שבת שלום לכולם

שבת שלום לכולם

שתהיה לנו אחלה של שבת שקטה שלווה ונעימה אני קוראת אותכם תמיד אולי לא כול יום אבל שקוראת אז לא מפספסת שום הודעה נכון אני לא נימצאת כאן בזמן האחרון הרבה אבל מישתדלת איך שהוא לענות עד כמה שאפשר אצלי הכול קאומסי קאומסה לתומר חגגתי השבוע יום הולדת גיל 25 רציתי באותו היום לקבור את עצמי באדמה הכי עמוק שיש כי ימי ההולדת של תומר מזכירים לי את ימי ההולדת בגן אחרי המסיבה הלכנו לאכול פיצה וגליה בקניון תומר קיבל מתנה פלאפון זה כבר השני שלו בשננה וחצי האחרונים את הראשון הוא פוצף באחת מהתקפי הזעם שלו נקווה שאת זה הוא לא ישמיד מההבן הגדולה וא קיבל לפני שהוא טס לחו"ל דיסקמן ( אני יכולה לפתוח סוכנות לדיסקמנים חדשים מושמדים ) וטקליטור של גורג מיקל שתומר גרופ שלו ככה הכול כמעט אותו דבר ממשיכה לסחוב את העגלה קדימה פעם עם יותר כחות נפש ופעם פחות כרגע אני ממעטת להביא את תומר הביתה מאחר ואחיו לא נימצא בארץ קשה לי מאוד פיזית ונפשית שהוא איתי לבד כאן במיוחד שאצל אימי חלה היתדרדרות במחלתה נקווה שהיו לנו ימים טובים יותר כי אני מאמינה גדולה מאוד שיש אור בקצה המינהרה אז ברוכים הבאים לכול החדשים ולכם הישנים מיתגעגעת אליכם המקום הזה הוא הבית השני שלי מקום לפרוק מיטענים לעזור והעזר להרגיש לא לבד בעולם המטורף הזה וגם לאלה שלא כול כך מסמפטים אותי ואת התשובות שלי שתהיה לכם אחלה של שבת שכולם ירגישו טוב ושלא נקבל קריאות בהולות שבת שלום לכולם
 

סמסרה1

New member
בשבושונית ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

שלום בשבושונית, התרגשתי וכאב לי לקרוא את הודעתך. מכירה את העניין של סחיבת העגלה פעם עם יותר כוחות נפש ופעם עם פחות כוחות נפש ונוסיף שהרבה פעמים ללא כוחות נפש. כן, שתהייה לכולנו שבת שלום.
 
תודה לכולם על החיזוקים והאהבה

קשה להיות אמא לילד כזה וקשה שיבעתים להיות אם חד הורית במיוחד שהאבא מיתעלם מאותו ילד עם פעם חש תי שהוא יגדל יהייה יותר קל מיסתבר שזה בכלל לא נכון הוא שהוא גודל כונולוגית אבל תמיד נישאר קטן תמיד את שם לגונן לשמור לדאוג שום דבר בחיים זה לא בטוח גם חופשה הכי קרובה והכי קצרה תמיד הפחד שיקרה משהו ויזיעיקו אתך הדאגה התמידית ליום שאחרי מה יקרה וואו כמה כחות נפש צריך לכול זה מהיכן אנחכנו שואפבים את כול זה להמשיך הלאה עם ששאר הילדים לעבוד לפרנס ובמיוחד לדאוג לצרכים המיוחדים של הילדים שלנו אף אחד בעולם לא נימצא בסיטואציה שלנו לא יכול להבין ולהרגיש כאב ה של אם לילד חולה נפש בכול מחלה אחרת יש טיפול חלקם מבריאם וממשיכים הלאה חלקם לומדים לחיות עם אותה מחלה וממשיכים לנהל אורח חיים תקין ואצל הילדים שלנו הכול שרוי באי וודאות מוחלטת הכול מישתנה מישניה אחת לשניה רגע הם הכי בסדר בעולם ושניה לאחר מיכן הכול מיתהפך הפרדוקס הכול הצב הזה שתמיד היו כאן או בכול מקום חולים אחרים שיגידו מה את מבינה !!!! [אז כן אני כן מבינה ואני כן מרגישה ואני כןן כואבת קצת הרבה יותר מהבן שלי ומכול חולה אחר האומנם אני לא חולה אבל אני אמא שעומדת מאה פעמים ביום מול סיטואציה שלא יכולה לעזור לבן שלי עוומדת חסרת אונים מול המחלה שלו עד כמה הוא מרגיש כאב בהתקף העם הוא כאב נפשי או פיזי שום אדם ואפילו חולה לא יכול להרגיש ולהבין כאבה של אמא
 

לולי90

New member
כל כך נכון

ויפה כתבת את זה...יש לי שאילה לקובי שכוללת בתוכה רעיון-לא מקורי פשוט ראיתי את זה בפורומים אחרים-האם אפשר לעשות מאגר של הודעות נבחרות?כזה שרץ בכותרת של הפורום ואפשר להכנס ולקרוא? למשל המכתב היפפה הזה של בשבושונת שכל כך ריגש אותי -עד הדמעות ושכל מילה ומילה כל כך נכונים בו...
 

ד קובי

New member
היי לולי

אפשר עקרונית לעשות שרשור מתחלף בראש הפורום (טאגליינס) וזה מיועד בד"כ להודעות נבחרות או הודעות חשובות ביותר, שחשוב שהן תהיינה נגישות.
 
מזל טוב לתומר ../images/Emo77.gif

בשבושונית... בתקווה לימים טובים יותר לפעמים כשהעגלה עמוסה מדי כדאי לפרוק קצת את המטען כדי שיהיה כוח לסחוב הלאה. תעשי את זה לעיתים יותר תכופות. תמיד איתך
 
ובחרת בחיים משהו טוב לשבת

ובחרת בחיים קטע אמיתי ויפה שקראתי וכדאי לכולם לאמץ (תקדישו כמה דקות שווה). הקטע נכתב ע"י חגית אקשטיין וזה הולך ככה: "הגיס שלי פתח את המגירה האחרונה בשידת המגירות של אחותי, והוציא משם חבילה עטופה בנייר אריזה. "זה" , הוא אמר לי בפתחו את העטיפה, "זה סט לבני נשים מאוד מיוחד". הוא הוציא את החזייה והתחתון מאריזתם, והושיט לי אותם ליד, הם היו מקסימים ביופיים, עשויים משי, בעבודת יד, שוליהם מעוטרים מתחרה עדינה. תווית המחיר שעדיין היתה מוצמדת אליהם הראתה מחיר אסטרונומי. "אחותך קנתה את זה בפעם הראשונה שנסענו לניו-יורק, לפני שמונה או תשע שנים, היא לא לבשה את זה אף פעם, היא שמרה את זה להזדמנות חגיגית ומיוחדת. ובכן, אני חושב שההזדמנות החגיגית המיוחדת הזו הגיעה היום". הוא לקח ממני את הסט העדין, והניח אותו על המיטה, היכן שריכזנו את הבגדים אותם אנו לוקחים אתנו לחדר המתים כדי להלביש בהם את אחותי בדרכה האחרונה. ידיו רעדו כשהוא סגר את מגירת השידה, ואמר לי "אף פעם אל תשמרי דברים להזדמנות חגיגית ומיוחדת, כל יום שאת חיה הוא הזדמנות מיוחדת. זכרתי את המילים האלו לאורך כל מסע ההלוויה, וגם בימים שבאו לאחריה, כשעזרתי לגיסי ולאחיותי לעבור את ימי האבל ולטפל בכל הנדרש לאחר החלל שהותירה אחותי במותה הלא צפוי. חשבתי על המילים האלו כשהייתי על המטוס שהוביל אותי חזרה אל ביתי. חשבתי על כל הדברים שאחותי הספיקה לעשות בחייה, מבלי לחשוב שהם היו מיוחדים או חגיגיים, ואני חושבת גם עכשיו על המילים האלו של גיסי. למעשה, הם שינו את חיי כליל: עכשיו אני קוראת יותר, ועסוקה פחות בלנגב אבק. אני יושבת על המרפסת ונהנית מהנוף מבלי להתרגש מהעשבים השוטים שצמחו בגינה. אני מבלה יותר זמן עם משפחתי ועם חבריי ופחות זמן בפעילויות ציבוריות. אני הופכת את החיים שלי, ככל האפשר, לחוויה שיש לנצור אותה, במקום לסבל שצריך לעבור דרכו. אני מנסה לאתר את הרגעים הקסומים ולטפח אותם. אני לא "שומרת" שום דבר, אנחנו משתמשים בכלי האוכל המהודרים ובקריסטלים שלנו בכל "הזדמנות מיוחדת", כמו למשל לחגוג ירידה של איזה חצי קילו במשקל או פתיחה של סתימה בכיור, או הלבלוב של הפרח הראשון באביב. אני לובשת את הבלייזר המפואר שלי כשאני הולכת לשוק, אם מתחשק לי, התאוריה שלי היא שאם אני נראית ומרגישה מצליחנית, קל לי יותר לזרוק מאה שקל על שקית קטנה של מצרכים מהמכולת מבלי להניד עפעף. אני לא שומרת שום בושם יקר להזדמנות מיוחדת – מה יש. המוכרים בכלבו והכספרים בבנק הם בעלי אף וחוש ריח בדיוק כמו חבריי המגונדרים הנפגשים במסיבות. "פעם" ו"בהזדמנות" הם מילים שיצאו מאוצר המילים שלי. אם זה משהו ששווה צפייה, שמיעה או עשייה – אני רוצה לצפות בזה עכשיו, לשמוע את זה עכשיו, לעשות את זה עכשיו. אני לא יודעת מה אחותי הייתה עושה כאן ועכשיו, לו ידעה שמחר לא תהיה כאן עוד, אותו מחר שכולנו לוקחים כל כך כמובן מאליו. ויש את כל הדברים הקטנים האלה, שאם לא עושים אותם אז אחר כך מתעצבנים למה לא עשינו ועכשיו כבר מאוחר לעשות. דברים כמו מפגש עם חברים שדחיתי או מכתב שהתכוונתי לכתוב ביום מן הימים ולא הגעתי אליו, או להגיד לבעלי לבתי ולקרובים אלי כמה אני אוהבת אותם, סתם כך ובלי סיבה. את כל אלה – אני מנסה לא לדחות, לא לשמור לאחר כך, לא להתאפק מלעשות שום דבר שיכול להוסיף צחוק ואושר לחיי ולחיי הקרובים אלי. ובכל בוקר כשאני פוקחת את עיני, אני מזכירה לעצמי שהיום הוא הזדמנות חגיגית ומיוחדת – כל רגע, כל שנייה, כל נשימה באפי הם מתנה מיוחדת ונפלאה, אסור לבזבז אותם". סוף ציטוט.
 

sarit743

New member
מזל טוב כפול שתיים לתומר ../images/Emo213.gif

מזל טוב לתומר על יום ההולדת שלו מזל טוב לתומר שזכה באימא כמוך
אין הרבה מילים רק בקשה - תמשיכי להיות חזקה וכאן איתנו ולא רק בשביל תומר, גם בשבילי , לפי התגובות למעלה יורשה לי להגיד - בשבילנו. נשיקות וחיבוקים מעוד אמא אוהבת
 
תודה לכולם בשם הבן והאם

חזקה מישתדלת להיות תמיד אבל כמו שאמרתי גם אני קורסת כמו כולם אני לא חסינה למרות כול השנים שאני חיה את המחלה של תומר מגיל אפס באמת מישתדלת לענות מיתוך ניסיון שלי לתת עצות וזאות אחת הסביות שנילחמי שהפורום הזה יקום לתחיה אפילו גיסתי את נהל הפורום שלנו לקחת על עצמו את הפורו ם ולהעמיד אותו על הרגלים כי חשוב לי שעולם ידעו את מה שאני לא ידעתי מעולם ועדין לא יודעת לעזור ולתמוך ולתת כתף ולא להרגיש הכי בודדה בעולם מי יתן והיה לנו הכוחות להמשיך לעזור ולתמוך ושוב תודה עניקית לכולם על זה שהמקום הזה שוקק חיים בית חם לכול מי שרק רוצה אפילו למי שניכנס פעם אחת תודה לכם חברים יקרים שאתם כאן בשבילי גם בימים טובים וגם בימים רעים אני אוהבת אותכם את כולכם למרות שפיזיתלא מכירה אותכם כאבכם הוא כאבי
 
למעלה