שבת - יום של תקשורת משפחתית

שבת - יום של תקשורת משפחתית

שלום לכם חברים וחברות, מה שלומכם בשבת הזאת? ואיך אתם מבלים ומבלות אותה? יש לי חברה עם משפחה מקסימה - בן-זוג, שלושה ילדים וכלב, שכל שבת יוצאת מותשת מהריכוז התקשורתי המשפחתי הזה שהיא קוראת לו מעייף. הדברים שלה העלו אצלי מחשבה על כך שיום שבת הוא יום משפחתי כזה, ומצד אחד הוא הזדמנות לתקשורת עם המשפחה שלנו, וגם עם חברים ועם עצמנו - ומצד שני לא תמיד ההזדמנות הזאת מתאימה לכולנו. אז איך השבת שלכם עוברת בהקשר הזה? האם אתם מחכים להזדמנות ליצור קשר עם האנשים הקרובים לכם, או שתקשורת משפחתית מרוכזת שכזאת דווקא פחות עושה לכם טוב? ובאילו אתגרים ייחודיים אתם נתקלים בסוף השבוע שאין אותם בימי שיגרה?
 

לקשמי

New member
אין לי כמעט קשר עם המשפחה

לפני שאחותי נסעה לתאילנד, אחת לשבוע-שבועיים היא ואבא שלי היו באים לבקר אותי בסופי שבוע שבהם אני לא נמצאת במרכז ליוגה. (או במוצ"ש, אחרי שחזרתי מהמרכז ליוגה). עם אמא שלי ואחותי הגדולה אני לא בקשר בכלל, מתוך בחירה. מעדיפה להתרחק מאלימות. (במקרה הספציפי הזה - מהאלימות של אמא שלי ומאחותי הגדולה שהיא שפוטה שלה). עם אבא שלי אני לא מי יודע מה בקשר קרוב, כך שכשאחותי הקטנה לא נמצאת בארץ בעצם אין מי ש"יתווך" בינינו. את השבת הזאת ביליתי בחיק המשפחה המאומצת שלי, המרכז ליוגה.
 
חשבתי על בעייה בתיקשורת

ומצאתי אחת שמתסכלת אותי במיוחד. יש לנו חתלתול קטן. בני בן השנתיים, פשוט מתעלל בו. הוא תופס אותו מהאוזניים ומהזנב. הוא מרים אותו, אנחנו אומרים לו בעדינות ומלטפים לו את היד. הו מניח בעדינות (שבדר'כ הוא משליך אותו). אבל אחרי שנייה הוא שוב חוזר על אותה התנהגות. אני יודעת שהוא לא עושה את זה בכוונה. אבל אני פשוט לא יודעת איך לגרום לו להבין להתנהג באנושיות לחתול. אותו זה פשוט נורא מצחיק. הרגליים שלו כבר מלאים סריטות. ניסינו לומר לו בעדינות ולהראות לו מה זה. ניסינו ללטף יחד איתו את החתול. ניסינו לומר לו שהחתול קטן כמו תינוק ועדין. אפילו ניסיתי לומר לו שאני מפחדת כשאני רואה אותו מכאיב לחתול. אבל נאדא גורנישט. הוא ממשיך בשלו. אני כבר ממש מיואשת בנושא הזה. אשמח לעזרה.
 
למעלה