שבת שלום ויום העצמאות בפתח

[נעמי155]

כל כך צודקים

משפחות שכולות אינן צריכות את יום הזכרון כדי לזכור, אצלם החיים הם זכרון ארוך ומתמשך...
אבל חשוב לקיים את היום הזה, עבור העם כולו.
נפער בתוכם חלל ענק (תרתי משמע), וזה חלל שקשה, אם בכלל אפשר, למלא.

ברוכה הבאה לפעמית

 

[tzachy]

האמת, גם לי קצת צורם המעבר הזה

אני מנסה להבין את הכוונות מאחורי הסמיכות הזאת בין הימים (ואני חושב שאני מבין למה זה נעשה כך) ועדיין אולי היה צריך לעשות הפרש גדול יותר למשל עוד יום בין לבין (או יותר). אני לא ממשפחה שכולה, אבל גדלתי כשכן ליד יותר ממשפחה אחת כזאת (גם מכרים שהיו איתי בצבא נפלו) ואכן ראיתי את העצב והקושי שלהם בכל ימות השנה.
לי קצת מפריע שלפעמים כבר בערב יום הזכרון (שהוא בהחלט יום מאוד עצוב וקשה) רבים מקשטים את המרפסות שלהם בדגלים לקראת יום העצמאות. אמנם דגל הוא סמל ממלכתי ניאטרלי (לא קשור דווקא לעצב או שמחה. יש דגלים גם באירועי זכרון וכד') ועדיין נראה לי שאלה שתולים את הדגלים במרפסות, עושים זאת בעיקר בגלל יום העצמאות (שאמור להיות יום שמח). זה נובע כנראה גם מהסמיכות הזאת.

 

[מנהלת בניסיון]

זה פשוט

להמשיך לקרוא בדפי הפורום אחורה
ואחר כך להמשיך לדפדף בארכיון הדפים
קריאה נעימה

 

[נעמי155]

שבת שלום ויום העצמאות בפתח

כמובן שלפני יום העצמאות, נציין את יום הזכרון, שהרי אלמלא היקרים שחרפו נפשם, עצמאות לא היתה לנו.
חודש מורכב החודש הזה, חגים לצד ימי זכרון, עצבות מהולה בשמחה...וזו מהות החיים בעצם
הרגשות מתערבבים, פעם אנחנו בצד החוגג והשמח, ופעם בצד הזוכר, המזכיר והעצוב.
אבל תמיד יש מחר, השיגרה, וחשוב שנדע לזכור ולא לשכוח, אבל לזכור גם, שהחיים חזקים מהכל, וצריך להשתדל ולעשות אותם עבורינו,
הכי נעימים שאפשר..

 

[לי בא]

שבת שלום

סופ״ש רגוע עובר לו לאיטו
כשהטוב עוד לפני,
אני מקווה שיהיה טוב...
יש לי תמיד רגשות מעורבים במעבר בין יום הזכרון לחללי צהל ונפגעי הטרור ובין יום העצמאות.
הקישור הוא נכון ויפה בין שני הימים הללו, אך זה קשה.
אני אוהבת את ערב יום העצמאות,
אוהבת זיקוקים, את הילדים שלי הולכים ברחובות עם נצנצים וספרי קצף,
אוכלים מקדונלד'ס בסביבות חצות.
שיגרת ערב יום העצמאות,
והשוס, זה שביום עצמאות עצמו יש לי חופש, הילדים במנגל ואני ברגוע.
היתרונות בלהיות גרושה.

&nbsp

 

[נעמי155]

התפר בין יום הזכרון ליום העצמאות

הוא מעבר חד, על אחת כמה וכמה למשפחת השכול. כמה כח מקבל המשפט "במותם ציוו לנו את החיים".

ערב/יום העצמאות, זה זמן בו כל החומות נופלות, לא משנה כמה טענות ואי שביעות רצון יש בנו מהתנהלות כזו או אחרת
וכמה יש וצריך לשנות במדינה הזאת, אבל ביום המיוחד הזה, כולנו מתמלאים גאווה, ואני אישית, מאוד אוהבת את האוירה.
השנה נראה לי שאעבור את עצמאות במרכז הארץ, המשך "מבצע סבתא"

תהני מהרגוע, בעוד מספר שנים, תצטרכי לתזז בין הבתים

 

[tzachy]

כמובן שאני גאה במדינה

ועדיין-

שרתתי בחיל קרבי ואף השתתפתי במלחמה אחת (לבנון הראשונה), זה עדיין ממש מעט בהשוואה לאחרים (שלחמו בכמה מלחמות, כמו אבי ז"ל וממש הקימו את המדינה (וכמובן חלק ששילמו מחיר יקר מאוד, נופלים, פצועים וכד'))), אבל אולי יותר מיותר אחרים (רוב המשרתים בצבא, לא משרתים בקרבי (כמדומני רק כשישית)) ולמרות זאת, אולי למעט כשהייתי נער צעיר, אני משום מה, לא באמת מרגיש שמח ביום הזה... וזה לא שאני לא פטריוט או משהו כזה... אני גאה מאוד במדינת ישראל ושמח שהיא חיה, חזקה וקיימת.

אני חושב שזה קשור גם למעבר החד מיום הזכרון לחללי מערכות ישראל (שהוזכר והזכרתי גם לעיל). קשה לי לעשות סוויץ' מהיר בראש וככה לעבור מעצב לשמחה, אבל זה לא רק זה... אני מרגיש ביום הזה ביתר שאת את הבדידות (בלי זוגיות).
אני זוכר שבשנים עברו הייתי הולך עם חבר(/ים) להסתובב בחוץ, נניח במקום המרכזי שיש הופעה עם זיקוקים וזמרים... ומה שראיתי מסביבי זה בעיקר זוגות (בחור עם בחורה) ואני? אני הולך עם חבר...

(ואני, מה לעשות, הטרוסקסואל...). מובן שזה לא אמור להיות קשור לשמחה על הקמת המדינה.... אבל מה לעשות קשה לי, אישית, להרגיש שימחה מלאה ביום הזה בגלל הנ"ל.

 

[מנהלת בניסיון]

עברה השבת

ודוקא היה נחמד אם היתה נמשכת עוד 24 שעות...

גם אני משתתפת בקושי של המעבר החד מהעצב האינסופי והגעגוע
אל השמחה והחגיגות.
אני מקפידה לצפות בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל שעושה את המעבר בצורה מאד מכובדת ומאפשרת.
מה עוד שסיפורי מדליקי המשואות תמיד מעוררים התפעלות וגאווה.