שבת בתבור
היום יום שני ואני עדיין נישא על גבי הטרמיקה שלקחה אותי משדמות דבורה ליבנאל. המראתי לתוך רוח חזקה כבר בשעה 11 (טעות שעלתה לי ב 40 דקות גירוד במזג אוויר סוער עד רוגש !!!) כשהחלטתי שפשוט לא נעים לי והכתפיים כבר נקרעות הפניתי את האף לכוון שדה הנחיתה. הגובה 800 מ' ואני שואל את עצמי בשביל מה אני צריך את זה. הגלשן מחליט לפתע לפנות שמאלה פניה חדה. אני מנסה להלחם בו, ללא הועיל. הוא מתחיל לטפס הקצב היסטרי, כאילו פיתח רצון משלו. החלטתי לא להפריע ולתת לו קצת לבד... הסחיפה די חזקה וב- 1200 מ' אני כבר אחרי התבור שוקע כאילו שפשוט נגמר האוויר ("מה אתם עושים שנגמרת פתאום הרוח? אתם לא נופלים???") ב500 מ' אני מכוון לשדה ליד המסעדה בתחנת הדלק בכפר כמא. השדה הזה, כמו כל יתר השדות, אבל, כל השדות! שבין התבור למבוא חמה, מכיר אותי היטב. ואני כבר שמח לגמור את העינוי הזה, כשלפתע הארוע הקודם פשוט חוזר על עצמו, הגלשן בשלו, מתחיל להסתובב בטירוף ומתברג כלפי מעלה. ב-1000 מ' מתחיל להיות סוער כאילו מישהו מנסה כל הזמן רק להפוך אותי. בשלב זה נכנסתי לאמביציה והחלטתי לעזור לגלשן להגיע למבוא חמה. הרגשתי שהוא כל כך רוצה. ב- 1300 מ' רציתי כבר לעזוב את הטרמיקה, כי נדמה היה לי שהיא מוצתה, אבל החלטתי להישאר קצת באיזור שלה והשיטוטים האלה הניבו עוד 200 מ' (זאת תופעה שכדאי לשים לב אליה, הטרמיקה - בחלקה העליון, נראית לי בדמיוני כמו זרם מים המושפרץ למעלה. אם תתבוננו בצינור המתיז מים כלפי מעלה, תראו שבחלק העליון מספר "פסגות" וכי בסה"כ גובהו משתנה כל הזמן, מומלץ להשאר שם עוד קצת, בדרך כלל מרוויחים מזה עוד קצת גובה, שבהמשך יכול להיות קריטי מאוד). טוב, עזבו תאוריה, בתכלס אני ב- 1500 מעל יבנאל, עוזב, השמים כחולים כל הזמן אבל בגובה כזה, כבר לא צריך עננים ולא נעליים, מה שצריך נורא, זה להשתין, ואני, לאחר שפיתחתי את הטכניקה הנכונה, משאיר פס צהבהב מיבנאל לאלומות. מישהו ביקום כבר השאיר פס באורך כזה? אומרים שכל אחד רוצה להשאיר אחריו משהו, אחרת לא היינו עושים ילדים, אז גם אני (חוץ מהילדים) משאיר משהו... אלומות, שלא כהרגלה, לא משחררת כלום (טוב, אחרי החזירויות שלי אפשר להבין אותה), אני מגיע בגובה 1000 מ' לצמח, רוצה לנחות בכדי להקל על האיסוף והסצנה חוזרת בפעם השלישית, הגלשן פונה למבוא חמה ואוסף עוד 200 מ' בטיסה ישירה. במבוא חמה הרוח כבר עם רכיב צפוני, אני טס דרומה וחוזר צפונה מעל לכביש. האוויר מחותחת, ובגובה 5 מ' אני מפנה קלות שמאלה ונוחת חלק. מקפל וזוכה לאיסוף מהיר מאסף, שאסף (משחק המילים לא בכוונה - סליחה) אותי גם בקרוס הקודם לצמח. תודה אסף, ותחשוב על החלפת שמך, נגיד לנאסף, זה עשוי לשפר את הקארמה. התברר ש"החברה הטובים" שבחרו בזכרון אכלו קש. בתיאבון.
היום יום שני ואני עדיין נישא על גבי הטרמיקה שלקחה אותי משדמות דבורה ליבנאל. המראתי לתוך רוח חזקה כבר בשעה 11 (טעות שעלתה לי ב 40 דקות גירוד במזג אוויר סוער עד רוגש !!!) כשהחלטתי שפשוט לא נעים לי והכתפיים כבר נקרעות הפניתי את האף לכוון שדה הנחיתה. הגובה 800 מ' ואני שואל את עצמי בשביל מה אני צריך את זה. הגלשן מחליט לפתע לפנות שמאלה פניה חדה. אני מנסה להלחם בו, ללא הועיל. הוא מתחיל לטפס הקצב היסטרי, כאילו פיתח רצון משלו. החלטתי לא להפריע ולתת לו קצת לבד... הסחיפה די חזקה וב- 1200 מ' אני כבר אחרי התבור שוקע כאילו שפשוט נגמר האוויר ("מה אתם עושים שנגמרת פתאום הרוח? אתם לא נופלים???") ב500 מ' אני מכוון לשדה ליד המסעדה בתחנת הדלק בכפר כמא. השדה הזה, כמו כל יתר השדות, אבל, כל השדות! שבין התבור למבוא חמה, מכיר אותי היטב. ואני כבר שמח לגמור את העינוי הזה, כשלפתע הארוע הקודם פשוט חוזר על עצמו, הגלשן בשלו, מתחיל להסתובב בטירוף ומתברג כלפי מעלה. ב-1000 מ' מתחיל להיות סוער כאילו מישהו מנסה כל הזמן רק להפוך אותי. בשלב זה נכנסתי לאמביציה והחלטתי לעזור לגלשן להגיע למבוא חמה. הרגשתי שהוא כל כך רוצה. ב- 1300 מ' רציתי כבר לעזוב את הטרמיקה, כי נדמה היה לי שהיא מוצתה, אבל החלטתי להישאר קצת באיזור שלה והשיטוטים האלה הניבו עוד 200 מ' (זאת תופעה שכדאי לשים לב אליה, הטרמיקה - בחלקה העליון, נראית לי בדמיוני כמו זרם מים המושפרץ למעלה. אם תתבוננו בצינור המתיז מים כלפי מעלה, תראו שבחלק העליון מספר "פסגות" וכי בסה"כ גובהו משתנה כל הזמן, מומלץ להשאר שם עוד קצת, בדרך כלל מרוויחים מזה עוד קצת גובה, שבהמשך יכול להיות קריטי מאוד). טוב, עזבו תאוריה, בתכלס אני ב- 1500 מעל יבנאל, עוזב, השמים כחולים כל הזמן אבל בגובה כזה, כבר לא צריך עננים ולא נעליים, מה שצריך נורא, זה להשתין, ואני, לאחר שפיתחתי את הטכניקה הנכונה, משאיר פס צהבהב מיבנאל לאלומות. מישהו ביקום כבר השאיר פס באורך כזה? אומרים שכל אחד רוצה להשאיר אחריו משהו, אחרת לא היינו עושים ילדים, אז גם אני (חוץ מהילדים) משאיר משהו... אלומות, שלא כהרגלה, לא משחררת כלום (טוב, אחרי החזירויות שלי אפשר להבין אותה), אני מגיע בגובה 1000 מ' לצמח, רוצה לנחות בכדי להקל על האיסוף והסצנה חוזרת בפעם השלישית, הגלשן פונה למבוא חמה ואוסף עוד 200 מ' בטיסה ישירה. במבוא חמה הרוח כבר עם רכיב צפוני, אני טס דרומה וחוזר צפונה מעל לכביש. האוויר מחותחת, ובגובה 5 מ' אני מפנה קלות שמאלה ונוחת חלק. מקפל וזוכה לאיסוף מהיר מאסף, שאסף (משחק המילים לא בכוונה - סליחה) אותי גם בקרוס הקודם לצמח. תודה אסף, ותחשוב על החלפת שמך, נגיד לנאסף, זה עשוי לשפר את הקארמה. התברר ש"החברה הטובים" שבחרו בזכרון אכלו קש. בתיאבון.