האלבום הראשון שלהם ניסה להעתיק את
הצליל של רדיוהד, ומתוכו לנסות למצוא משהו חדש. האלבום הצליח, הוא בהחלט נשמע כמו רדיוהד לפעמים, והאנשים התלהבו מהגימיק ש'מינסטרם' את המוזיקה של רדיוהד. באלבום השני שלהם הסיפור השתנה לגמרי. הם בהחלט יצרו משהו חדש באלבום השני, צליל שהיה אמנם בהחלט נטוע בשורשים של האלבום הקודם (וכמובן בשורשים של רדיוהד), אבל היה משהו שמאד יחד את הצליל של האלבום השני, ובעצם ייצר את הצליל שילווה אותם גם לאלבום השלישי. האלבום השני מכר עוד יותר, והיה נחשב כמין סוג של יצירת מופת אלטרנטיבית וקטנה. האלבום השני גם פרץ לתודעה הבין לאומית. באלבום השלישי הלכו מיוז לכיוון היותר בועט והיותר דיסטורשייני. האלבום הצליח הצלחה עצומה והכניס את הלהקה הן למיינסטרים והן למצעדי המכירות. אמנם הסאונד שלהם התרחק עוד צעד אחד מהסאונד המקורי שהם רצו, והתקרב עוד צעד לסאונד המיוחד ללהקה, ובכל זאת הצליח להיות סאונד מאד פשוט, והרבה פחות 'צורמני' ומורכב משל (וגם הרבה פחות אלקטרוני) משל רדיוהד, כשרדיוהד עצמם פנו לסאונד יותר ויותר משונה ופחות מיינסטרימי (אמנזיאק וHTTT). כיום הלהקה נחשבת ותופסת מקום מכובד משל עצמה ברוק הבריטי, והוציאה לא מזמן אלבום שהיה פסקול לסרט אנגלי כל שהוא. האלבום אמנם לא הצליח כמו אלבומם השלישי, אבל הוא לא היה אלבום אולפן במובן הקלאסי של המילה כי הלהקה ניצלה את סגנון השירים (שצריכים להתאים לסרט) בשביל לנסות להתפתח לכיוון קצת שונה, ולכן לא נחשב בעצם לאחד מאלבומי האולפן הקלאסיים שלה, ולמרות שלא שמעתי את האלבום, הוא נחשב אלבום טוב. הלהקה נתפסת היום ברוק הבריטי כלהקת פוסט-רדיוהד. היא בעצם המובילה של הז'אנר הזה, שתפס תאוצה בשנים האחרונות, עם הכנסות להקות האינדי והרוק האלטרנטיבי למיינסטרים של הרוק (בעיקר באנגליה, אך הרוק באנגליה משפיע על הרוק בשאר העולם), ונחשבת להקה עם סאונד וגיבוש עיבודי משל עצמה למרות השורשים הרדיוהדים המובהקים.
