שבת מנוחה

[noa128]

שבת מנוחה ../images/Emo185.gif../images/Emo63.gif

שלום פורום

אתמול לא הייתי כאן. קורה. הלכתי להרויח קצת כסף. עבודה כזאת של סופ"ש -ניקיון/כלים במטבח של קונדיטוריה בשעות והימים הכי עמוסים - סוף השבוע. בערב זחלתי חזרה, בידיים מקומטות מגלונים של מים וחומרי ניקוי, רגליים דואבות מקרוב ל- 10 שעות עמידה, וכיס שנוסף לו סכום צנוע. ...ואיך ישנתי טוב...

- מנוחת העמל קוראים לזה

את העבודה הזו עשתה עד היום אשה מהודו. אני מכירה אותה. היא סיפרה לי שהיא באה לישראל כדי לעבוד כאן ולממן EDUCATION לילדים שלה. סיפרה לי בגאווה שיש לה בן שלומד רפואה באוסטרליה. ובת שלומדת משהו אחר באירופה באיזה קולג', והיא עובדת כאן בניקיון וטיפול בילדים ושולחת להם כסף. עכשיו אני עושה את זה במקומה. עוד לא הגענו כאן להשכלה הגבוהה, אבל כל שקל שנכנס כאן הביתה עושה הבדל, ולהרגשה שלי שסופסוף גם אני תורמת משהו - עושה הבדל גדול. ומה שלומכם?

 

[Iעוברת ושבהI]

בוקר אור

חסרה לי התחושה של העשייה. לישון מתוך עייפות של עשייה, להיות מרוכזת, ולו לכמה שעות, במשהו אחר ולא משנה מה זה. לכמה שעות להיות חלק ממעגל של עובדים,לדעת שבסופו של יום עשיתי משהו,ויתרה מכך, תוגמלתי עליו. בתחושה שלי זה מין מעגל ביצתי כזה, שככל שאני נשארת בתוכו יותר, עוטפת אותי העיסה ושואבת אותי פנימה לתוכה. מרגיש לי שרק עם עשייה כל שהיא אוכל להחזיר לעצמי את חדוות היצירה, את האנרגיות,שכל כך ירודות עכשיו, למציאת מקור הכנסה ותעסוקה. ובתחושה שלי רק מתוך עשייה תצמח עשייה אחרת. איזה יופי לך.

 

[noa128]

אכן אחותי - עלית על השן הכואבת..

ומבחינתי הקטע הזה הוא בדיוק כשם שאמרה לא ליטה (או לאה בלשון העם..) - העשייה והפרנסה. במקרה הזה הפרנסה, ואיך "המצב" מאלץ אותנו לשנות לפעמים אסטרטגיה ולו באופן זמני - וכבר לא לבחור בג'ובים 'בוני קריירה' או כאלה שייתנו דרור לביטוי ועשייה - אלא לקחת מה שיש, כי הפרנסה היא כרגע המטרה העיקרית. לכשעצמי אני מסוגלת לסובב לעצמי את הבורג בראש ובמקום להתמלא סיפוק ממשימה שבוצעה ומתקתקת - מכיור מבהיק ומטבח מצוחצח..

. אני אישית מאמינה שגם בתפקידים קטנים יש מקום להתרחבות עד גבול מסויים, ו'האדם עושה את התפקיד' (לא בקטע הספיציפי הזה כמובן) - במשרות שמפעילים בהן את הראש, גם תפקידים זוטרים שפעם אולי לא הייתי שוקלת, היום - רק שיתנו לי... כבר הבנתי לפני איזה זמן שאין שומדבר אישי בכך שקשה לי "להתברג" חזרה למקומות מקבילים לאלה שבהם הייתי בעבר - זה לא אומר כלום על היכולות שלי, רק על המצב, על ההיצע והביקוש שהפכו את כל ה'משחק' הזה למשהו אחר לגמרי.. וגם את תמצאי. זה ברור לי. אנשים מוכשרים לא נשארים בבית לאורך זמן - בסוף מישהו מבחין בברק שלהם.. נ.

 

[לא ליטה]

מתוקה שנת העייף ../images/Emo8.gif

ואין ספק שהרווחת ביושר את העייפות הזו. עם כל כמה שאני מאחלת לך עבודה אחרת, כזו שתתאים לכישורים ולכשרונות ושתיתן גם סיפוק לנשמה - כמה טוב שבינתיים (ורק בינתיים, זה לא לנצח) יש גם משהו שיכניס קצת פרנסה. ודרך אגב, ההשכלה הגבוהה הרבה יותר קרובה ממה שנדמה לך. לפעמים נראה לי שזה רק יומיים-שלושה וכבר הם קופצים להם מהגן לתיכון, כך שהדרך לאוניברסיטה גם היא מתקצרת באופן מפחיד. שלומי? תודה, טוב, לא רע בכלל (

) המון נחת יש לי (גם) השבוע מהמתבגר שלי. לא יודעת אם זה בגלל שעשינו משהו ממש בסדר איתו או שסתם היה לנו מזל, אבל יצא ילד מוצלח (לא, אני לא מתלוננת על אחותו, חלילה, אבל מותר לפעמים לרוות נחת מיוחדת דווקא מאחד, נכון?).

 

[noa128]

לא מאמינה במזל...

קחי יקירתי פול קרדיט - ראיתי אותך בפעולה ("לא חמוד, אנחנו לא מתנדנדים על החוט חשמל...") - אין עלייך

. כבר די מזמן הבנתי שילדים שלנו זה א ו ל י 20 אחוז גנים, הרוב הקובע זה מה אנחנו עושים עם זה. שאפו מיי דיר.

 

[לא ליטה]

לוקחת קרדיט, אבל

אף פעם לא שוכחת שגם אחרי שעשינו הכל כמו שצריך לפי הספר נשאר איזשהו אחוז (ולא משנה מה גודלו) למזל. אין תעודות ביטוח בענין הזה, למרבה הצער. ובאמת, מה קורה עם החשמל? משמש בסיס לאומגה או שהילד מצא לעצמו סכנות חדשות לעסוק בהן?

 

[noa128]

../images/Emo6.gif זה היה אחד הדברים

הראשונים שטופלו ע"י אביו עם הגיעו לכאן.. אבל טרזן על העצים זה הרי אופי - ובשפיל כזה חתול תעלול העולם כולו הוא הרי לונה פארק אחד גדול.. הוא החליף בשלב זה את הכבל חשמל ההוא בעמודי הברזל העתיקים שבינהם מתחתי חבלי כביסה, ומבלה שעות רבות בצפייה מרותקת בהתקדמות הבנייה אצל השכנים - אני כבר יודעת שפעם, כשיהיה לי בית וארצה 'לסגור מרפסת' אין צורך לחפש קבלן - הקומפיוטר הקטן עוקב אחרי כל הפרטים ואני ממש רואה את הנתונים נרשמים אצלו במוח

מה שכן, בחזית החירבה נרשם בשבוע שעבר ריח חריף של "משהו נשרף" וכל החיפושים הרחרוחים שלי לא גילו שום נקודת חשמל בוערת (בבית הזה - הכל הרי יכול להיות..הרי החשמלאי שביקר כאן ציין בזמנו בהתפעלות ש"כל המערכת פה נשמרה במלואה מימי דב יוסף") כשהאיש שלי שב מעבודתו הוא גילה שהצחנה עולה מכיוון תקרת חדר השינה שבגיזרת השניצלים - איזה ניאון עתיק יומין שתקוע לו שם בשלווה החליט לשרוף עצמו לדעת. החלטנו בסוף שכנראה שאיזה בע"ח התבשל לו שם להנאתו כשהניאון ההוא שרף את עצמו ואת החשמלים שלו - ועברנו עם זה לסדר היום. אבל הילדים בסדר - גדלים לגובה (עוד לא לרוחב) ומתקרבים לשלב ה"להתחלק איתנו בבגדים והנעליים"..

 

[עלמה עלמה]

../images/Emo101.gif

עזרה ראשונה. לפעמים השינוי בכיוון של התפיסה מצליח להביא לשינויים גדולים. שמחה לשמוע שמצאת איזה נישה קטנה לרווח את הרגע, בידיעה ברורה שיבוא יום...

 

[noa128]

מוכרחה ל'גיד לכם. לכולכם

שכזו פירגון עוד לא מצאתי בשומקום. אין עליכם

נועה.