בשבושונית תודה
אחותי במצב הזה כבר בערך 4 שנים, ניסיתי לעזור לה ולהיות לצדה ולתמוך בה כך גם המשפחה, לא יודעת איך זה ישמע אבל למי שיש קרובים פגועי נפש יכול להבין, אחרי תקופה של נסיונות התאבדות והמרה השחורה שהיא נמצאת בה, תוך כדי תמיכה בה הרגשתי שגם אני נשאבת למצב שהיא נמצאת בו, אחרי הנסיון התאבדות הראשון שלה שכבתי במיטה במשך 4 ימים ולא יכולתי לצאת הרגשתי חולשה בכל הגוף. לצערי חשבתי שאני חזקה לתמוך בה אבל זה פוגע לי בחיים והשארתי את הטיפול בה לשאר המשפחה , אבל לכולם נמאס וקשה אחרי 4 שנים של דכאונות, אני אשתדל לאזור כוחות וללכת איתה לאברבנל אבל לא אוכל להמשיך לתמוך בה, כיוון שזה פוגע בחיי , אני עובדת ויש לי בעיות אישיות שהן להבדיל מאחותי מציאותיות יותר. האם למישהו כאן שתומך בנפגע נפש יכול לכוון אותי איך עושים את זה ? איפה הגבול, איפה הגבול בין החיים שלה לשלי.? בסוף שבוע ישבתי עם עצמי וחשבתי המון, והחלטתי שפעם בשבוע אפנה זמן למענה ואנסה לבדוק איפה אני יכולה לתמוך ולעזור. שנטי