שבת שלום לכולם

[אמא93]

שבת שלום לכולם

מזמן לא נכנסתי לפורום. כנראה יצר ההשרדות חזק מאוד. אבל ככל שאני ממשיכה הלאה הכאב הוא נורא, ואין תמיד עם מי לשתף, הדמעות זולגות ואז אני רוצה לדבר עם מישהו אבל לא רוצה להפריע לאף אחד, מה אגיד שכואב לי? שאני מתגעגעת? שאני לא מעכלת? טוב שיש את הפורום שלפחות אפשר לכתוב. שבת שלום לכולם מיכל

 

[דליה ח]

מיכל............שבת טובה וגשומה

אני רוצה להגיד לך תודה. גם לי יש משהו לשתף, ולא יודעת למה , אבל אם לא הייתי קוראת מה שכתבת לא הייתי כותבת. וזה לא ששכחתי שיש את הפורום. גם אני לא רוצה להפריע, כי כמה אפשר לשפוך כאן. הרי כולנו מרגישים געגוע וכואב לנו באותה מידה. אבל כמו שכתבת, טוב שיש את הפורום. כאן יש הגנה. רוצים קוראים, לא נוח ,מחכים ואז קוראים , מגיבים או לא. הכל על פי מצב הרוח. והכל בסדר. ככה זה צריך להיות. עכשיו בזכותך אני אספר על חלום שחלמתי השבוע , וזה לא קורה הרבה. פגשתי אות אודליה, ואנחנו מתחבקות ומתנשקות, ואני אומרת לה, "די, אני לא יכולה יותר". ואודליה עונה, "אמא , גם אני לא יכולה יותר" ואני באותו רגע בהרגשה שזהו זה נגמר, וחוזרים הביתה ביחד. אבל גם החלום נגמר, והתעוררתי לבד, והבנתי שוב שאין חזרה, ואין אודליה . עכשיו אני יודעת שגם היא רוצה לחזור הביתה, וזה עושה את העניין קשה יותר.................דליה

 

[koval10]

דליה, יקירתי../images/Emo201.gif

אני כל הזמן אומרת שאני רוצה לחלום על גיל, אבל אחרי חלום כזה צריך לחשוב שבע פעמים... אנחנו לא יודעים מה יש אחרי, ואם יש אחרי בכלל... האי וודאות הזו היא הורגת, אילו הינו יודעים, היה לנו יותר קל, מה שלא יהיה... אומרים, כששניים נפרדים זה שהולך לוקח רק רבע מהכאב, זה שנשאר-שלושת רבעי... אולי המחשבה שכואב להם פחות קצת תנחם? הלוואי ויהיו לך רק חלומות טובים ומאושרים על אודליה ובכלל...

 

[שרון123]

אוי דליה, איזה חלום קורע../images/Emo7.gif

אני לא חולמת על ירדן בכלל. זה קשה, אבל אני מבינה שגם לחלום עליהם יכול להיות קשה מאד. אוף הגעגועים האלה...

 

[ariane]

איזה חלום קשה...

קשה לחלום על ילד שרווצה לחזור הביתה כשאין חזרה, קשה מיוחד להעורר אחרי זה ולהבין שהיה רק חלום. בוכה ומחבקת

 

[eaz1514]

אוי דליה, טוב ששיתפת אותנו

איזה סיוט, זה ממש לא קל ואני לא מוצאת מילים. אז אסתפק ב-

אילנה אמא של רונן

 

[koval10]

שלום מיכל

לדעתי הפורום הזה קיים דווקא בשביל לשפוך את הכאב, כדי לשתף אחרים, כדי להתחלק... את לא מפריעה ולעולם לא תפריעי!!! תמיד תזכרי זאת. זה המקום שלנו לדבר, כל אחד מקבל במה מתי שהוא רוצה, מתי שהוא מרגיש שחייב לענות-עונה, מתי שאין כוחות-אז לא. זה נכון, שהכאב גובר, לפעמים אני מתפלאה איך אני עדיין חיה עם כל הכאב הזה. לא הייתה דקה(אולי רק כשאני ישנה) שלא חשבתי על גיל, שלא התגעגעתי. לפעמים אני רואה את הפנים של הרופא שיצא אלי ואפילו לא דיבר, רק נידנד עם הראש עם עיניים דומעות. והייתי לבד לקבל את הבשורה, כל הלילה הזה הייתי לבד... וכשאני חושבת על זה אני שוב לבד מול המציאות הנוראה הזו. אני חושבת שכאשר תרגישי צורך כן תגידי שכואב לך, שאת מתגעגעת, שאת לא מעכלת, כל דבר שתרצי - תגידי אותו. אנחנו כאן, כי אנחנו נבין אותך הכי טוב, נזדה עם כאבך, ועם געגועיך.. ואת צודקת בהחלט, אי אפשר לעכל. לעולם לא נוכל. אנחנו חיים בתוך סיוט שלא נגמר, מין טירוף מתמשך. אלה הם חיינו, צריך רק לזכור שיש אנשים שזקוקים לנו, ותמיד להמשיך לשחות, ולהשתדל להחזיק את הראש כמה שיותר מעל המים. שתהיה שבת שקטה

 

[אמא93]

תשובה

תודה על התשובות שלכן אבל האמת היא שאולי לא הסברתי נכון. התכוונתי שלפעמים אני כל כך במצוקה ורוצה לדבר טלפונית עם חברה או בן משפחה או בכלל שמישהו יהיה איתי ויתן חיבוק גדול ואני עוצרת את עצמי כי אני לא רוצה להפריע. ואז אני חושבת על הפורום הזה כמה שהוא טוב שכולם מרגישים פחות או יותר אותו הדבר. יש לי עוד שני ילדים מקסימים ואני משתדלת להחזיק את עצמי ולא להישען עליהם יותר מדי אבל זה קשה. אני יודעת שהם דואגים לי גם מפני שאני חיה לבד. אבל סך הכל כולם ממשיכים לבנות את החיים וטוב שכך אבל הלבד הוא הקשה בלילה שהולכים לישון או שסתם יורד גשם או שסתם שומעים שיר ברדיו. שמזכיר לי את גיא. נראה לי שהשתפכתי מספיק אז תודה.

 

[דליה ח]

בוקר טוב מיכל...

הבנתי אותך מאוד . גם לי יש שני בנים שכבר לא בבית, ואני לא משתפת אותם כמו בתקופה הראשונה. ובן הזוג הנפלא שלי לא מסוגל לשמוע ולהתמודד עם הגעגועים שלי. גם את שלו הוא מסתיר. אז בכל זאת אני לבד . יש לי חברות מדהימות שאני יכולה להתקשר אליהם באמצע הלילה, אבל אני לא מסוגלת להפיל על אף אחד את מחשבותי, את הכאב שלי. לכל אחד יש את שלו, מי פחות ומי יותר. ואני בטוחה שעם כל האהבה שלהם אלי באיזשהו שלב זה יימאס. בדיוק מהסיבה הזאת הקמתי את הקבוצה לעזרה עצמית להורים שכולים. הבנתי שיש הרבה הורים כמוני שזקוקים למקום ששם לאף אחד לא יימאס לשמוע אותם, ולכל אחד מהמשתתפים על פי הצורך ,יש את הזמן שלו "להשתפך", כמו שכתבת. מלבד זה, יש לי עצה שאני חוזרת עליה הרבה פעמים פה. ברגעים של הלבד שלך, כשיורד גשם, או כשאת שומעת שיר שמזכיר לך את גיא, תכתבי. כל מה שעולה לך בראש, כל מה שמרגיש לך בבטן. את יכולה לזרוק אחר כך, ואת יכולה לשמור, אבל זה כלי יעיל להתרוקן.

 

[חיה אש]

דליה שולחת לך חיבוק גדול

איזה חלום.....בטח לא קל להתמודד עם החלום ולשתף קרובים וחברים זה אכן קשה וגם....זה ברור שלא יהיה מובן כמו שאנחנו מבינות אחת את השניה הכאב הזה לצערי לא ברור רק עם חווים אותו למרות שתמיד האנשים הקרובים אליי מחכים לשמוע ולעזור אני לא מסוגלת לחלוק איתם . ובנוגע לכתיבה הלוואי והיה לי הכשרון שלך בכתיבה שתמיד כל כך קולעת לרגשות כולנו .. ..לי המילים לא יוצאות אני מרגישה מחנק אבל מילים לצערי אין. חלמתי על גיא פעם אחת וקמתי בבוקר כמו שתיארו כאן כאילו הייתי איתו ..כמה הייתי רוצה לחזור לחלום.

 

[שרון123]

אני לגמרי מבינה אותך

גם אני משתדלת לא להעמיס על אחרים את הכאב שלי. אפילו לא על אמא או האחים שלי. לאמא שלי קשה מאד עם לכתה של ירדן, ואני לא יכולה להכאיב לה יותר מזה. לחיות לבד עם כל הכאב זה נורא קשה

תמשיכי לכתוב כאן, זה עוזר