שבת בבוקר יום יפה....

[יוליקה]

שבת בבוקר יום יפה....

סבתא שותה עוד כוס קפה...
עוד לא התחיל הקיץ... וכבר החום מעיק בבוקר...
מחכה לבת ולנכד...

שתהיה לכולם שבת קסומה!!

 

[נימה3]

יום יפה עדיין לא החלה הבריזה ואפשר לשבת על

המרפסת מול הים, יותר מאוחר זה קשה.
אתמול הגיעה בתי עם הנכד שלה שזה הנין שלי המתוק עשתה לו ביבי סיטינג הוריו נסעו לחגוג יום נישואין, התענגנו עליו בן תשעה חדשים כבר מתקדם יפה מאד. נחת לכל המשפחה.
דתהיה שבת שלווה ושקטה ונעימה

 

[הדסהש1]

תהנו עם הנכדים והנין..אני לבד כבר 3 ימים

בעלי אצל ביתי בגדולה כדי להשגיח על הבנים ..והחיות שיש שם...ולי יש שקט שכבר אני מטפסת על הקירות..מחר הוא חוזר..החום מעיק ולא משנה שאני מול המאוורר הטורבו.ומתקלחת מספר פעמים..וזה רק התחלת הקיץ

 

[יוליקה]

הנכדים זה סם החיים שלנו...

לקרוא לנו סבא...סבתא מחייה אותנו!!

 

[שפירא מאיר]

אחיה של כלתי בא לביקור מסין

אנשים לא שמים לב, אבל רוב השמות הסינים מתארים צלילים כל שהם.
היא "פינג" (צליל של פרי הנופל על עלים יבשים)
הוא "לו שפון" - קול שמשמיע כלי להקצאת עץ של הנגר.

לקחתנו אותו לביקור בערי ירושלים, אתר טביעת רגלי הדינוזאורים, יד קנדי, חורבת סעדים, משם ברגל אל הסטאף (שם בחורבות הכפר הישן, היה הבסיס של 101).

משם לרמלה לאיזור התעשיה הישן מסעדת סלים, חומוסיה עם חומוס ביתי חם וצ'יפס ביתי. ממש מסעדת פועלים פשוטה שבפשוטות.

הדיל שלהם - ארבעה אנשים - צלחת חמוצים, צלוחית סחוג, צלוחית לימון מרוסק, 6 פיתות, לכל אחד חומוס מסוג שיבחר, וכל אחד כוס שתיה, הכל ביחד במאה שקלים.

גם זול וגם טעים.

 

[נימה3]

יופי של טיול וגם של מסעדה

 

[הדסהש1]

התיירים בודאי נהנו גם מהאוכל ומהסיור

 

[שפירא מאיר]

הם החליטו שרוצים עוד (ויש גם מורה-דרך ותיק)

הים לקחתי אותם (הבן,אשתו ואחיה הסינים) לגלבוע, מסלול רגלי (הם) מהר ברקן להר שאול, הסבר על הכתובת בשדה (היום כבר דהויה)
הסיפור של נורית,
רפול והסברתי מהו סובוטיניק,
החווה של קצ'ה,
תצפית ויניה כהן,
שער הגולדן גייט,
ואחרים.

ירדנו לאכול במסעדת אמארה בצומת עין חרוד והם התמוגגו מהאוכל.

נסיעה לבקעת בית שאן,עמק הירדן,
בקעת כנרות (המון הסברים בלי לרדת כיוון שהיה חום כבד)
עצרנו בכנרת וקניתי מתנה שיקח לסין קופסה מג'הול (בסין יש מעט תמרים ורק יבשים),
אתר ההטבלה בירדנית,
קברי הראשונים (רחל,אלישבע,שזר ואחרים),
חוות העלמות בכנרת,
אלומות של שמעון וסוניה,
יבנאל שם הצבעתי על הבית שגרתי בו וכן יצאנו לשטח לאכול דומים ולהבחין בשלושה שלבים, (ירוק לא בשל, צהוב טעמו כתפוח, חום טעמו כביסקויט). צלף שאת פירותיו שמים באנשובי,
בית הספר שלי "נפתלי" שנבנה 1902,
מעין יבנאל הטמון עמוק בתוך מערה בוואדי (להליכות קבלו הסבר והלכו לבד),
בית וגן שם היה הצריף של "ברט" שייצר שוקולד,
שרונה לשם בת כיתתי בילהה דוכובני עברה לגור עם נישואיה (בת משפחה של הנשיא בן צבי) ,
אום-אל-ח'אנם
דבוריה והר תבור
עפולה (בריכת השחיה העירונית הראשונה בארץ)
סולם,נין ודחי שהיו ישובים יהודיים בתקופת התנ"ך
ואדי ערה והסכמי רודוס
למה הכפר בידה נקרא כך,
מוסמוס שלקח לוועדת השמות להבין שהוא לא נקרא מוצמוץ...
כביש 6 והביתה.

שמחתי שהם נהנו מהיום הזה ומבטיחים להמשיך ולטייל, גם אחיה של כלתי שמגיע ארצה מסין בערך פעם בשלוש שנים.

 

[יוליקה]

הישקפתם עלי מלמעלה....

 

[שפירא מאיר]

סיפרתי שאני מכיר מישהי שגרה שם במקום שקט ורגוע.....

 

[נימה3]

בילדותי גם אני הייתי מומחית בדומים

שגדלו כגדר מסביב לפרדס של הערבי שהיה מול ביתנו. עכשיו על הפרדס הזה בנויה התחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
באמת שאתה מדריך מצוין.חבל שאני לא יוצאת אתך לטיולים.
ביום ששי אני יוצאת לטיול לכוון ברעם ובירעם.

 

[שפירא מאיר]

סיפרתי שהאמהות מעולם לא דאגו אם נאכל או לא

ישבתי היום עם האנשים מתחת לעץ הדומים (הוא לא היה תפוס...),
השעה היתה אחרי 1500 (אז מתחילה הבריזה לנשב), הם נדהמו המנעימות הזו של ישיבה בצל עם בריזה כאשר מחוץ לצל היום רותח (השארתי את הרכב עם מנוע פועל כדי שהמזגן יעבוד וישמור על קירור הרכב).

סיפרתי להם שאחרי הלימודים כולנו שוטטנו בשדות, לאכול היינו אוכלים דומים וביבנאל יש גם שיזף השיח שם הדומים גדולים ופריכים יותר, בעונה אפשר לבצוע אבטיח או להקים מדורה קטנה ולקלף תירס ולצלות אותו ואז הטעם מטורף, או לקטוף עגבניה עסיסית נוטפת מיץ עם ריח מטורף.....

מים יש שלושה מעיינות סביב יבנאל, באחד מהם נהגנו כל הכתה (ו') להתרחץ (ולאף אחד/ת לא היה בגד ים...) כי היתה לו בריכה בתוך מערה.

לכולנו היו בכיסים גפרורים ואולר לצרכי הפעילות בשדה, בין אם לקטוף סברס ולאכול, או לקלף קוצים ירוקים והטעם מדהים .

למזלי כשהנכדה הגדולה היתה עדיין בגיל 10 בערך היא נסעה איתי המון ולימדתי אותה את כל זה, הישרדות במדבר, איך מכינים תפוצ'יפס מקיפח מלוח או מרק גזר משיח הקזוח, איך למצוא מים במדבר או לייצר מים משום דבר (גם בצבא וגם בתנועות הייתי איש מדבר).

כאשר היא הגיעה לגיל היציאה לטיולים עם תנועות הנוער, היה לה ידע בלתי נדלה בכל נושאי השדה (זכור לכם איך עושים אוהל סיירים משתי שמיכות, הנוער היום לא יודע).

אני כבר לא יכול ממש ללכת, אבל כל יום שאני יוצא לשטח, בשבילי זה חמצן טהור.
כי אני אוהב את מולדתי ללא שום סייג, בדיוק כמו את אשתי והילדים והנכדים.
הסברתי כבר, שרק מי שמכיר את המולדת ברגליים, נקשר אליה.

היום אני כבר לא מדריך אלא חברים ומשפחה, כיוון שאחרי 50 שנות הוראת-דרך אני מקבל תעודת זהב- "רשיון כבוד מורה דרך", ומפסיק להדריך.

 

[יוליקה]

יווווו איך אתה מחזיר אותי לילדותי

אני גדלתי באמצע העיר ברמת גן....
בבית מולנו היה בית פרטי שהיה מוקף בעצי פרי...
קומקווט (תפוז סיני), עץ דומים, עצי שזיפים.... ועץ תות...
כל ילדי השכונה חגגנו על העצים....

 

[שפירא מאיר]

לתפוז סיני קראו "חושחש" וטעם תפוז+לימון...

 

[יוליקה]

חושחש לפי מיטב זכרוני היה משהו אחר

הקומקווט שקראו לו תפוז סיני היה תפוזים קטנים שהקליפה היתה מתוקה
והתוכן חמוץ.
החושחש היה תפוז מר שקליפתו מקומטת...

 

[שפירא מאיר]

את הסוג השני (המקומט) מעולם לא ראיתי

 

[יוליקה]

אני אזכיר לך איפה היינו רואים כאלה

לפני שכיסו את המדינה בבניינים... היו המון שדות עם פרחי בר,
בין הפרחים נבטו לפעמים עצי פרי הדר בלתי מורכבים... שהיו עליהם
פירות - בלתי אכילים... אלה היו החושחשים....