ציףציף1000
New member
שבת שלום לכולם ../images/Emo16.gif ../images/Emo16.gif
המגזין הבריטי Uncut צירף לאחד מגליונותיו בשנה שעברה, שהוקדש לפסיכדליה, דיסק הכולל 18 קטעים פסיכדליים קלאסיים, מתקופת הזוהר של הגל. מכיוון שהועלו כאן שאלות לגבי "מה זה פסיכדליה" בדיוק, אתן להלן סקירה של הדיסק הזה, שיכול להוות פתיח לאלו מכם שאינם מכירים את הז'אנר. 1. Tomorrow – My White Bicycle (1967) להיט ענק ללהקה זו, שלא הצליחה לפרוץ מעבר לגבולות לונדון, מלבד בסינגל זה. השיר נחשב לקלאסיקה בסוגו, וגם זכה לגרסאות כיסוי בשנים הבאות. אנו מוצאים כאן את כל האלמנטים המרכזיים של הפסיכדליה הבריטית, שבמרכזם שבירת המוסכמות המוסיקליות והחברתיות. מבחינה מוסיקלית, ישנה כאן סטיה מהמבנה הקלאסי של שירי פופ או R’n’B, המבוססים על פראזות בלוזיות. השיר עושה שימוש בכלים חדשים, אפקטים (לופים, 'פאז' בגיטרה, צילצולי פעמונים וכד'). גיטריסט הלהקה, סטיב האו (שניגן אח"כ ב-Yes, מושפע כאן קשות בנגינתו מסגנון הנגינה של ג'ף בק, שהיה אולי החשוב בין הגיטריסטים הפסיכדליים, כשניגן עם היארדבירדז. שבירת המוסכמות באה לידי ביטוי גם במילות השיר. בדומה ל-Bike של בארט, זהו שיר מנקודת מבטו של ילד הרוכב על אופניים, ומכייף. לדברי הלהקה (בראיון שנים אחר כך) הם הושפעו מהסצינה ההיפית באמסטרדם (לה היה בסיס פוליטי/אמנותי רציני) , בה אנשים היו נוסעים חופשי על אופניים ברחבי העיר, ואז משאירים אותם לשימושם של אחרים, חינם אין כסף. האידאל של חברה חופשית, הרמונית, היה בבסיס תרבות-הנגד ההיפית, ובבסיס השיר הזה, שכולו אופטימיות, נעורים, פרחים, שמש וחופש. וזאת בניגוד ל"מוסכמות" המרובעות, הנוקשות והשמרניות של ה"מבוגרים". חברי הלהקה מספרים גם שהם הושפעו מנגינתו של נגן הסיטאר ההודי, ראווי שנקר, שהיה כוכב גדול במערב באותה תקופה. אלמנטים של המוסיקה ההודית היו, כמובן, חלק בלתי נפרד מהפסיכדליה הבריטית, במיוחד בהשפעת הביטלס (אבל לא רק). אגב, מתופף הלהקה, Twink, ניגן שנים אחר כך בלהקתו קצרת-המועד של סיד בארט, Stars. Tomorrow והפלויד היו חלק מאותה סצינה פסיכדלית בלונדון, והיו מיודדים זה עם זה. את השיר ניתן למצוא באלבומה של הלהקה, באותו השם. זה היה גם האלבום היחיד שלה. 2. Syd Barrett – Octopus מעניין מדוע בחרו עורכי הדיסק דווקא בשיר זה, שנכלל באלבום הסולו הראשון של בארט, The Madcap Laughs. אולי משום שלא הצליחו להשיג את שיריו מתקופת הפלויד, שהם בוודאי מגלמים את הפסיכדליה יותר מאשר ההפקה ה"רזה" בשיר זה. הרבה דברים קורים בשיר הזה, בעירבובייה. ישנן פרשנויות רבות למילות השיר, שנכתבו כאשר מצבו של סיד כבר התדרדר. לכאורה, יש כאן נסיון למעין "זרם תודעה" – כתיבת כל מה שהלך לו בראש באותו רגע, אולי בהשפעת הסופר ג'יימס ג'ויס, שאת כתיבתו סיד אהב. החוקרים, שעברו ועוברים על הטקסט עם זכוכית מגדלת, מצאו כאן בין היתר התייחסות לבילוי בלונה פארק (רכיבה על סחרחרת עם סוסים, היא ה"תמנון"), התייחסות לספרות ילדים אנגלית קלאסית (עליזה בארץ הפלאות, פו הדוב), למחזה "הנרי הרביעי" (כמדומני) של שייקספיר (קראתי ניתוח משכנע לעניין זה, אבל אני לא זוכרת כרגע איפה, ומה בדיוק נאמר שם. נדמה לי שזה הסתמך על Huff the Talbot), למוות (the madcap laughed at the man on the border), ועוד. הקשיבו איך סיד שר את המילים Isn’t it good to be lost in the wood... כאילו הוא יודע סוד השמור עמו, והוא רק רומז עליו לנו. 3. The Move – I Can Hear the Grass Grow (1967) המוב היו להקה מבירמינגהם (תקנו אותי וכו') בהנהגת רוי ווד, אחד מכותבי השירים המוכשרים ביותר שפעלו בתקופה זו, שלצערי לא זוכה כיום להערכה המגיעה לו. ווד הושפע בעיקר מהביטלס, וכתב שירים מלודיים מאוד, קצביים, עם hooks קליטים ומעולים. בהנהגתו, היתה ללהקה שורת להיטים גדולים במצעדים הבריטיים (כמדומני שהם לא הצליחו בארה"ב). I can hear the grass grow הוא אחד מהם: שוב – פרחים, פרפרים, קשתות בענן. יש כאן התייחסות כמעט-גלויה לסמים – grass, rainbows וכו'. המוב הפכו, לאחר כמה שנים, ל-Electric Light Orchestra. ווד פרש מהרכב זה, שהפך בלעדיו לאחד ההרכבים המצליחים ביותר (מבחינה מסחרית) בשנות השבעים. הוא פצח בקריירת סולו (גם בתור הרכב בשם Wizzard), והיו לו כמה להיטים גדולים בתחילת שנות השבעים. מאז, הוא הוריד פרופיל – וחבל. מדובר באדם מוכשר מאוד. (אגב, יש לו השפעה גדולה על כתיבתו של גראנט הארט, במיוחד באלבומו האחרון, Good News for Modern Man). את השיר הנדון ניתן למצוא בקלות באוספים של הלהקה, ואוספי שנות השישים. כ"כ, עפ"י Uncut, חברי הלהקה עסוקים בשנים האחרונות בחיפוש ואיסוף מאסטרים אבודים של שיריהם, אותם הם מתעתדים להוציא באנתולוגיה מקיפה, בעתיד הלא-רחוק. 4. Nirvana – Rainbow Chaser (1968) לא הלהקה מסיאטל, כמובן. זהו צמד בריטי מליגה ב', שאני לא יודעת עליו ממש הרבה, חוץ מזה שהם היו היפים. השיר הוא מלודי, קצבי, פשוט, עם עיבוד תזמורתי עשיר (בהשפעת הביטלס, מן הסתם) ועם המוטיבים הרגילים: קשתות-בענן, אהבה וכד'. 5. Tyrannosaurus Rex – Once Upon the Seas of Abyssinia (1969) טירנוזאורוס רקס – הם שינו את השם אח"כ ל"טי-רקס" - היו בעצם להקת הליווי של כותב שירים וכוכב פופ ענק בבריטניה, בשם מארק בולאן. עיקר פרסומו של בולאן היה בשנות השבעים, אך את הקריירה שלו הוא התחיל כחקיין של סיד בארט, בסוף שנות השישים (הוא אף התחתן עם ג'ון צ'יילד, שתיפקדה על תקן מזכירתם של מנהלי הפלויד המקוריים, אך היתה למעשה המנהלת-בפועל של הלהקה). שיריו הראשונים של בולאן, לפני עידן הגלאם, היו whimsy טיפוסיים, ועסקו בעולמות פנטסטיים וחלומיים, בהם מסתובבים חדי-קרן ויצורים מוזרים אחרים, ושירי אהבה רומנטיים. השיר הנדון אינו כבר פסיכדליה, אלא עומד על הגבול שבין הפסיכדליה לגלאם, מבחינה מוסיקלית. 6. The Spencer Davis Group – Time Seller (1968) להקת ספנסר דייויס היתה במקורה הרכב R’n’B אנגלי מצליח באמצע שנות השישים. סוד ההצלחה שלהם היה סולנם הצעיר (אז בן 16), סטיבי ווינווד. ללהקה היו מספר להיטים גדולים שכולכם שמעתם בוודאי – I’m a man, Keep on Running וכו'. ווינווד עזב את הלהקה בשנת 67 והקים את טראפיק, ושאר קורותיו מצויות בספר דברי הימים. בינתיים, המשיך ההרכב בלעדיו, אבל זה לא היה אותו הדבר. השיר הכלול באוסף הוקלט לאחר שווינווד עזב. יש בו עיבוד תזמורתי עשיר, ומילים מעין-פילוסופיות על אדם המוכר זמן, על עננים, הזמן החולף, קיץ, ציפורים, ושאר ירקות. זה מה שקורה בהשפעת סמים מסויימים: אנשים חושבים שהם גם מסוגלים להבין את סודות היקום, וגם לכתוב על זה שירים קוהרנטיים. הם טועים. את השיר ניתן למצוא גם בהדפסה המחודשת של האלבום באותו השם, שיצאה לפני מספר שנים. 7. Kevin Ayers – Clarence in Wonderland (1970) איירס היה חבר ב-Soft Machine, אחת מהלהקות הפסיכדליות המובילות בלונדון בשנת 1967, יחד עם הפלויד ו-Tomorrow. הוא היה גם חבר של סיד בארט. הוא עזב את ה-Soft Machine בשנת 1968, ופתח בקריירת סולו ארוכה, שנמשכת עד היום. בשנות השבעים, הוא היה בין הדמויות הבולטות בסצינה של קנטרברי. השיר הנכלל באוסף, אינו פסיכדלי כלל. יתכן שכמו במקרה של Octopus, לא הצליחו העורכים להשיג שירים של ה-Soft Machine ולכן הסתפקו בו. בשיר יש השפעות של מוסיקה מהאיים הקאריביים.
המגזין הבריטי Uncut צירף לאחד מגליונותיו בשנה שעברה, שהוקדש לפסיכדליה, דיסק הכולל 18 קטעים פסיכדליים קלאסיים, מתקופת הזוהר של הגל. מכיוון שהועלו כאן שאלות לגבי "מה זה פסיכדליה" בדיוק, אתן להלן סקירה של הדיסק הזה, שיכול להוות פתיח לאלו מכם שאינם מכירים את הז'אנר. 1. Tomorrow – My White Bicycle (1967) להיט ענק ללהקה זו, שלא הצליחה לפרוץ מעבר לגבולות לונדון, מלבד בסינגל זה. השיר נחשב לקלאסיקה בסוגו, וגם זכה לגרסאות כיסוי בשנים הבאות. אנו מוצאים כאן את כל האלמנטים המרכזיים של הפסיכדליה הבריטית, שבמרכזם שבירת המוסכמות המוסיקליות והחברתיות. מבחינה מוסיקלית, ישנה כאן סטיה מהמבנה הקלאסי של שירי פופ או R’n’B, המבוססים על פראזות בלוזיות. השיר עושה שימוש בכלים חדשים, אפקטים (לופים, 'פאז' בגיטרה, צילצולי פעמונים וכד'). גיטריסט הלהקה, סטיב האו (שניגן אח"כ ב-Yes, מושפע כאן קשות בנגינתו מסגנון הנגינה של ג'ף בק, שהיה אולי החשוב בין הגיטריסטים הפסיכדליים, כשניגן עם היארדבירדז. שבירת המוסכמות באה לידי ביטוי גם במילות השיר. בדומה ל-Bike של בארט, זהו שיר מנקודת מבטו של ילד הרוכב על אופניים, ומכייף. לדברי הלהקה (בראיון שנים אחר כך) הם הושפעו מהסצינה ההיפית באמסטרדם (לה היה בסיס פוליטי/אמנותי רציני) , בה אנשים היו נוסעים חופשי על אופניים ברחבי העיר, ואז משאירים אותם לשימושם של אחרים, חינם אין כסף. האידאל של חברה חופשית, הרמונית, היה בבסיס תרבות-הנגד ההיפית, ובבסיס השיר הזה, שכולו אופטימיות, נעורים, פרחים, שמש וחופש. וזאת בניגוד ל"מוסכמות" המרובעות, הנוקשות והשמרניות של ה"מבוגרים". חברי הלהקה מספרים גם שהם הושפעו מנגינתו של נגן הסיטאר ההודי, ראווי שנקר, שהיה כוכב גדול במערב באותה תקופה. אלמנטים של המוסיקה ההודית היו, כמובן, חלק בלתי נפרד מהפסיכדליה הבריטית, במיוחד בהשפעת הביטלס (אבל לא רק). אגב, מתופף הלהקה, Twink, ניגן שנים אחר כך בלהקתו קצרת-המועד של סיד בארט, Stars. Tomorrow והפלויד היו חלק מאותה סצינה פסיכדלית בלונדון, והיו מיודדים זה עם זה. את השיר ניתן למצוא באלבומה של הלהקה, באותו השם. זה היה גם האלבום היחיד שלה. 2. Syd Barrett – Octopus מעניין מדוע בחרו עורכי הדיסק דווקא בשיר זה, שנכלל באלבום הסולו הראשון של בארט, The Madcap Laughs. אולי משום שלא הצליחו להשיג את שיריו מתקופת הפלויד, שהם בוודאי מגלמים את הפסיכדליה יותר מאשר ההפקה ה"רזה" בשיר זה. הרבה דברים קורים בשיר הזה, בעירבובייה. ישנן פרשנויות רבות למילות השיר, שנכתבו כאשר מצבו של סיד כבר התדרדר. לכאורה, יש כאן נסיון למעין "זרם תודעה" – כתיבת כל מה שהלך לו בראש באותו רגע, אולי בהשפעת הסופר ג'יימס ג'ויס, שאת כתיבתו סיד אהב. החוקרים, שעברו ועוברים על הטקסט עם זכוכית מגדלת, מצאו כאן בין היתר התייחסות לבילוי בלונה פארק (רכיבה על סחרחרת עם סוסים, היא ה"תמנון"), התייחסות לספרות ילדים אנגלית קלאסית (עליזה בארץ הפלאות, פו הדוב), למחזה "הנרי הרביעי" (כמדומני) של שייקספיר (קראתי ניתוח משכנע לעניין זה, אבל אני לא זוכרת כרגע איפה, ומה בדיוק נאמר שם. נדמה לי שזה הסתמך על Huff the Talbot), למוות (the madcap laughed at the man on the border), ועוד. הקשיבו איך סיד שר את המילים Isn’t it good to be lost in the wood... כאילו הוא יודע סוד השמור עמו, והוא רק רומז עליו לנו. 3. The Move – I Can Hear the Grass Grow (1967) המוב היו להקה מבירמינגהם (תקנו אותי וכו') בהנהגת רוי ווד, אחד מכותבי השירים המוכשרים ביותר שפעלו בתקופה זו, שלצערי לא זוכה כיום להערכה המגיעה לו. ווד הושפע בעיקר מהביטלס, וכתב שירים מלודיים מאוד, קצביים, עם hooks קליטים ומעולים. בהנהגתו, היתה ללהקה שורת להיטים גדולים במצעדים הבריטיים (כמדומני שהם לא הצליחו בארה"ב). I can hear the grass grow הוא אחד מהם: שוב – פרחים, פרפרים, קשתות בענן. יש כאן התייחסות כמעט-גלויה לסמים – grass, rainbows וכו'. המוב הפכו, לאחר כמה שנים, ל-Electric Light Orchestra. ווד פרש מהרכב זה, שהפך בלעדיו לאחד ההרכבים המצליחים ביותר (מבחינה מסחרית) בשנות השבעים. הוא פצח בקריירת סולו (גם בתור הרכב בשם Wizzard), והיו לו כמה להיטים גדולים בתחילת שנות השבעים. מאז, הוא הוריד פרופיל – וחבל. מדובר באדם מוכשר מאוד. (אגב, יש לו השפעה גדולה על כתיבתו של גראנט הארט, במיוחד באלבומו האחרון, Good News for Modern Man). את השיר הנדון ניתן למצוא בקלות באוספים של הלהקה, ואוספי שנות השישים. כ"כ, עפ"י Uncut, חברי הלהקה עסוקים בשנים האחרונות בחיפוש ואיסוף מאסטרים אבודים של שיריהם, אותם הם מתעתדים להוציא באנתולוגיה מקיפה, בעתיד הלא-רחוק. 4. Nirvana – Rainbow Chaser (1968) לא הלהקה מסיאטל, כמובן. זהו צמד בריטי מליגה ב', שאני לא יודעת עליו ממש הרבה, חוץ מזה שהם היו היפים. השיר הוא מלודי, קצבי, פשוט, עם עיבוד תזמורתי עשיר (בהשפעת הביטלס, מן הסתם) ועם המוטיבים הרגילים: קשתות-בענן, אהבה וכד'. 5. Tyrannosaurus Rex – Once Upon the Seas of Abyssinia (1969) טירנוזאורוס רקס – הם שינו את השם אח"כ ל"טי-רקס" - היו בעצם להקת הליווי של כותב שירים וכוכב פופ ענק בבריטניה, בשם מארק בולאן. עיקר פרסומו של בולאן היה בשנות השבעים, אך את הקריירה שלו הוא התחיל כחקיין של סיד בארט, בסוף שנות השישים (הוא אף התחתן עם ג'ון צ'יילד, שתיפקדה על תקן מזכירתם של מנהלי הפלויד המקוריים, אך היתה למעשה המנהלת-בפועל של הלהקה). שיריו הראשונים של בולאן, לפני עידן הגלאם, היו whimsy טיפוסיים, ועסקו בעולמות פנטסטיים וחלומיים, בהם מסתובבים חדי-קרן ויצורים מוזרים אחרים, ושירי אהבה רומנטיים. השיר הנדון אינו כבר פסיכדליה, אלא עומד על הגבול שבין הפסיכדליה לגלאם, מבחינה מוסיקלית. 6. The Spencer Davis Group – Time Seller (1968) להקת ספנסר דייויס היתה במקורה הרכב R’n’B אנגלי מצליח באמצע שנות השישים. סוד ההצלחה שלהם היה סולנם הצעיר (אז בן 16), סטיבי ווינווד. ללהקה היו מספר להיטים גדולים שכולכם שמעתם בוודאי – I’m a man, Keep on Running וכו'. ווינווד עזב את הלהקה בשנת 67 והקים את טראפיק, ושאר קורותיו מצויות בספר דברי הימים. בינתיים, המשיך ההרכב בלעדיו, אבל זה לא היה אותו הדבר. השיר הכלול באוסף הוקלט לאחר שווינווד עזב. יש בו עיבוד תזמורתי עשיר, ומילים מעין-פילוסופיות על אדם המוכר זמן, על עננים, הזמן החולף, קיץ, ציפורים, ושאר ירקות. זה מה שקורה בהשפעת סמים מסויימים: אנשים חושבים שהם גם מסוגלים להבין את סודות היקום, וגם לכתוב על זה שירים קוהרנטיים. הם טועים. את השיר ניתן למצוא גם בהדפסה המחודשת של האלבום באותו השם, שיצאה לפני מספר שנים. 7. Kevin Ayers – Clarence in Wonderland (1970) איירס היה חבר ב-Soft Machine, אחת מהלהקות הפסיכדליות המובילות בלונדון בשנת 1967, יחד עם הפלויד ו-Tomorrow. הוא היה גם חבר של סיד בארט. הוא עזב את ה-Soft Machine בשנת 1968, ופתח בקריירת סולו ארוכה, שנמשכת עד היום. בשנות השבעים, הוא היה בין הדמויות הבולטות בסצינה של קנטרברי. השיר הנכלל באוסף, אינו פסיכדלי כלל. יתכן שכמו במקרה של Octopus, לא הצליחו העורכים להשיג שירים של ה-Soft Machine ולכן הסתפקו בו. בשיר יש השפעות של מוסיקה מהאיים הקאריביים.
