שבת שלום יאמאנים

שושי 13

New member
שבת שלום יאמאנים

אתם עדיין חוגגים ת'ימי הולדת? אני לא רואה כאן אף תימוני. מעניין אותי - מי מכם עדיין שומר על ערב שבת ועושה קידוש כמו פעם (לפחות אצלי, זה היה פעם) מי מכם הולך לבית הכנסת באופן קבוע בערב שבת? והאם אתם מרגישים ביחוד של יום השבת? או שאתם עושים הכל כרגיל? האמת היא שאין לי מושג מי מכם דתי או שומר מסורת ומי לגמרי חילוני. אני למשל חילונית לגמרי והייתי פעם שומרת מסורת, מאד מאד.
 
שבת שלום לכולם

רציתי לכתוב "שבת שלום" ויצא לי "שבלום". אולי אכתוב לאקדמיה שתאמץ את הרעיון? השבת, כידוע, הוזכרה פעמיים בתורה. פעם אחת "זכור את יום השבת" ופעם בצורה של "שמור את יום השבת". נראה לי שרבים בינינו, ואנוכי ביניהם, מעדיפים את ה"זכור" ומניחים לאחרים את ה"שמור". בכל ערב שבת וביום שבת אני ובניי מגיעים להתפלל. בערב שבת מקיימים "קידוש" וארוחה משותפת. ביום שבת המסגרת מתרופפת קמעא, ואיש הישר בעיניו יעשה. ובכלל, אני חושב שאין תימני חילוני. כולנו, שלמדנו אצל "המורי" יודעים לקרוא, ובלב יש פינה חמה לדת.
 
למה "שמור וזכור"?

רבי שמעון בר יוחאי ובנו התחבאו במערה. התרחש נס – ומצאו עץ חרוב ומעיין. לאחר 13 שנה יצאו מהמערה ביום שישי אחה"צ. ראו זקן שבידיו שני צרורות של הדסים. שאלו אותו – "אלו למה לך"? ענה להם – "לכבוד שבת" שאלו – "למה שניים"? ענה – "אחד כנגד זכור וחד כנגד שמור". אמר רשב"י לבנו – "ראה כמה חביבים מצוות לישראל". או
מעמד הר סיני – מתואר בשני מקומות; בספר "שמות" (פרשת יתרו) – "זכור את יום השבת" וב"דברים" (ואתחנן) – "שמור את יום השבת". נשאלת השאלה – מדוע שתי גרסאות, מה גם שאין להן אותה משמעות. אחת ההנחות היא - כי הדברים נאמרו סימולטנית. ר' שלמה הלוי, בשיר "לך דודי" כותב: "שמור וזכור בדיבור אחד, השמיענו אל המיוחד". מדוע ר' שלמה הלוי הפך את הסדר (קודם "שמור" ואח"כ "זכור")? כדי ליצור "אקרוסטיכון" של שמו מהאותיות הראשונות של הבתים. וזה באדיבותו של בועז שפיגל, המרצה שלי ל"מועדי ישראל" בבר אילן.
 
מדוע שמור וזכור ?

נראה אותך זוכרת טקסט מלפני 40 שנה. וכבר יצא הראבע חוצץ על אותה אגדה שכאילו נאמרו בדיבור אחד. ולדבריו העברים ישמרו את התוכן בלבד. והשמור=זכור. וכן מתרגם רסג תחפץ` שמובנו = זכור.
 
איך אזכור אם אני רק בת 12../images/Emo35.gif../images/Emo3.gif

מה גם, שעוד לא הצלחתי לפענח את מסריך המוצפנים... מבחינתי - בדיבור אחד או לא זה ממש לא משנה. העיקר זה שיש "שמור וזכור"...
 
חמדה גנוזה ? או כוס תרעלה ?

עוד בערב שבת הראשונה ``ויניחהו יהוה בגן עדן`` לא בכדי לשמור שבת או ללמוד תורה, אלא ``לעובדה ולשומרה`` ובו ביום נשלח ``לעבוד את האדמה`` ואם ``בן נוח ששבת חייב מיתה`` מטעם ``ויום ולילה לא ישבותו`` ודוקא היהודים קבלו מכה מתחת לחגורה. שאם יחליט לעבוד חייב מיתה.
 
בוקר טוב לכולם, שבת שלום../images/Emo140.gif

אז ככה ...לגבי יום ההולדת...חגיגה של ממש לא היתה(מכיוון שבעלי נמצא בימי אבל...אמו נפטרה לפני כחודש...) אבל ארוחת ערב וקידוש בחיק המשפחה היא חגיגה לא מבוטלת עבורי.... לגבי שמירת שבת אז ככה...אנחנו לא מוותרים על הקידוש בערב שישי.....לבית הכנסת בעלי בעבר הלך רק בימי חג...ומאז שאמו נפטרה ...הולך מדי יום לבית הכנסת גם בוקר וגם בערב...ומקפיד להניח תפילין כל יום חול. אנחנו נחשבים לשומרי מסורת....אנו גרים בשכונה של תימנים...ובשישבת אי אפשר שלא להרגיש בייחוד של השבת..הריחות של האוכל..של הג'חנון....הקובנה... עכשיו לאחר שערכתי את השולחן...וכשריחו של הג'חנון מטריף את חושינו ממתינים לשובם של בעלי וחמי נבית הכנסת...בינתיים מעבירה את הזמן כאן איתכם... ואגב....היתה עוגה אתמול ולא זו שבתמונה...אבל פינטזתי על אחת כזאת אז בבקשה(אני בקושי יודעת להכין עוגה כושית רגילה)
 

שושי 13

New member
אצלנו בבית - פעם

היה אפשר להריח את השבת כבר ביום שישי, שעות היתה אימי עומדת במטבח ומכינה ארוחות לתפארת. היינו משפחה בת 8 איש והיה הרבה מה להכין. כמובן שיום שישי גם נועד לצחצח את הבית, להתרצח ולהתלבש לכבוד השבת. אמא היתה מכינה מטעמים נפלאים וכמובן קובנה שעמדה כל הלילה על כלי חימום כזה מיוחד. כל הבית הריח לאוכל והאוירה היתה באמת מיוחדת במינה. אבי היה הולך לבית הכנסת בערב וכולנו מחכים לו - הוא היה מגיע וכמובן הכל היה מוכן לקידוש ולשבת. אבא היה עושה קידוש, שאנחנו הילדים חצי ממה שאמר לא הבנו, אבל ידענו כמובן מתי צריך לומר אומן. אפילו העברת כוס היין מאחד לאחד היתה חוויה מיוחדת עבורי. היינו יושבים לאכול, נהנים ומספרים סיפורים. אחרי האוכל כולם ביחד מברכים את ברכת המזון, עד היום אני זוכרת את הרוב בעלפה. אחרי זה היתה מביאה אמא כל מיני פירות וג'עלה והיינו בכייף שרים שירי שבת. עכשיו שאני מספרת על זה, זה עושה לי געגועים, כי זה היה ממש ממש מזמן וחבל שכמעט דבר לא נשאר.
 
למעלה