שבת שלום לכולם=)למי שיש סבלנות שייכנס...
אז ככה:] הסיפור ממש ארוך וממש מורכב אז רק למי שיש כח לחפירות וכאלה שישאר...(= הרגשתי צורך לשתף מישהו כי ממש עצוב לי היום אני בת 17 שהייתי בת 13 עברנו דירה(יישוב בדרום) והכרתי אותו,את מי? את הבן אדם ששינה לי את החיים ולא בטוח שלטובה ראיתי אותו וידעתי שזה הוא הייתה לו חברה, ומיד אחרי שדיברנו כמה פעמים והבנתי שהוא מעוניין בי אחרי חצי שנה שאני הייתי כבר בת 14 והוא בן 17 הוא נפרד ממנה אבל הבעיה הגדולה הייתה כאן- המשפחה שלי היא לא הסכימה שבן אדם "כמוהו" עם "סטיגמות" כאלה ואחרות מעשן,יושב עם החבר'ה וכאלה,והיו שמועות שהוא היה מחליף בנות בקצב השעון הם לא היו מוכנים בכלל לשמוע עליו. אני לא ממש התייחסתי כי כבר הייתי כ"כ מאוהבת שלא עניין אותי מה חושבים כולם חברה טובה עזרה לנו להיפגש בסתר... וככה היה במשך3 חודשים שהייתי חוזרת מהבצפר לא הייתי יורדת בבית אלא כמה תחנות קודמות והייתי איתו למשך שעתיים כל יום... שעתיים שעברו לי כ"כ מהר מרוב שנהנתי להיות איתו רק לחבק אותו עשה לי כל כך טוב אוף אני חושבת על זה ובא לי לבכות...=( ככה במשך תקופה הייתי משקרת לכולם, משקרת בלי בושה כי למענו?הכל. אחריי חצי שנה גילו אותנו, המשפחה שלי הלכו אליו לבית והיה בלאגן גדול כמה שבכיתי...רק מלחשוב שאולי אני כבר לא יראה אותו למרות שהוא גר בית ממש מולי. לא לחבק אותו,להגיד לו כמה שאני אוהבת אותו... תקופה של חודש היינו מנסים להסתפק רק מלדבר כל היום בטלפון, רק מלכתוב מכתבים אחד לשני ולשלוח אותם באמצעות חברים משותפים וגם הפעם היה קשה לשמור על המרחק ה מקרח והמשכנו להיפגש בסתר. גילו אותנו עד שהמשפחה הגיעה למסקנה שלא יעזור להם אנחנו אחד את השני לא נעזוב-יהיה מה שיהיה. הגעתי לגיל 14 וחצי והנה אנחנו ביחד,בגלוי סוף-סוף=) אין צורה לתאר את האושר שהרגשנו. כל מה שאני יגיד ויוסיף לא יתקרב למה שהרגשנו אחרי כמעט שנה של סתר. בלי להראות את הרגשות שלנו אחד לשני. ...אז נכון-בהתחלה היה להם קשה להתרגל לנוכחות שלו בבית שלי אבל לא הייתה להם ברירה. שנתיים שלמות היינו ביחד וכל רגע היה קסם גם הרגעים של הריבים-היו פשוט הנאה כי אחרי זה?בא הפיוס. שנתיים של אהבה... ללא קיום יחסים-אהבה טהורה כמה שזה נשמע קיטשי א-ה-ב-ה ואם אתם שואלים איך גבר בן 18 וחצי מסתפק בלנשק אותי ? אולי הוא הלך ובגד בלי שאני יידע? אז זהו שגרנו בית-מול-בית והיינו 24 שעות ביממה ביחד... הכל התחיל... שהוא התגייס לצבא... פתאום כשהוא היה חוזר מהבסיס הוא היה לוקח את הפלאפון לכל מקום שהיה הולך וזה היה ניראה לי קצת לא אופייני לו. עד שזה הגיע-ביום הולדת שלו שד"א זה היום 10.11 הוא בא אליי ואמר לי שזה נגמר... עד היום אני לא מתגברת עליו וכ"כ כואב לי אני עד עכשיו שומעת את השירים שלנו,עד עכשיו מריחה אתה מתנות שלו עד עכשיו רואה אותו בכל בוקר בכל ערב ובכלל בכל שניה שאני פותחת את הדלת של הבית. יש לו חברה... הוא אמושר וכניראה הוא מתכוון להתחתן עוד חצי שנה. שיהיה לו במזל טוב?אני לא יהיה צבועה ויגיד את זה. כואב לי אני אוהבת אותוווווווווו... זהו. זה הסיפור שלי והייתי חייבת ליכתוב אותו איפשהוא שבת שלום
אז ככה:] הסיפור ממש ארוך וממש מורכב אז רק למי שיש כח לחפירות וכאלה שישאר...(= הרגשתי צורך לשתף מישהו כי ממש עצוב לי היום אני בת 17 שהייתי בת 13 עברנו דירה(יישוב בדרום) והכרתי אותו,את מי? את הבן אדם ששינה לי את החיים ולא בטוח שלטובה ראיתי אותו וידעתי שזה הוא הייתה לו חברה, ומיד אחרי שדיברנו כמה פעמים והבנתי שהוא מעוניין בי אחרי חצי שנה שאני הייתי כבר בת 14 והוא בן 17 הוא נפרד ממנה אבל הבעיה הגדולה הייתה כאן- המשפחה שלי היא לא הסכימה שבן אדם "כמוהו" עם "סטיגמות" כאלה ואחרות מעשן,יושב עם החבר'ה וכאלה,והיו שמועות שהוא היה מחליף בנות בקצב השעון הם לא היו מוכנים בכלל לשמוע עליו. אני לא ממש התייחסתי כי כבר הייתי כ"כ מאוהבת שלא עניין אותי מה חושבים כולם חברה טובה עזרה לנו להיפגש בסתר... וככה היה במשך3 חודשים שהייתי חוזרת מהבצפר לא הייתי יורדת בבית אלא כמה תחנות קודמות והייתי איתו למשך שעתיים כל יום... שעתיים שעברו לי כ"כ מהר מרוב שנהנתי להיות איתו רק לחבק אותו עשה לי כל כך טוב אוף אני חושבת על זה ובא לי לבכות...=( ככה במשך תקופה הייתי משקרת לכולם, משקרת בלי בושה כי למענו?הכל. אחריי חצי שנה גילו אותנו, המשפחה שלי הלכו אליו לבית והיה בלאגן גדול כמה שבכיתי...רק מלחשוב שאולי אני כבר לא יראה אותו למרות שהוא גר בית ממש מולי. לא לחבק אותו,להגיד לו כמה שאני אוהבת אותו... תקופה של חודש היינו מנסים להסתפק רק מלדבר כל היום בטלפון, רק מלכתוב מכתבים אחד לשני ולשלוח אותם באמצעות חברים משותפים וגם הפעם היה קשה לשמור על המרחק ה מקרח והמשכנו להיפגש בסתר. גילו אותנו עד שהמשפחה הגיעה למסקנה שלא יעזור להם אנחנו אחד את השני לא נעזוב-יהיה מה שיהיה. הגעתי לגיל 14 וחצי והנה אנחנו ביחד,בגלוי סוף-סוף=) אין צורה לתאר את האושר שהרגשנו. כל מה שאני יגיד ויוסיף לא יתקרב למה שהרגשנו אחרי כמעט שנה של סתר. בלי להראות את הרגשות שלנו אחד לשני. ...אז נכון-בהתחלה היה להם קשה להתרגל לנוכחות שלו בבית שלי אבל לא הייתה להם ברירה. שנתיים שלמות היינו ביחד וכל רגע היה קסם גם הרגעים של הריבים-היו פשוט הנאה כי אחרי זה?בא הפיוס. שנתיים של אהבה... ללא קיום יחסים-אהבה טהורה כמה שזה נשמע קיטשי א-ה-ב-ה ואם אתם שואלים איך גבר בן 18 וחצי מסתפק בלנשק אותי ? אולי הוא הלך ובגד בלי שאני יידע? אז זהו שגרנו בית-מול-בית והיינו 24 שעות ביממה ביחד... הכל התחיל... שהוא התגייס לצבא... פתאום כשהוא היה חוזר מהבסיס הוא היה לוקח את הפלאפון לכל מקום שהיה הולך וזה היה ניראה לי קצת לא אופייני לו. עד שזה הגיע-ביום הולדת שלו שד"א זה היום 10.11 הוא בא אליי ואמר לי שזה נגמר... עד היום אני לא מתגברת עליו וכ"כ כואב לי אני עד עכשיו שומעת את השירים שלנו,עד עכשיו מריחה אתה מתנות שלו עד עכשיו רואה אותו בכל בוקר בכל ערב ובכלל בכל שניה שאני פותחת את הדלת של הבית. יש לו חברה... הוא אמושר וכניראה הוא מתכוון להתחתן עוד חצי שנה. שיהיה לו במזל טוב?אני לא יהיה צבועה ויגיד את זה. כואב לי אני אוהבת אותוווווווווו... זהו. זה הסיפור שלי והייתי חייבת ליכתוב אותו איפשהוא שבת שלום