שבת שלום לכולם+

[נעממי5]

שבת שלום לכולם+../images/Emo24.gif

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifבוקר טוב עולם../images/Emo42.gif

אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי הבוקר, על היום הנקי... כי ממש לא מובן מאליו היום הזה. אתמול, כשכבר הגעתי הביתה אחרי התכנית, איכשהו הרגשתי טוב, ממש טוב. מצאתי את עצמי מלאת אנרגיה, מרץ שלא ידעתי איך לפרק. הייתי שמחה מאד כשמרגע לרגע זה הלך ודעך ובמקום רגשות השמחה עלו בי רגשות אחרים. פתאום "הראש גנב אותי" לכל מיני מקומות ותמונות מהעבר, והשמחה התחלפה בדמעות ועצב. כל מה שרציתי באותם רגעים היה להתמסטל... הרגשתי את הלב מחשב להתפוצץ לי בתוך בית החזה.. פועם בעוצמה שאני לא מכירה, כאילו דורש ממני להרגיע כשאני לא באמת יודעת איך. פחדתי, נתקפתי פאניקה.. פחדתי ממה שאני עלולה לעשות כשבראש יש לי לפחות שני קולות.. האחד קורא לי לעשות מה שבא לי, כאילו, להתקשר לחברים "ישנים" ולברוח לכמה שעות מעצמי, מהניקיון, מהרגש הזה שאני לא יודעת איך להכיל ולהתמודד, וקול אחר שאומר לי להרגיע, ללכת לישון, לעשות משהו עם עצמי ובלבד שאשמור על עוד יום נקי. מלחמת גרילה בראש.. ואני שרועה על המיטה רטובה כולי מדמעות.. נושכת שפתיים ומחבקת את עצמי.. כואב, כל כך כואב, מבלי לדעת אפילו על מה ולמה, והלא הכל היה בסדר, עברתי עוד יום מוצלח, עוד יום נקי.. אז למה ככה?! התחלתי לקרוא שוב את הפרק "מיהו המכור", רק בכדי למצוא שמה שעובר עלי בעצם עבר על אחרים, אני לא ממציאה שום דבר חדש, ואם הם כתבו את הספר הזה, אז הם לבטח עברו את זה.. התנחמתי בכך, והאמנתי שגם אני יכולה לעבור את זה.. כאילו.. זה נורמלי. לא לחשוב יותר מדי, לתת לעצמי להרגיש בלי לנתח למה ואיך, רק להיות, בלי סוטול. מתי שהוא נרדמתי, עם האור, עם הספר עליי.. התעוררתי לא מזמן, כשהחוויה הזו עדיין שולחת תזכורות.. כאילו משהו עדיין קורא בי ללכת להתמסטל, ולא.. למרות שסוף שבוע, ולמרות שאין תכניות להיום, ולמרות הלבד כרגע על הבוקר, אני מתכוונת להתקשר עכשיו לחברה, לצאת מהבית, להחליף אווירה, איכשהו לשמור על עצמי בדרך, לשמור על עוד יום נקי. שיהיה לנו סוף שבוע מבורך, מלא אהבה וחום, ובעיקר... נקי. מזכירה לעצמי ששום דבר בעולם לא שווה שימוש

שבצ'לום לנו

אוהבת

 

[עליזה 63]

מתוך "כל יום התחלה חדשה"

מתוך "כל יום התחלה חדשה" "צריך זמן, אהבה ותמיכה כדי למצוא שלווה אצל מי שחסר מנוחה" חוסר המנוחה נולד מתוך תסכול. אולי אנו רוצים להתקדם בחיים יותר מהר. האם אנו מרגישים לכודים בעבודה? האם בעיות מן העבר עדין רודפות אותנו? אולי הפרפקציוניזם מקלקל לנו כל שאיפה להישג. אנו יכולים ללמוד מחוסר המנוחה שלנו, אם אנו נותנים לו לכוון אותנו למקור הפנימי שלנו לשלווה ותמיכה רוחנית. לעיתים קרובות, החיפוש אחרי השלווה מרחיק אותנו ממנה. אנו בטעות חושבים שעבודה אחרת או בית אחר או קשר אחר יספקו את כל צרכינו. אך אנו מגלים שחוסר המנוחה מלווה אותנו גם למקום החדש. השלום שוכן בפנים. והתפילה פותחת לו את הדלת. בתוך השקט שלנו ובסבלנות, אנו יכולים לקבל את ברכותיה של השלווה. חוסר המנוחה מצביע למרחק שלנו מהכוח העליון שלנו. אולי הגיע הזמן לשינוי בחיינו. השינוי הוא טוב; אך הקשר שלנו עם אלוהים הוא זה שיעניק לנו בטחון בכל שינוי שנחוץ לנו. חוסר המנוחה נובע מריכוז עצמי ורק יפריע לצעדים שאולי אנו צריכים לנקוט בהם. חוסר המנוחה הינו ברומטר שמגלה את הבריאות הרוחנית שלנו. אולי היום יש צורך בתפילה.