היום חויתי לראשונה מכירת עיזבון. בשעה
הייעודה נפתחו הדלתות, ועשרות אנשים נכנסו לדירונת קטנה וצפופה. הם עטו על רכוש שנצבר בחיים שלמים.
האם זה עצוב?
אולי זה דוקא משמח שהרכוש שלוקט בעמל רב לא נזרק לאשפתות אלא מוצא לו חיים חדשים בבית אחר?
ואולי זה משמח שהיורש נהנה מעוד סכום כספי שמסייע לו במקום להתקע עם הררי חפצים משומשים?
הסתכלתי מסביב, וחשבתי, שכולם יגיעו לשלב הזה במוקדם או במאוחר,
ואיזה מזל שכשזה קורה כבר לא נהיה פה...
העמסתי ויטרינה ושולחן קטן ונסעתי הביתה.
הייתן פעם במכירה כזו?
