אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שבת שלום ופורים שמח
- פותח הנושא צלף קוצני
- פורסם בתאריך
מזל טוב לבתך -
אני באתי לברך את אנשי הפורום , ואת ישר עוקצת. ואני יכול לספר לך כיצד אלדד אודי וגלעד לא חגגו את פורים- כמו שאני לא חגגתי חגים כאשר הייתי שבוי שם. הפורים שלך בכלל לא מעניין אף אחד.כדאי שתפנימי שאת לא האישיו כאן- אלא שלושה חיילים שבויים. הם שם כבר שש מאות ימים ועוד חודש. ואתם משתתפים בכנסים "אקדמיים", נוסעים לחו"ל, עורכים חוגי אומנות לדרדקינו ברחבי הארץ,מקיימים משמרות במקומות שכוחי אל וחוגגים שמחות, אבל את המדינה טרם סחפתם בחשיבות העיניין. תמיד באותם חוגיבית ועם אותו "קהל שבוי". ובמקום לספר כמה את מסכנה- ובמקום להראות מצגת על אלדד, היית חוגגת לבת שלך את בת המצווה שלה ברחוב בלפור בירושלים ליד מעונו של אהוד אולמרט. זה היה אולי מועיל לאלדד ,לאודי ולגלעד. ולמרות שהצעתי בעבר לבני המשפחה לשבת ליד המעון של אולמרט, ולא קיבלתם את זה, אולי בעוד שנה שנתיים תבינו כמה נאיבים הייתם. תשאלו את חן ארד אחיו של רון. הוא יודע. ראי את הכתבה שצירפתי בהודעתי הראשונה- ימים לאחר שחיילינו נשבו בידי האוייב, אנחנו חבריהם לנשק כבר יצאנו לרחובות לעורר את דעת הקהל. ואתם? אתם ניסיתם למנוע מאיתנו את המהלך הזה.עכשיו התעוררתם לאמץ אותו. תמשיכו בהתנהלות שלכם, תסייעו לאולמרט לישון טוב בלילות ואנחנו נמשיך להתפלל שהשבויים ישובו במהרה. ותרגישי נוח למחוק את כל ההודעות שלי- כמו שעשית בעבר- כי אינן מוצאות חן בעינייך- אבל אני חושב שאני וחבריי היחידים שמנסים להציב לכם ראי מול הפנים. וזה כי היינו שם ואנחנו יודעים ששם זה לא גן עדן. תקראי את מכתבו האחרון של רון ארד. כמה הוא מתחנן שיוציאו אותו מהתופת ההיא.וזה נכתב רגע לפני שהוא נעלם. כן תופת- אולי אם אתאר לכם מה עוברים שם יום יום, שעה שעה, דקה דקה ואף כל שניה- אולי אז תרעידו עולמות. אחסוך מכם את תיאור הזוועות ואחזור על מילותיו של רון ארד:" תוציאו אותי מכאן- זה לא מקום לאנשים"
אני באתי לברך את אנשי הפורום , ואת ישר עוקצת. ואני יכול לספר לך כיצד אלדד אודי וגלעד לא חגגו את פורים- כמו שאני לא חגגתי חגים כאשר הייתי שבוי שם. הפורים שלך בכלל לא מעניין אף אחד.כדאי שתפנימי שאת לא האישיו כאן- אלא שלושה חיילים שבויים. הם שם כבר שש מאות ימים ועוד חודש. ואתם משתתפים בכנסים "אקדמיים", נוסעים לחו"ל, עורכים חוגי אומנות לדרדקינו ברחבי הארץ,מקיימים משמרות במקומות שכוחי אל וחוגגים שמחות, אבל את המדינה טרם סחפתם בחשיבות העיניין. תמיד באותם חוגיבית ועם אותו "קהל שבוי". ובמקום לספר כמה את מסכנה- ובמקום להראות מצגת על אלדד, היית חוגגת לבת שלך את בת המצווה שלה ברחוב בלפור בירושלים ליד מעונו של אהוד אולמרט. זה היה אולי מועיל לאלדד ,לאודי ולגלעד. ולמרות שהצעתי בעבר לבני המשפחה לשבת ליד המעון של אולמרט, ולא קיבלתם את זה, אולי בעוד שנה שנתיים תבינו כמה נאיבים הייתם. תשאלו את חן ארד אחיו של רון. הוא יודע. ראי את הכתבה שצירפתי בהודעתי הראשונה- ימים לאחר שחיילינו נשבו בידי האוייב, אנחנו חבריהם לנשק כבר יצאנו לרחובות לעורר את דעת הקהל. ואתם? אתם ניסיתם למנוע מאיתנו את המהלך הזה.עכשיו התעוררתם לאמץ אותו. תמשיכו בהתנהלות שלכם, תסייעו לאולמרט לישון טוב בלילות ואנחנו נמשיך להתפלל שהשבויים ישובו במהרה. ותרגישי נוח למחוק את כל ההודעות שלי- כמו שעשית בעבר- כי אינן מוצאות חן בעינייך- אבל אני חושב שאני וחבריי היחידים שמנסים להציב לכם ראי מול הפנים. וזה כי היינו שם ואנחנו יודעים ששם זה לא גן עדן. תקראי את מכתבו האחרון של רון ארד. כמה הוא מתחנן שיוציאו אותו מהתופת ההיא.וזה נכתב רגע לפני שהוא נעלם. כן תופת- אולי אם אתאר לכם מה עוברים שם יום יום, שעה שעה, דקה דקה ואף כל שניה- אולי אז תרעידו עולמות. אחסוך מכם את תיאור הזוועות ואחזור על מילותיו של רון ארד:" תוציאו אותי מכאן- זה לא מקום לאנשים"
אורי, אין צורך להכאיב למשפחות, קשה להם גם ככה
ואל תגיד לי שאודי, אלדד וגלעד סובלים יותר כי זה ברור לכולם. כוללללם הבינו את המסר שלך וגם נגיעוT. תעשה להם טובה ואל תאמר מילים כואבות. גם אם לדעתך הן טועות.. ויש לי שאלה כנה, אמיתית ולא צינית: מה עשתה משפחתך כשהיית בשבי? איך הם הרגישו? זה באמת מעניין אותי לדעת איך הם קיבלו את זה ומה הם עשו. תומר.
ואל תגיד לי שאודי, אלדד וגלעד סובלים יותר כי זה ברור לכולם. כוללללם הבינו את המסר שלך וגם נגיעוT. תעשה להם טובה ואל תאמר מילים כואבות. גם אם לדעתך הן טועות.. ויש לי שאלה כנה, אמיתית ולא צינית: מה עשתה משפחתך כשהיית בשבי? איך הם הרגישו? זה באמת מעניין אותי לדעת איך הם קיבלו את זה ומה הם עשו. תומר.
אז אענה לך
משפחתי פתחה חמ"ל בביתם. היו נציגים שגוייסו בג'נבה (מקומיים, על מנת שלא יעלה כסף) שם מטה הצלב האדום וישבו שבועות בכניסה והטרידו כל עובר ושב. היו נציגים שישבו לשר הביטחון על הזנב- לכל מקום שהלך- היו נציגים שם. ההורים האמת......ישבו בבית ליד הטלפון- אז לא היו פלאפונים. לא לקחו גרוש סורי אחד מהמדינה ע"מ לא להיות חייבים לאף אחד (מה גם שאפ אחד לא הציע להם). עשרות חבילותמזון וספרים נשלחו דרך הצלב האדום מחו"ל ע"מ ליצור לחץ עולמי (לא חשוב שאף לא אחת הגיעה ליעדה). ועוד .....
משפחתי פתחה חמ"ל בביתם. היו נציגים שגוייסו בג'נבה (מקומיים, על מנת שלא יעלה כסף) שם מטה הצלב האדום וישבו שבועות בכניסה והטרידו כל עובר ושב. היו נציגים שישבו לשר הביטחון על הזנב- לכל מקום שהלך- היו נציגים שם. ההורים האמת......ישבו בבית ליד הטלפון- אז לא היו פלאפונים. לא לקחו גרוש סורי אחד מהמדינה ע"מ לא להיות חייבים לאף אחד (מה גם שאפ אחד לא הציע להם). עשרות חבילותמזון וספרים נשלחו דרך הצלב האדום מחו"ל ע"מ ליצור לחץ עולמי (לא חשוב שאף לא אחת הגיעה ליעדה). ועוד .....
ולחלק הראשון של דברייך
אני לא מכאיב- כתבתי שאני מציב ראי. ואספר לך ולשאר האנשים סיפור. ביום שחזרתי ארצה , הלכתי לבקר בלילה משפחה של חבר שהיה שבוי בסוריה. ונשאלתי עי המשפחה, מה לדעתי עובר עליו. שאלתי אותם : מה אתם רוצים לשמוע? את האמת או לצייר לכם וורוד שתשנו טוב בלילה. השיבו לי שרק את האמת. ביקשתי שיקראו לי אחרי שכל האורחים יעזבו את ביתם ושבתי לשם. ישבנו במעגל וסיפרתי להם מה עבר עלי- וזה היה טרי. סיפרתי על העינויים, על הבידוד, על הרעב, על הכל. בכינו המון יחד- ובסוף אמרתי להם, תראו זה אפשרי, אפשר לעבור את התקופה הזו ולהישאר עם צלם אנוש, ולשוב ארצה. , אבל דעו לכם, שם זה לא מחנה קיץ, ולא "סאמר סקול", עד היום -35 שנה-הם זוכרים לי את העובדה שלא כמו אנשים אחרים- אני לא שיקרתי להם. אז סליחה על הצבת הראי- אבל זו המומחיות שלי- תברר אצל החברים שמשתתפים בקבוצת התמיכה שאני מוביל כאן בירושלים. זה חלק מהריפוי- להתעמת עם המציאות!!!
אני לא מכאיב- כתבתי שאני מציב ראי. ואספר לך ולשאר האנשים סיפור. ביום שחזרתי ארצה , הלכתי לבקר בלילה משפחה של חבר שהיה שבוי בסוריה. ונשאלתי עי המשפחה, מה לדעתי עובר עליו. שאלתי אותם : מה אתם רוצים לשמוע? את האמת או לצייר לכם וורוד שתשנו טוב בלילה. השיבו לי שרק את האמת. ביקשתי שיקראו לי אחרי שכל האורחים יעזבו את ביתם ושבתי לשם. ישבנו במעגל וסיפרתי להם מה עבר עלי- וזה היה טרי. סיפרתי על העינויים, על הבידוד, על הרעב, על הכל. בכינו המון יחד- ובסוף אמרתי להם, תראו זה אפשרי, אפשר לעבור את התקופה הזו ולהישאר עם צלם אנוש, ולשוב ארצה. , אבל דעו לכם, שם זה לא מחנה קיץ, ולא "סאמר סקול", עד היום -35 שנה-הם זוכרים לי את העובדה שלא כמו אנשים אחרים- אני לא שיקרתי להם. אז סליחה על הצבת הראי- אבל זו המומחיות שלי- תברר אצל החברים שמשתתפים בקבוצת התמיכה שאני מוביל כאן בירושלים. זה חלק מהריפוי- להתעמת עם המציאות!!!
הכל בסדר, אבל שוב, יש דרך להגיד דברים..
להתעמת עם המציאות זה לא רע. אולי אפילו טוב.. לא תמיד למשפחות, כמו גם למשפחתך, יש את הכוח להוביל מחאות קשות. בשביל זה נמצאים בשבילם החברים הקרובים שיובילו מהלכים, בין עם רכים ובין עם קשים. אסור לנו לפגוע במשפחות הן סובלות מספיק ואי אפשר לשפוט אותן! אתה פוגע בהם במילותיך. אני חושב שאם היית מסביר את עצמך אחרת, היתה אוזן קשבת מצידם. אתה שם לעצמך רגל בעניין.. תחשוב על זה. אתה לא חייב לענות. אם אתה באמת מאמין שרק זו הדרך, לדעתי בצורת דיבור אחרת - תמצא אוזן קשבת ושיתוף פעולה. תומר.
להתעמת עם המציאות זה לא רע. אולי אפילו טוב.. לא תמיד למשפחות, כמו גם למשפחתך, יש את הכוח להוביל מחאות קשות. בשביל זה נמצאים בשבילם החברים הקרובים שיובילו מהלכים, בין עם רכים ובין עם קשים. אסור לנו לפגוע במשפחות הן סובלות מספיק ואי אפשר לשפוט אותן! אתה פוגע בהם במילותיך. אני חושב שאם היית מסביר את עצמך אחרת, היתה אוזן קשבת מצידם. אתה שם לעצמך רגל בעניין.. תחשוב על זה. אתה לא חייב לענות. אם אתה באמת מאמין שרק זו הדרך, לדעתי בצורת דיבור אחרת - תמצא אוזן קשבת ושיתוף פעולה. תומר.
לפני שאני אוסיף דברים אני חייבת לבקש
סליחה מעצמי שאני נכנסת שוב לדיון בפורום הזה. ולא כי הפורום לא חשוב, אלא משום שאני יודעת שאחרי שאשקיע פה זמן כתיבה והרבה דמעות זעם שירדו על לחיי - ההודעה לא תמצא חן בעיני "מִינְהֶלֶת הפורום" ו.. היא תימחק.. אז קודם כל סליחה לעצמי מעצמי.. ועכשיו ההמשך.. בחודש נובמבר 1993 התראיין בעלי (עם עוד כמה מחבריו שנפלו עמו בשבי) בתוכניתו של רפי רשף. הראיון נקבע אחרי תחנוניו של האחרון לראיין את בעלי וזאת אחרי שקרא את היומן שכתב בשבי ורצה לשאול את אותן שאלות נדושות אחרי 10 שנים לחזרתו הביתה ועוד כהנה וכהנה זוטות. היום ההוא ציין גם את יום השנה השביעית לנפילתו של רון ארד בשבי. "יום ירושלים" ההוא זכור לי כאילו היה היום בבוקר. ההפקה שלחה מונית ספיישל שהביאה את בעלי, את אמו ואותי לירושלים. הנסיעה היתה קשה. שפת הגוף של בעלי שידרה משהו שלא הכרתי קודם - אבל יחד עם זאת הבנתי וידעתי שמה שהוא עובר בדרך הזו, הוא עבר גם באיזו דרך אחרת עשר שנים קודם לכן.. בדרך לירושלים המונית אספה עוד כמה משתתפים, חברים שהיו איתו בשבי. זה לא הוסיף נופח של "טיול שנתי" אלא עשה את האווירה במונית רק הרבה יותר כבדה וקשה. התפללתי שנגיע כבר לירושלים, קיוויתי שכשנגיע המתח יירד.. התבדתי. הדבר הראשון בו פגשו פנינו כשנפתחה דלת המונית היו פניהם של חן ודודו ארד. על פניהם היתה מן ארשת יהירות שכזו.. משהו שלא נתפס בעיני אז. אני מודה שבאיזה שהוא מקום זה אפילו הכעיס אותי.. (וסליחה מראש אבל.. זה משהו שקיים היום גם על פניכם.. גם במעשיכם..) היו לחיצות ידיים. בעלי וחבריו לראיון הובלו "אחר כבוד" לחדר האיפור וחמותי ואני שוחחנו עם משפחת ארד.. חמותי נתנה להם "טיפים" (מילה נוראית בהתחשב בסיטואציה הנוכחית..) מה לעשות. למי לפנות. איך לעשות. איך לפנות. וכו'.. חן ודודו חייכו ואמרו ש"אנחנו פועלים בדרך שלנו. אנחנו מאמינים במערכת. המערכת לא תבגוד בנו - או ברון". חמותי הוסיפה ואמרה - "כל מה שאמרתי לכם זה לא עבורכם. זה עבור אמא שלכם! תחשבו על אמא שלכם! אני יודעת בדיוק מה עובר עליה!" השיחה הסתיימה ב"ידידות" קרירה ועוד שנים חלפו. באוקטובר 2008 נציין את יום השנה ה- 22 לנפילתו של רון בשבי. השיחה ההיא התקיימה לפני חמש עשרה שנים! שיחה אחרת התקיימה בינינו במפגש אחר, בזמן אחר, כשציינו את יום השנה ה- 12 (אם זכרוני אינו מטעני) לנפילתו של רון בשבי. זה היה משהו כמו לפני עשר שנים בערך. בפעם הזו כשנפגשנו, החיוך על פניהם היה אחר. המבט בפניה של חמותי היה אחר. אם אני זוכרת נכון לא החלפנו מילים בכלל. והערב הסתיים. ואז, רגע לפני שנכנסו לרכב לעוד נסיעה קשה אחרי ערב כבד וקשה, ניגש אלינו חן ארד והמילים היחידות שיצאו מפיו היו: "אנחנו לא שוכחים את מה שאמרת לנו לפני שנים. היום אנחנו מודים שהיינו תמימים. אולי טיפשים. היום אנחנו מבינים ששיחקנו בדיוק כמו שהמערכת רצתה שנשחק. היום אנחנו לא מאמינים למערכת. היום אנחנו מקווים שכבר לא מאוחר מדי".... לפני שנתיים (אולי קצת יותר) ליווינו את אביו של אחד הפדויים בדרכו למנוחה אחרונה אי שם במעלה שמים.. משיחה לשיחה הגענו גם ל"בתיה ארד". כאבנו את כאבה של האישה אצילת הנפש הזו, ואז נענינו על ידי אחת הדרגות הגבוהות המטפלות בהחזרת שבויים בזו הלשון (ואני מודה מראש שזה אינו ציטוט של המילים אחד לאחת): בהתחלה המערכת מנסה לעשות הכל. אחר כך יש עוד "נושאים" בסדר היום והדברים נדחקים הצידה. אם ההורים מתעקשים ו"יושבים לנו על הראש" אנחנו ממשיכים לפעול - למענם. אם לא, אנחנו מעדכנים אותם מדי פעם אם יש איזו התפתחות. בדרך כלל אין אז אנחנו רק שומרים על קשר, שלא ירגישו ש"שכחו אותם". אבל בגדול - הורים מתרגלים. זה כאילו הילד נסע לאיזו טיול ארוך בחו"ל והוא ישוב מתי שישוב. ההורים מתרגלים. וככל שהם מתרגלים מהר - המערכת עושה פחות. בתיה ארד "נזכרה" מאוחר מדי. כשהיא עשתה מה שעשתה - כבר היה מאוחר. המשפחות, וגם אתה תומר, צריכים להבין שכל מה שאתם עושים היום - זה מצויין למערכת. אתם כל כך רחוקים מהם שאו-טו-טו הם שוכחים שיש לנו עוד שלושה שבויים בשטח אויב. מי שיזכור אתכם ואולי יעניק איזו אמפטיה למצבכם יהיו אלה באמריקה, אירופה או השד יודע לאן תגיעו. הם יעניקו אמפטיה. הם לא יוכלו לתת תשובות ובטח שלא לעזור בהחזרת החיילים השבויים הביתה! כל מה שהמשפחות צריכות לעשות היום זה לשבת למערכת על הזנב. לא לתת להם ללכת צעד אחד בלי שאתם תהיו להם ב"פריים". ואפרופו "פריים" - להיות גם בזה הציבורי. ככה השבויים הללו לא ישכחו. ככה הסיכוי שישובו הביתה במהרה יהיה רב יותר. ככה עדיין יש סיכוי שיש עוד סיכוי !
סליחה מעצמי שאני נכנסת שוב לדיון בפורום הזה. ולא כי הפורום לא חשוב, אלא משום שאני יודעת שאחרי שאשקיע פה זמן כתיבה והרבה דמעות זעם שירדו על לחיי - ההודעה לא תמצא חן בעיני "מִינְהֶלֶת הפורום" ו.. היא תימחק.. אז קודם כל סליחה לעצמי מעצמי.. ועכשיו ההמשך.. בחודש נובמבר 1993 התראיין בעלי (עם עוד כמה מחבריו שנפלו עמו בשבי) בתוכניתו של רפי רשף. הראיון נקבע אחרי תחנוניו של האחרון לראיין את בעלי וזאת אחרי שקרא את היומן שכתב בשבי ורצה לשאול את אותן שאלות נדושות אחרי 10 שנים לחזרתו הביתה ועוד כהנה וכהנה זוטות. היום ההוא ציין גם את יום השנה השביעית לנפילתו של רון ארד בשבי. "יום ירושלים" ההוא זכור לי כאילו היה היום בבוקר. ההפקה שלחה מונית ספיישל שהביאה את בעלי, את אמו ואותי לירושלים. הנסיעה היתה קשה. שפת הגוף של בעלי שידרה משהו שלא הכרתי קודם - אבל יחד עם זאת הבנתי וידעתי שמה שהוא עובר בדרך הזו, הוא עבר גם באיזו דרך אחרת עשר שנים קודם לכן.. בדרך לירושלים המונית אספה עוד כמה משתתפים, חברים שהיו איתו בשבי. זה לא הוסיף נופח של "טיול שנתי" אלא עשה את האווירה במונית רק הרבה יותר כבדה וקשה. התפללתי שנגיע כבר לירושלים, קיוויתי שכשנגיע המתח יירד.. התבדתי. הדבר הראשון בו פגשו פנינו כשנפתחה דלת המונית היו פניהם של חן ודודו ארד. על פניהם היתה מן ארשת יהירות שכזו.. משהו שלא נתפס בעיני אז. אני מודה שבאיזה שהוא מקום זה אפילו הכעיס אותי.. (וסליחה מראש אבל.. זה משהו שקיים היום גם על פניכם.. גם במעשיכם..) היו לחיצות ידיים. בעלי וחבריו לראיון הובלו "אחר כבוד" לחדר האיפור וחמותי ואני שוחחנו עם משפחת ארד.. חמותי נתנה להם "טיפים" (מילה נוראית בהתחשב בסיטואציה הנוכחית..) מה לעשות. למי לפנות. איך לעשות. איך לפנות. וכו'.. חן ודודו חייכו ואמרו ש"אנחנו פועלים בדרך שלנו. אנחנו מאמינים במערכת. המערכת לא תבגוד בנו - או ברון". חמותי הוסיפה ואמרה - "כל מה שאמרתי לכם זה לא עבורכם. זה עבור אמא שלכם! תחשבו על אמא שלכם! אני יודעת בדיוק מה עובר עליה!" השיחה הסתיימה ב"ידידות" קרירה ועוד שנים חלפו. באוקטובר 2008 נציין את יום השנה ה- 22 לנפילתו של רון בשבי. השיחה ההיא התקיימה לפני חמש עשרה שנים! שיחה אחרת התקיימה בינינו במפגש אחר, בזמן אחר, כשציינו את יום השנה ה- 12 (אם זכרוני אינו מטעני) לנפילתו של רון בשבי. זה היה משהו כמו לפני עשר שנים בערך. בפעם הזו כשנפגשנו, החיוך על פניהם היה אחר. המבט בפניה של חמותי היה אחר. אם אני זוכרת נכון לא החלפנו מילים בכלל. והערב הסתיים. ואז, רגע לפני שנכנסו לרכב לעוד נסיעה קשה אחרי ערב כבד וקשה, ניגש אלינו חן ארד והמילים היחידות שיצאו מפיו היו: "אנחנו לא שוכחים את מה שאמרת לנו לפני שנים. היום אנחנו מודים שהיינו תמימים. אולי טיפשים. היום אנחנו מבינים ששיחקנו בדיוק כמו שהמערכת רצתה שנשחק. היום אנחנו לא מאמינים למערכת. היום אנחנו מקווים שכבר לא מאוחר מדי".... לפני שנתיים (אולי קצת יותר) ליווינו את אביו של אחד הפדויים בדרכו למנוחה אחרונה אי שם במעלה שמים.. משיחה לשיחה הגענו גם ל"בתיה ארד". כאבנו את כאבה של האישה אצילת הנפש הזו, ואז נענינו על ידי אחת הדרגות הגבוהות המטפלות בהחזרת שבויים בזו הלשון (ואני מודה מראש שזה אינו ציטוט של המילים אחד לאחת): בהתחלה המערכת מנסה לעשות הכל. אחר כך יש עוד "נושאים" בסדר היום והדברים נדחקים הצידה. אם ההורים מתעקשים ו"יושבים לנו על הראש" אנחנו ממשיכים לפעול - למענם. אם לא, אנחנו מעדכנים אותם מדי פעם אם יש איזו התפתחות. בדרך כלל אין אז אנחנו רק שומרים על קשר, שלא ירגישו ש"שכחו אותם". אבל בגדול - הורים מתרגלים. זה כאילו הילד נסע לאיזו טיול ארוך בחו"ל והוא ישוב מתי שישוב. ההורים מתרגלים. וככל שהם מתרגלים מהר - המערכת עושה פחות. בתיה ארד "נזכרה" מאוחר מדי. כשהיא עשתה מה שעשתה - כבר היה מאוחר. המשפחות, וגם אתה תומר, צריכים להבין שכל מה שאתם עושים היום - זה מצויין למערכת. אתם כל כך רחוקים מהם שאו-טו-טו הם שוכחים שיש לנו עוד שלושה שבויים בשטח אויב. מי שיזכור אתכם ואולי יעניק איזו אמפטיה למצבכם יהיו אלה באמריקה, אירופה או השד יודע לאן תגיעו. הם יעניקו אמפטיה. הם לא יוכלו לתת תשובות ובטח שלא לעזור בהחזרת החיילים השבויים הביתה! כל מה שהמשפחות צריכות לעשות היום זה לשבת למערכת על הזנב. לא לתת להם ללכת צעד אחד בלי שאתם תהיו להם ב"פריים". ואפרופו "פריים" - להיות גם בזה הציבורי. ככה השבויים הללו לא ישכחו. ככה הסיכוי שישובו הביתה במהרה יהיה רב יותר. ככה עדיין יש סיכוי שיש עוד סיכוי !
צלף, יעולה - הגזמתם
עם כל הכבוד לפורום הזה, אתם לא חושבים שאתם מבזבזים ובעיקר מבזים את עצמכם בויכוחים כאן? אתם לא מבינים שאתם קצת overqualified לפורום הזה ובעיקר משעה שמפעיליו מוחקים כל הודעה שלכם? יש בישראל רק פורום אחד שעוסק בנושא השבי, והוא הפורום של עמותת "ערים בלילה". לדעתי מי שמבקש דעת ועצת מומחה, מוטב שיואיל "לכתת את רגליו" ולשוחח איתכם שם. באותו פורום, ככל הזכור לי, כבר התנהלו ויכוחים קשים בעבר ואיש לא מחק אותם.
עם כל הכבוד לפורום הזה, אתם לא חושבים שאתם מבזבזים ובעיקר מבזים את עצמכם בויכוחים כאן? אתם לא מבינים שאתם קצת overqualified לפורום הזה ובעיקר משעה שמפעיליו מוחקים כל הודעה שלכם? יש בישראל רק פורום אחד שעוסק בנושא השבי, והוא הפורום של עמותת "ערים בלילה". לדעתי מי שמבקש דעת ועצת מומחה, מוטב שיואיל "לכתת את רגליו" ולשוחח איתכם שם. באותו פורום, ככל הזכור לי, כבר התנהלו ויכוחים קשים בעבר ואיש לא מחק אותם.
מה את מתערבת? למה את מחממת אותם?
מה, לא מספיק חם גם ככה? הם ילדים גדולים ולא צריכים אותך כסנגורית.. ההודעות שנמחקו כנראה היו בשפה לא ראויה ומעליבה. דברים שמי שרשם אותם, לא היה מעז להגיד למישהו אחר פנים מול פנים. אבל זה ממש פשוט לעשות את זה מאחורי מסך המחשב.. אולי באמת כדאי שתפני את הזירה פה למי שרוצה לעזור ולא להתלונן כל היום.
מה, לא מספיק חם גם ככה? הם ילדים גדולים ולא צריכים אותך כסנגורית.. ההודעות שנמחקו כנראה היו בשפה לא ראויה ומעליבה. דברים שמי שרשם אותם, לא היה מעז להגיד למישהו אחר פנים מול פנים. אבל זה ממש פשוט לעשות את זה מאחורי מסך המחשב.. אולי באמת כדאי שתפני את הזירה פה למי שרוצה לעזור ולא להתלונן כל היום.
היא ממש לא מחממת תומר.
מי שמחמם פה זה אך ורק אתה. תאמין לי, מה שכתבתי קודם עלה לי בבריאות להוציא מהבטן. יש דברים שכדאי היה לו היו נשכחים. נמחקים. אבל פה כל מה שכותבים מעלה איזו תסיסה והפיצוץ שאחריה ממש לא מאחר להגיע. הבטחתי לעצמי לא לכתוב פה יותר. לא הצלחתי לעמוד בהבטחתי ובגלל התגובות שלך לכל מה שהתנהל פה הזלתי ים של דמעות כשקראתי את הודעתו של הצלף שסוגרת את השירשור הזה. אתה, ושכמותך, אולי לא מבינים מה כולנו מנסים להגיד כל הזמן. אבל.. אולי אם תקרא טוב טוב את ההודעה הבאה (מצ"ב קישור בהמשך) תבין מה שבי יכול לעשות גם שלושים וארבע שנים אחרי.. http://www.erim-pow.co.il/msgboard.php?op=viewMsg&id=12926&parent=8284 זה סוג הדברים שעמותת ערים בלילה מתמודדת איתו ביום יום. חלקם צועקים בקול רם, וחלקם.. חלקם אלוהים יודע מה מתחולל בנפשם עד שמגיע רגע "גאולתם" כדאי שתפנים אתה, וגם חבריך ובני המשפחות - מה שהמערכת לא עושה עבור השבויים היום - היא ממשיכה לא לעשות עבורם כשהם פדויים! ועכשיו.. עכשיו תחזור אחורה בפורום (ממה שנשאר ממנו כי 95% ממנו דאגו למחוק בגלל "שפה בוטה") ותקרא את המילים הכתובות שלנו. רק שהפעם אל תבוא עם כעס וזעם עצור. תוציא אותו קודם בחדר הכושר ותגיע למילים הכתובות קצת יותר נינוח.. ואז אולי תשכיל להבין שההודעה שנתתי לך לינק אליה, זה בערך מה שירגישו חבריך כשישובו משטח אויב לשטח ... "אוהב". זהו. הלואי ונתראה אך ורק בשמחות!
מי שמחמם פה זה אך ורק אתה. תאמין לי, מה שכתבתי קודם עלה לי בבריאות להוציא מהבטן. יש דברים שכדאי היה לו היו נשכחים. נמחקים. אבל פה כל מה שכותבים מעלה איזו תסיסה והפיצוץ שאחריה ממש לא מאחר להגיע. הבטחתי לעצמי לא לכתוב פה יותר. לא הצלחתי לעמוד בהבטחתי ובגלל התגובות שלך לכל מה שהתנהל פה הזלתי ים של דמעות כשקראתי את הודעתו של הצלף שסוגרת את השירשור הזה. אתה, ושכמותך, אולי לא מבינים מה כולנו מנסים להגיד כל הזמן. אבל.. אולי אם תקרא טוב טוב את ההודעה הבאה (מצ"ב קישור בהמשך) תבין מה שבי יכול לעשות גם שלושים וארבע שנים אחרי.. http://www.erim-pow.co.il/msgboard.php?op=viewMsg&id=12926&parent=8284 זה סוג הדברים שעמותת ערים בלילה מתמודדת איתו ביום יום. חלקם צועקים בקול רם, וחלקם.. חלקם אלוהים יודע מה מתחולל בנפשם עד שמגיע רגע "גאולתם" כדאי שתפנים אתה, וגם חבריך ובני המשפחות - מה שהמערכת לא עושה עבור השבויים היום - היא ממשיכה לא לעשות עבורם כשהם פדויים! ועכשיו.. עכשיו תחזור אחורה בפורום (ממה שנשאר ממנו כי 95% ממנו דאגו למחוק בגלל "שפה בוטה") ותקרא את המילים הכתובות שלנו. רק שהפעם אל תבוא עם כעס וזעם עצור. תוציא אותו קודם בחדר הכושר ותגיע למילים הכתובות קצת יותר נינוח.. ואז אולי תשכיל להבין שההודעה שנתתי לך לינק אליה, זה בערך מה שירגישו חבריך כשישובו משטח אויב לשטח ... "אוהב". זהו. הלואי ונתראה אך ורק בשמחות!
בבקשה- תמשיכו לכתוב כאן
הדברים שאתם כותבים כאן בהחלט עושים משהו לאנשים שקוראים בפורום הזה. לי, בכל אופן, עשיתם הרבה... בפורום של ערים בלילה, בעצם מהותו, מדברים הרבה על שבויים מהעבר, על הארכיון שהם רוצים להקים וכו', ולא רק על השבויים הנוכחיים כמו בפורום בתפוז. בכל מקרה, הפורום של 'ערים בלילה', כמו גם כל האתר שלהם, מומלץ ומעניין. קישור
הדברים שאתם כותבים כאן בהחלט עושים משהו לאנשים שקוראים בפורום הזה. לי, בכל אופן, עשיתם הרבה... בפורום של ערים בלילה, בעצם מהותו, מדברים הרבה על שבויים מהעבר, על הארכיון שהם רוצים להקים וכו', ולא רק על השבויים הנוכחיים כמו בפורום בתפוז. בכל מקרה, הפורום של 'ערים בלילה', כמו גם כל האתר שלהם, מומלץ ומעניין. קישור
מה אני מתערבת?
אז זהו שהצלף שלח לי מייל עם בקשה להכנס הנה ולקרוא את דבריו. בדרך גם הספקתי לקרוא את דבריה של יעולה ולראות עד כמה קשה לה לכתוב פה. תומר חביבי. יש לי בקשה קטנה ממך... ביום שתגיע לסכומי הכסף שהוצאתי מכיסי הפרטי בפעילות למען שחרור שלושת השבויים, ולאחר שנשתווה גם במספר חודשי העשייה והוצאת האנרגיה, או אז אולי תוכל להתחיל לחלק לי ציונים. ולך קמנצינד החביב. תמיד אפשר להמשיך ליצור קשר עם כולנו בפורום של "ערים בלילה". נכון שלא נדון שם ברקימת גובלנים והעפת כדורים פורחים, אבל לגבי שאלות כמו כיצד פעלו הוריהם (בהצלחה שאין דומה לה בתולדות המדינה), וכיצד שגו הורים אחרים לאחר מכן, דווקא שם זה המקום היחיד לדיון רציני.
אז זהו שהצלף שלח לי מייל עם בקשה להכנס הנה ולקרוא את דבריו. בדרך גם הספקתי לקרוא את דבריה של יעולה ולראות עד כמה קשה לה לכתוב פה. תומר חביבי. יש לי בקשה קטנה ממך... ביום שתגיע לסכומי הכסף שהוצאתי מכיסי הפרטי בפעילות למען שחרור שלושת השבויים, ולאחר שנשתווה גם במספר חודשי העשייה והוצאת האנרגיה, או אז אולי תוכל להתחיל לחלק לי ציונים. ולך קמנצינד החביב. תמיד אפשר להמשיך ליצור קשר עם כולנו בפורום של "ערים בלילה". נכון שלא נדון שם ברקימת גובלנים והעפת כדורים פורחים, אבל לגבי שאלות כמו כיצד פעלו הוריהם (בהצלחה שאין דומה לה בתולדות המדינה), וכיצד שגו הורים אחרים לאחר מכן, דווקא שם זה המקום היחיד לדיון רציני.
לקמנצינד
אכתוב כאן שוב את הבנתי, ולאחר מכן, אשמח להיות בקשר עם כל מי שדעתי מעניינת אותו - באתר "ערים בלילה". ניתן ואפילו רצוי לפנות אלי שם דרך הודעות פרטיות, שכן אינני חברת העמותה וזה לא "המגרש הפרטי שלי". אפשר כמובן להשתתף שם בדיונים הציבוריים הנוגעים לדבר ועולים שם לעיתים קרובות. ואפשר, חשוב ורצוי להצטרף למסע שלנו בשביל ישראל, שנועד ללמד את הציבור הרחב על גבורת ההולכים בשבי. נתחיל מזה שבאמת קשה לי להשתתף בפורום ששמו "חיילים חטופים". מיני משאל דעת הקהל שהתפתח כאן, שבו ניצחו אנשי ה"אין הבדל", לא ממש מעניין אותי. מספיק שפדויי השבי מתקנים אתכם ומבקשים להפסיק להשתמש במינוח, בשביל שבקשתם תהיה קדושה לכם. קחו בחשבון שבינתיים, רק פדויי השבי הם הפה של שלושת חבריכם/קרוביכם שלא נמצאים איתנו. ולפיכך, ראו את עצמכם כממרים את בקשת אהוד, אלדד וגלעד. נקודה שניה היא הבקשה שאקרא את הנכתב פה על מנת למנוע שגיאות. ראשית, לא ראיתי שמישהו נותן לקבוצת מקורבי "ערים בלילה" איזה שהוא קרדיט כאן. אדרבא, הפכנו כולנו לפרסונות נון-גרטא של הפורום. ניסיון של עשרות שנים מצטברות בשבי, עצות מהנוגעים בדבר ומכלי ראשון על שישים שנות פעילות (או בעיקר) העדר מחאה של משפחות שבויים ומחקר ייחודי ובלעדי על פעילות מחאה של הורי שבויי מלחמת יום הכיפורים, כנראה קטנים עליכם. הרי אתם יודעים כבר ה-כ-ל מלידה. אז מה התוחלת ומה הטעם? בשביל להתווכח עם אנשים יש לי כתובות יותר מעניינות ומאתגרות... אפילו "טיפים" ממישהו שהמליץ להעתיק את פעילות "ארבע אמהות" כבר ראיתי כאן. אז מה אתם חושבים, ששם לא היו מספיק אוילים שהתנהלו לא נכון? מספיק תמימים שהעיפו בלונים ויוני שלום ולא הבינו דבר וחצי דבר במאבקים פוליטיים? ובכלל, מה הקשר בין קמפיין להוצאת צה"ל מלבנון (שרבים מפעיליו עזבו אותו ברגע שבנם הפרטי השתחרר מהצבא) למאבק אמיתי, נואש ודחוף להצלת חיים? קיימת כאן אסכולה (כולם נגד ארבעה נדמה לי), שדוגלת בכך שכל פעילות חשובה ותורמת. דעתי ממש הפוכה. יש פעילות שנועדה לאפשר רק הוצאת קיטור ותחושת עשייה מדומה. סוג פעילות כזו גורמת הרבה שקט נפשי ורוגע לשרי הממשלה ומכן שהיא שגוייה ואולי (אני לא בטוחה, אבל צריך לקחת אופציה כזו בחשבון) שאפילו מזיקה. אתמול למשל, במהלך נסיעה ממושכת, ראיתי סטיקר אחד בלבד של "אל תתנו לאדישות להרוג אותם". למרבה האירוניה, אותו סטיקר דהוי, כבר איבד את הדבק שלו, ועמד כאילו על בלימה לפני נשירה. אם זו לא דוגמא מצויינת למסר של אדישות וזלזול אז מה כן??? המשפחות חוזרות על המשפט שיתכן שיש עשייה אצל המטפלים בדבר, אך במבחן התוצאה הם נכשלו. למרבה הצער והכאב (האמיתי שלי), הוא הדבר גם בקשר לעשייה האזרחית למען אהוד, אלדד וגלעד. המון, המון, המון עשייה. דגלים, עפיפונים, שועי עולם, סטיקרים, בלדות, אתרי אינטרנט ומה לא. אך במבחן התוצאה חברים יקרים – אחרי למעלה מ-600 ימים, כבר ניתן לשאול ביושר באם אתם כן הצלחתם...
אכתוב כאן שוב את הבנתי, ולאחר מכן, אשמח להיות בקשר עם כל מי שדעתי מעניינת אותו - באתר "ערים בלילה". ניתן ואפילו רצוי לפנות אלי שם דרך הודעות פרטיות, שכן אינני חברת העמותה וזה לא "המגרש הפרטי שלי". אפשר כמובן להשתתף שם בדיונים הציבוריים הנוגעים לדבר ועולים שם לעיתים קרובות. ואפשר, חשוב ורצוי להצטרף למסע שלנו בשביל ישראל, שנועד ללמד את הציבור הרחב על גבורת ההולכים בשבי. נתחיל מזה שבאמת קשה לי להשתתף בפורום ששמו "חיילים חטופים". מיני משאל דעת הקהל שהתפתח כאן, שבו ניצחו אנשי ה"אין הבדל", לא ממש מעניין אותי. מספיק שפדויי השבי מתקנים אתכם ומבקשים להפסיק להשתמש במינוח, בשביל שבקשתם תהיה קדושה לכם. קחו בחשבון שבינתיים, רק פדויי השבי הם הפה של שלושת חבריכם/קרוביכם שלא נמצאים איתנו. ולפיכך, ראו את עצמכם כממרים את בקשת אהוד, אלדד וגלעד. נקודה שניה היא הבקשה שאקרא את הנכתב פה על מנת למנוע שגיאות. ראשית, לא ראיתי שמישהו נותן לקבוצת מקורבי "ערים בלילה" איזה שהוא קרדיט כאן. אדרבא, הפכנו כולנו לפרסונות נון-גרטא של הפורום. ניסיון של עשרות שנים מצטברות בשבי, עצות מהנוגעים בדבר ומכלי ראשון על שישים שנות פעילות (או בעיקר) העדר מחאה של משפחות שבויים ומחקר ייחודי ובלעדי על פעילות מחאה של הורי שבויי מלחמת יום הכיפורים, כנראה קטנים עליכם. הרי אתם יודעים כבר ה-כ-ל מלידה. אז מה התוחלת ומה הטעם? בשביל להתווכח עם אנשים יש לי כתובות יותר מעניינות ומאתגרות... אפילו "טיפים" ממישהו שהמליץ להעתיק את פעילות "ארבע אמהות" כבר ראיתי כאן. אז מה אתם חושבים, ששם לא היו מספיק אוילים שהתנהלו לא נכון? מספיק תמימים שהעיפו בלונים ויוני שלום ולא הבינו דבר וחצי דבר במאבקים פוליטיים? ובכלל, מה הקשר בין קמפיין להוצאת צה"ל מלבנון (שרבים מפעיליו עזבו אותו ברגע שבנם הפרטי השתחרר מהצבא) למאבק אמיתי, נואש ודחוף להצלת חיים? קיימת כאן אסכולה (כולם נגד ארבעה נדמה לי), שדוגלת בכך שכל פעילות חשובה ותורמת. דעתי ממש הפוכה. יש פעילות שנועדה לאפשר רק הוצאת קיטור ותחושת עשייה מדומה. סוג פעילות כזו גורמת הרבה שקט נפשי ורוגע לשרי הממשלה ומכן שהיא שגוייה ואולי (אני לא בטוחה, אבל צריך לקחת אופציה כזו בחשבון) שאפילו מזיקה. אתמול למשל, במהלך נסיעה ממושכת, ראיתי סטיקר אחד בלבד של "אל תתנו לאדישות להרוג אותם". למרבה האירוניה, אותו סטיקר דהוי, כבר איבד את הדבק שלו, ועמד כאילו על בלימה לפני נשירה. אם זו לא דוגמא מצויינת למסר של אדישות וזלזול אז מה כן??? המשפחות חוזרות על המשפט שיתכן שיש עשייה אצל המטפלים בדבר, אך במבחן התוצאה הם נכשלו. למרבה הצער והכאב (האמיתי שלי), הוא הדבר גם בקשר לעשייה האזרחית למען אהוד, אלדד וגלעד. המון, המון, המון עשייה. דגלים, עפיפונים, שועי עולם, סטיקרים, בלדות, אתרי אינטרנט ומה לא. אך במבחן התוצאה חברים יקרים – אחרי למעלה מ-600 ימים, כבר ניתן לשאול ביושר באם אתם כן הצלחתם...
תומר אתה ככ צודק
אתה יודע, אני יכול להיות האבא שלך, ובכל הודעה אתה מטיף מוסר, מנסה ללמד, מוכיח על טעויות ועוד ועוד. אני אומר לך 2 מילים, לך לעזאזל. אתה וכל מי שמתייחס ככה. נמאסת עלי. ואני בטוח שאת הדרך תמצא בנקל כי אתה על הקצה כל הזמן. דרך אגב, אם יש לך בעיה בכל זאת , העזאזל הוא הואדי שממנו שולח הכהן הגדול את השעיר בתפילת יום הכיפורים. נמצא ביציאה משער האשפות לכיוון דרום, מזרחית להר המשחה בו היו מושחים מלכים בתקופת בית המקדש. היו בריאים, כולם הזהירו אותי שאני וחבריי לא מקובלים כאן, אבל כל פעם שיתחשק לי לכתוב ואהיה משועמם אבוא לכן לכתוב. ואת נגיעות היקרה, נראה כמה מהר תמחקי את ההודעה הזו. מתנצל בפני שאר המבקרים התמימים שנקלעו בעל כורחם למקום ככ עלוב שמתייחס לכותבים בצורה כזו.
אתה יודע, אני יכול להיות האבא שלך, ובכל הודעה אתה מטיף מוסר, מנסה ללמד, מוכיח על טעויות ועוד ועוד. אני אומר לך 2 מילים, לך לעזאזל. אתה וכל מי שמתייחס ככה. נמאסת עלי. ואני בטוח שאת הדרך תמצא בנקל כי אתה על הקצה כל הזמן. דרך אגב, אם יש לך בעיה בכל זאת , העזאזל הוא הואדי שממנו שולח הכהן הגדול את השעיר בתפילת יום הכיפורים. נמצא ביציאה משער האשפות לכיוון דרום, מזרחית להר המשחה בו היו מושחים מלכים בתקופת בית המקדש. היו בריאים, כולם הזהירו אותי שאני וחבריי לא מקובלים כאן, אבל כל פעם שיתחשק לי לכתוב ואהיה משועמם אבוא לכן לכתוב. ואת נגיעות היקרה, נראה כמה מהר תמחקי את ההודעה הזו. מתנצל בפני שאר המבקרים התמימים שנקלעו בעל כורחם למקום ככ עלוב שמתייחס לכותבים בצורה כזו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.