהיר לה מלא פעמים שזה לא דייט וכאלה ושזה רק ידיד כי היא ישר תלת תקוות שיצא ממני משהו מבחינה רומנטית.

בסוף התעכבנו ופספסנו אוטובוס והוא כבר היה בדרך, לא הספקתי להיות בבית אפילו חצי שעה.
לקחתי אותו לעל האש עם החבר'ה של ההצגה האחרונה שבה שיחקתי, שאליה נכנסתי ברגע האחרון.
תכננתי לא ללכת ל"אירוע" הזה כי רציתי להפגש איתו אבל ברגע האחרון פשוט הבאתי אותו איתי.
שם הוא הכיר מישהי שהיא סוג של מעריצה שלי והתחבר אליה וקינאתי.
לא קינאתי מהמקום של אולי יקרה בינהם משהו אלא כי הייתי זקוקה ליותר תשומת לב.
גם הלכנו אליה קצת אחרי העל האש.

בלילה כשבדיוק התעוררתי בהתקף חרדה, גם נלחצתי שלא ראיתי הודעה שהוא בבית, אבל הוא שלח והוא הגיע בשלום, פשוט פספסתי.
ואז הפייסבוק טרח לעדכן אותי משום מה שהוא צירף שתי חברות חדשות, אחת זו הבחורה שהיינו אצלה והשניה זו חברה אחרת שלי שהכרתי בינהם השבוע.
וזה ממש הפריע לי וטרחתי לכתוב לו את זה, הוא כמובן לא מבין את זה.
והבוקר שוב התקשרה אלי המרצה ולא היה לי אומץ לענות אז סיננתי.

אני פשוט גרועה שלא מסוגלת להתמודד עם כלום ואף אחד בחיים האלה ולכן שונאת את עצמי!