שבת שלום לכולם

[נוצה Sגולה]

שבת שלום לכולם../images/Emo24.gif

 

[מלאכית בקריז האחת]

שבת שלום נוצה סגולה

הכל מוכן הבית מבריק בישלתי לגדוד והגיע הזמן לפרוש לעולם שכולו טוב לטבוע בשינה עמוקה, ולשכוח את השבוע המטורף את המחשבות האיומות, את הפחד שלא מניח לרגע, את המלחמות שלי עם עצמי. שבת שלום לך

 

[בוזיקית]

עולם שכולו טוב? אוי ואבוי ../images/Emo18.gif

אל תשתמשי בביטוי הזה בהקשר של שינה! עולם שכולו טוב = העולם הבא... אני בטוחה שלא התכוונת לזה... בעעע

 

[מלאכית בקריז האחת]

יקירתי

ממש לאאאאאאאאאאא, כל השבוע אני מחכה לשינה של יום שישי, אין כמו השינה הזו שנותנת לי כח להמשך כל שאר השבוע אני נמצאת בטירוף מתמיד הילדים הבית, עבודה וביום שישי הכל כל כך רגוע ובגלל זה אני קוראת לאותה שינה עולם שכולו טוב.

 

[בוזיקית]

שבת של שלום ושלווה לכולנו ../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[גילה זילברמן]

שבת שלום ../images/Emo20.gif

 

[מטפל]

שב"ש

 

[dana00]

לכוווווולם

 

[מכבס תולה]

שבת שלום לכולם חוץ ממני

הולך לעבוד לילה היום וממש אין לי כוחות לזה.

 

[dana00]

תהנה ממוש!! לפחות יש מחשב בעבודה?

 

[דולידול]

שבת שלום לכולם...../images/Emo16.gif

 

[בוזיקית]

בפירוש גם לך ../images/Emo24.gif

 

[מכבס תולה]

../images/Emo10.gifיש לי משהו להגיד - להוציא

פחד להתאהב....נשמע לכם מוכר ? האם זה סוג של חרדה? זאת אומרת אני יודע ממה זה נובע אצלי , זה נובע משמירה על עצמי שלא אפגע כמו שנפגעתי בעבר... מה ניתן לעשות על מנת להתגבר?

 

[מכבס תולה]

העניין הוא שאני כן מתאהב

אבל אני מנסה להדחיק את ההרגשה הזו . כי אם אפתח עם זה אפגע בסופו של דבר...אז למה לי?

 

[מכבס תולה]

בכל אופן - תשכחו ממה שכתבתי

אל תגיבו בבקשה.

 

[בוזיקית]

אויש אריה, עד שכתבתי לך תשובה כל כך

ארוכה ומפורטת אתה לא רוצה תגובה... אוףףףףףףףףףף... אז אולי תשלח לגילה מייל שתמחק את השירשור? רק שתדע, בכלל לא היה לי קל לכתוב את זה ולבטא את הנושא הזה, שאני לא נוהגת לדבר עליו... בחייאת אריה, פעם הבאה שלא תירצה תגובה תכתוב את זה מהתחלה בבקשה בבקשה, בסדר? ניסיתי לשים פה אייקון של חיבוק בשבילך אבל יש שגיאה בדף. ראה זאת כאילו חובקת.

 

[dana00]

אופס... רק עכשיו קראתי בכל זאת

שולחת לך חיבוקים והבנה!! המון הבנה!!

 

[בוזיקית]

יש לי תשובה בשבילך, אבל היא לא תמצא

חן בעיניך, אני מזהירה אותך. זו תשובה אישית שלי, ולדעתי היא גם מטופשת ובכלל לא פתרון, אבל אעלה אותה בכל זאת, כי אנחנו מדברים פה גם על קשיים, לא רק על פתרונות. ובכן, אני כל כך מבינה אותך... במערכות היחסים שהיו לי בחיים (בסה"כ שתיים) נפגעתי כל כך קשה, שאחרי הפרידה האחרונה (לפני כשנתיים וחצי) החלטתי שזהו. לא רוצה יותר. לא רוצה את כל הבולשיט הזה. לא רוצה את השפה המיוחדת, את כינויי החיבה. לא רוצה שיקחו אותי ויעשו בשבילי. לא רוצה שלא יקחו אותי ולא יעשו בשבילי. לא רוצה שישתמשו בי ככיסוי. לא רוצה שישתמשו בי לתירגול. לא רוצה שיגעו בי. לא רוצה קירבה. לא רוצה כלום. רוצה להיות עם עצמי, ומקסימום עם כמה חברים / חברות בלי קונוטציה מינית. גם אני נזהרת. נזהרת כל כך, שאני משכנעת את עצמי שאני לא רוצה את זה בכלל. משכנעת כל כך טוב, שאני מאמינה בכך באמת ובתמים. ובגילי המופלג, כשהדודות, שאותן אני פוגשת בערך פעם בשנה, שואלות מה יהיה עם השומן שלי, ודרך אגב, מה יהיה עם בעל, ואחת מהן גם מנסה כל הזמן לדחוף לי שידוכים, אני נאלמת דום, כי אין לי תשובה. מה אני אענה להם? שאני לא רוצה משפחה? ילדים? הם אפילו שאלו את אמא שלי פעם אם אני לסבית... מה, כל כך קשה לקבל את העובדה שאני לא רוצה מערכת יחסים? זה כל כך מוזר שיש בחורה שלא רוצה יחסים זוגיים עם אף אחד מהמינים? כדי לסבר את האוזן אני אודה ואתוודה - אם כבר, אז אני סטרייטית, אבל באמת באמת שאין לי שום חשקים למיניהם. אולי זה בגלל הקווים הדכאוניים שלי? אולי בגלל המשבר שעברתי עם אמא, שגזל ממני טונה של אנרגיות וחיות? לא יודעת. מה שאני יודעת, זה שאני לא מוכנה יותר להיות קורבן של אף אחד, לא מוכנה לתת לאף אחד מליון אחוז מעצמי ולקבל *** בתמורה. לא רוצה לשכב כמו בול עץ ולחכות עד יעבור זעם. לא רוצה את הגועל נפש הזה. רוצה להפסיק לפחד. רוצה להיות כמו כולם, וכמוך, אריה, רוצה להפסיק לפחד מלהתאהב. כי גם אני מתאהבת לפעמים. לפעמים גם אני נזכרת שאני בן אדם. זה לא קורה לי הרבה, כי אני כל כך נמצאת בפאזה של טינה והתנשאות (שזו גם טיפה מסיכה שאני שמה, כדי לא להרגיש את הנחיתות העצומה שלי) אבל זה קורה, עובדה. ואז אני נשארת ותאוותי בידי, כי אני יודעת שאף אחד לא ירצה אותי. אין לי מה להציע מלבד ידידות, ויש לי באמת יותר ידידים - גברים מנשים. אבל אני פוחדת. פוחדת להזדקן לבד. פוחדת להיות זקנה מרירה ועלובה. פוחדת להיות בודדה. גם ככה אני בודדה. קשה לי להיפתח לסביבה שלי. אז להתאהב? בשבילי להתאהב זו פריבילגיה. כל יום, כל שעה, כל דקה בשבילי זו הישרדות. כל פעולה יומיומית הכי פשוטה מצריכה ממני תיכנונים ואסטרטגיות, ובסוף אני לא עושה כלום. אני פוחדת להיפגע, כדי לא ליפול לתהום הזאת של רגשות. מעדיפה לא להרגיש שום דבר, כי הרגש מכאיב מדי. וזה לאו דווקא קשור לאהבה. אתה נותן כל כך הרבה ומקבל כזו יריקה בפרצוף, שאתה לא יודע מאין זה הגיע בכלל... הכי קשה היה לי להיות לבד כשהתמודדתי לגמרי בגפי עם מחלתה של אמא. אלוהים יודע כמה נזקקתי אז לתמיכה, לקירבה, אפילו למישהו שיסיע אותי לביה"ח ויישאר איתי בשעות הקשות, להחזיק לי את היד. וכמה פעמים רציתי להתקשר לאחד האקסים שלי ולבקש מהם עזרה, אבל תודה לאל לא עשיתי את זה, הייתי מספיק חזקה. גם ככה הקשרים ביננו מתו ברגע הפרידה, ואין לי שום מושג מה עלה בגורלם. והעובדה שהצלחתי לשרוד את השנה האיומה הזו לגמרי לבד, עוד יותר חיזקה בי את התחושה שכן, אפשר גם לבד. אולי גם כדאי אפילו. אריה יקר, אמרתי לך שלא תאהב את התשובה שלי, אני יודעת. ואני מעריכה את המאמצים שלך להתגבר על הרגש הזה וכן לתת לעצמך להתאהב. וזה כל כך קשה. וזה כל כך מפחיד. אתה הרבה יותר אמיץ ממני, שאתה בכלל שוקל את זה. כי אני כבר ויתרתי...

 

[מכבס תולה]

../images/Emo24.gifאני נורא שמח שכתבת ../images/Emo13.gif

ויש כאלה שיתפאלו אבל קראתי עד הסוף

ואואואוו כתבת הרבה - בשבילי? אני המום מהיחס! כל הכבוד ותודה . יש לי מה לומר לך על מה שכתבת ואני יתחיל בכך שאני לא חושב כל כך שזהו פחד אצלך אלא נראה לי יותר שזה איזה סוג של דפוס התנהגות שהרגלת לעצמך ופשוט נורא קשה לך להפסיק אותו . ויתרת? למה ויתרת ? קודם כל את לא לבד וכראיה תראי כמה חברים יש לך פה , דבר שני : ההתאהבות מאפשרת לנו לזהות את האדם המתאים ביותר לעבור עמו חוויה מתקנת.! נורא כואב לי לקרוא אותך והמילים שאת כותבת נוגעות מאד לליבי והמילה הזו מאד גדולה שם...ויתרתי ? כולנו סוגרים את הלב מרוב פחד , מעדיפים לחיות בבדידות מאשר לקחת את הסיכון של פגיעה. והפגיעה אפשרית מאוד , וזה אוליי הדבר הכי כואב בעולם , אבל זה שווה כל שניה למרות זאת. אפילו כשכבר מתאהבים אנחנו לא מרשים לעצמינו להרגיש את הרגש המדהים הזה והמחייה הזה בגלוי ואפילו לא בפני עצמינו , מפחדים להיות מושפלים כי אולי זה לא ילך , מחכים לאישור מהצד השני כדי לחבק את האהובים שלנו כפי שבאמת היינו רוצים לעשות. ואני רוצה לצעוק מכאן : דיי!! אין כמו האהבה, ואל לנו לנטוש אותה .! אם את או אתה אוהבים באמת מישהו בכנות וללא תנאי בסוף הוא או היא יחזירו לנו אהבה , בתנאי שזה אמיתי. אבל הריקנות הזו שאנו מכריחים את עצמינו להישאב אליה כואבת מאד מאד , הרבה יותר אולי מאהבה נכזבת. אז אני אוהב ואני אמשיך לאהוב ולעולם לא אתן לעצמי להישאב את הריקנות המכאיבה הזו. אריה

 

[מכבס תולה]

תראי,

ברור לי שאני אפגע וזה מאד מפחיד אותי . אבל מה שאת כתבת פשוט הוכיח לי עד כמה אני טועה בכך שאני מרשה לעצמי להישאב פנימה את תוך הבדידות ואל תוך הריקנות הזו ללא אהבה. פשוט מאד נתת לי עידוד מאד גדול אף על פי שדברייך אינם קלים אך נותנים לי הרגשה של : אני לא אהיה כך, אני לא ארשה לעצמי להרגיש כך. איך אפשר לא לאפשר לעצמך להתאהב? הריי מה שמחייה אותנו זו בעצם האהבה, האהבה שלך אלינו פה בוזי היא מחזקת אותנו....את מבינה? האהבה הזו שיש לך לתת ויש לכל אחד היא היא התקווה הכח לא לוותר ! איך את מוותרת? למה את גוזרת על עצמך בדידות?