שבת שלום ומבורך

[רוזהלי]

שבת שלום ומבורך

 

[פייה מסוכר]

שבת שלום

 

[חוטהשני]

דברים לפרשת השבוע - פרשת וישב http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2707376




פרשת וישב

כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת וישב היא הפרשה התשיעית בספר בראשית. פרקים ל"ז-מ'.
את פרשת וישב קוראים בדרך כלל בשבת שלפני חנוכה. בשנים שבהן יש בחנוכה שתי שבתות, קוראים את פרשת וישב בשבת הראשונה. בשנים שבהן יום א' של חנוכה חל ביום ו', קוראים את הפרשה ביום ב' של חנוכה.

פרשת וישב מהווה את פתיחתו של קובץ סיפורי יוסף ואחיו, החלק האחרון בסיפור תולדותיו של יעקב ומשפחתו והחלק האחרון בספר בראשית בכלל. בפרשה זו מתחילים להשתלשל האירועים אשר יביאו לירידת יעקב ובניו למצרים, ובשלב מאוחר יותר לשעבודו של עם ישראל שם. עם זאת, כל אחד מן הפרקים בפרשה מהווה סיפור עצמאי שבו דמויות שונות והוא מתרחש במקום גאוגרפי אחר.



נושאי הפרשה:

מכירת יוסף - בסיפור זה מתוארת השנאה ההולכת ומתרקמת בין יוסף ובין יתר האחים. ברקע שנאה זו עומדים כמה מרכיבים - העדפתו של יעקב את יוסף וכתונת הפסים שנתן לו, הוצאת דיבת האחים רעה על ידי יוסף, והשיא - חלומותיו של יוסף, הממחישים את שאיפותיו לבכורה ועליונות על פני יתר אחיו. השנאה הזו מובילה לכך שכאשר האחים רואים את יוסף מתקרב אליהם בשליחותו של אביהם, הם זוממים להורגו. לאחר שראובן מונע מהם להרוג אותו, הם משאירים את יוסף בבור סמוך ונפנים לאכול לחם. כאשר הם פוגשים בשיירת ישמעאלים בדרכם מצרימה, הם מחליטים, בעצתו של יהודה, למכור להם את יוסף.
האחים מכתימים את כותנתו של יוסף בדם ומביאים אותה ליעקב, והוא מזהה אותה וסבור כי יוסף נטרף על ידי חיה רעה. סצנה זו מסתיימת בכך שיוסף נמכר כעבד לפוטיפר, סריס פרעה, שר הטבחים.

יהודה ותמר - באמצע פרשת סיפור יוסף, המקרא מספר על תיאור קורות יהודה. ער, הבן הבכור של יהודה נושא לאישה בשם תמר, לאחר מכן הוא מת.
בנו השני של יהודה, אונן, נושא את תמר אך נמנע במכוון מקיום מצוות הייבום שמתבטאת בקיום זרעו של אחיו, ומת גם הוא כעונש מאלוהים.
יהודה חושש לתת את בנו האחרון, שלה, לתמר, ומנמק זאת בהיותו צעיר מכדי להינשא.
תמר נאלצת לחזור לבית אביה ולהמתין ימים רבים בלי יכולת להינשא לאיש. כאשר נודע לתמר על בואו של יהודה לתמנה היא ממתינה לו בדרך הראשית, בתחפושת של זונה. יהודה, שאינו מזהה אותה, שוכב איתה ומפקיד בידיה כערבון את סימני ההיכר שלו - חותמו, פתילו ומטהו.
כאשר הוא מבקש לשלם לה, כבר לא ניתן למוצאה ויהודה מוותר על העירבון שהפקיד. לאחר שנודע ליהודה שתמר בהריון, הוא מצווה לשורפה. כאשר מוציאים אותה לשרפה, מציגה תמר את סימני ההיכר של יהודה בפניו בלבד. יהודה מזהה את רכושו ובוחר להודות בטעותו במילים "צדקה ממני" ולבטל את הוצאה להורג. ליהודה ותמר נולדו תאומים, פרץ וזרח; מצאצאיו של פרץ יוולד לימים דוד המלך.

יוסף בבית פוטיפר - יוסף נמכר לסריס פרעה, פוטיפר. הוא מוצא חן בעיני אדוניו ומופקד על הבית. ברכת ה' שורה בבית פוטיפר בזכותו של יוסף. אשת פוטיפר מבקשת לפתות את יוסף שישכב עמה, אך הוא מסרב פעם אחר פעם. באחד הימים, כאשר שניהם מצויים לבדם, אשת פוטיפר מפצירה בו שוב ואף אוחזת בבגדו. יוסף נמלט ומניח את בגדו בידי אשת פוטיפר. אשת פוטיפר רוקמת האשמה נגד יוסף וטוענת כי הוא ניסה לאונסה. פוטיפר כועס ומשליך את יוסף לבית הסוהר של אסירי המלך, שם חינו של יוסף ממשיך להיות ניכר גם בעיני שר בית הסוהר.

שר המשקים ושר האופים - בבית הסוהר פוגש יוסף שני שרים שהודחו על ידי פרעה - שר המשקים ושר האופים. יוסף מופקד לשרת אותם. כאשר הוא מבחין בוקר אחד בכך שהם זועפים, הם מספרים לו כי שניהם חלמו חלום ואינם יודעים כיצד לפותרו. הם מספרים ליוסף את החלום ויוסף מציע פתרון, לפיו שר המשקים יוצא בעוד שלושה ימים מכלאו וישוב למעמדו ואילו שר האופים ייתלה בעוד שלושה ימים. יוסף מבקש משר המשקים שיזכיר את עניינו לפני פרעה לכשיצא מבית הסוהר. שני הפתרונות מתקיימים כדברי יוסף - שר האופים נתלה ושר המשקים שב לתפקידו, אולם איננו מקיים את בקשת יוסף, ושוכח אותו.



ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.


ההפטרה היא מספר עמוס פרק ב'-ג'

הדברים מאתר כיפה של דוד נתיב



האירוע המרכזי בפרשה הוא מכירת יוסף. זה האירוע המניע את כל שאר אירועי הפרשה.

בפיסקת הפתיחה של ההפטרה נאמר: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" אשר נדרש על מכירת יוסף, למרות שאין זו המשמעות הפשוטה של דברי עמוס. שהרי אין זה הגיוני שהוא מוכיח את אנשי דורו על אירוע שהיה שנים רבות מאוד לפני ימיהם. משמעותו, בהקשר לימי עמוס - תוכחה על התנהלות העם, בפגיעה בצדיקים וישרי דרך - החלשים בחברה, מתוך רצון להפיק רווחים מזעריים ו/או מפוקפקים.



עמוס פעל כנביא באחת מתקופות השיא של מלכויות ישראל ויהודה שלאחר פילוג המלוכה - ימי עוזיהו מלך יהודה וימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, שניהם מלכים שמלכו עשרות שנים: עוזיהו מלך 52 שנה וירבעם לבית יהוא מלך 41 שנה.
יציבות זו היתה חלק מסוד ההצלחה. שניהם זכו לממלכות רחבות וחזקות, והשפע החומרי גם הוא הפך להיות ממאפייניהם. עמוס השמיע דברו במלכות ישראל והזהיר מתסמונת חברת שפע היוצרת עוותים חברתיים-כלכליים, ופוגעת אנושות בשכבות חלשות. חברה כזו גוזרת כלייה על עצמה.



לעם ישראל מעמד מיוחד אצל ה', "רק אתכם ידעתי מכל העמים", עקב זאת הוא משגיח עליו ומטפח אותו, כמי שצריך לגלות את דבר ה' בעולם. לכן, הציפיות של ה' ממנו גדולות יותר, "על כן אפקד עליכם את כל עוונותיכם". ההשגחה המיוחדת אינה מצטמצמת רק בסיפוק צרכיהם ודאגה לבטחונם, אלא גם בהשגחה הבוחנת את התנהלותם. כאשר תופעות של פגיעה בחלשים וישרי דרך הופכות מצויות, תבוא תגובה חריפה של ה', שאיש לא ימלט ממנה.



כאשר נוצרת מציאות מעוותת, גם אם קשה היא, יש דרך להתמודד ולתקן- למזער עיוותים ותוצאות קשות. זה היעד בתיקון ותשובה. תנאי בסיסי לכל תיקון: התבוננות אמיצה במציאות ומוכנות לצאת לדרך של תיקון.
התעלמות מן המציאות המעוותת והכחשתה, היא התנהלות שתנציח אותה ותוביל להתרסקות.



שתהיה לכולנו שבת שלום

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:01. תל-אביב- 16:15. באר-שבע- 16:20. חיפה- 16:05



זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:16. תל-אביב- 17:17. באר-שבע- 17:19. חיפה- 17:15

רבנו תם- 17:53