שבת שלום,חיפשתי בגוגל ולא מצאתי איזכור כלשהו
אבל מצאתי סיפור שקשור אל איתן מסורי(מאת davore) 10/2007 רותי או איך שהעולם קטן ציטוט מגוגל: היינו אשתי ואני בנופש בבורגס שבבולגריה בראש השנה 2007 ובן היתר ביקרנו בקזינו שבצמוד למלון כריזנטמה. באחד הערבים בהיותנו בקזינו , אשתי נגשה אלי ואמרה "אתה יודע את מי ראיתי כאן?" את מי – אני שואל את הזמר המפורסם איתן מסורי עם אשתו ושני ילדיו ושאלתי אותו אם הוא זוכר את המקרה עם רותי ( רותי- אחותי שנפטרה ב- 1989) , הוא החוויר ושאל מה לי ולרותי ואמרתי לו שאני נשואה לאחיה ושהוא נמצא כרגע כאן בקזינו. והוא זכר, יש לו עדיין טראומה מהמקרה ועכשיו זה פתח לו פצע שעדיין לא נרפא ולנצח לא ירפה. נשימתי נעתקה , הפסקתי לשחק קמתי וביקשתי משוש אשתי שתוביל אותי איליו. כל שידעתי על מות אחותי האהובה בגיל 35 היה, שהיא נפטרה במהלך הופעה של זמר מפורסם ולאחר מאמצי החייאה נואשים שביצעו בה הן באולם והן בבית חולים, נאלצו הרופאים בבית החולים לקבוע את מותה. מצאנו את איתן מסורי עם אשתו וילדיו נרגשים משהו, ניגשנו אליהם ושוש אשתי היציגה אותי בפניו. "זה אח של רותי" אמרה והצביעה עלי. הייתי חיוור ונסער, איתן הושיט לי יד ואני לחצתי אותה ביד רועדת. "ספר לי, בבקשה, מה היה, אני לא יודע הרבה על מה שקרה באותו לילה " ביקשתי בקול רועד. והוא החל לספר בהתרגשות הולכת וגוברת ואפשר היה לראות שהוא נסער מאוד. " נקראתי להופיע באולמי רסיטל בתל אביב בערב יום שישי. זה היה ערב שירה ותוך כדי השירה היו אנשים שקמו ורקדו. בשלב מסוים במהלך הערב נגשה אילי צעירה מטופחת ויפה (אחותך רותי , כפי שהתברר לי מאוחר יותר ) וביקשה ממני לשיר את השיר "גן השקמים" מאחר ולבעלה יש יום הולדת והיא רצתה להקדיש לו את השיר. אמרתי שאין בעיה ואני אשיר את "גן השקמים" היא הודתה לי הסתובבה, והחלה לרדת במדרגות מהבמה כשאני ממשיך לשיר את השיר שכבר התחלתי ועוקב במבטי אחרי הצעירה המטופחת והיפה שהתרחקה ממני לכוון 3 המדרגות היורדות מהבמה לאולם. היא ירדה מדרגה אחת ולפתע ראיתיה, וכמו בהילוך איטי "קורסת". תבין, היא לא נפלה , אלא התקפלה, קרסה, הברכיים התקפלו והיא התמוטטה כמו בסרט בהילוך איטי אל הרצפה. לא, זאת לא הייתה נפילה. מיד קמה מהומה וזוג שמקצועם הוא אח ואחות בבית חולים החלו בהחייאה. אני הייתי בשוק. הרגשתי שהדם אוזל ממני והתמוטטתי. מסך שחור כיסה את עיני ויכולתי לשמוע קולות כאילו באו ממרחק. את רותי פינו תוך כדי ניסיונות החייאה , לבית החולים הדסה. אשתי שהייתה בחודש תשיעי להריונה. (כאן פונה איתן מסורי לבנו בן ה-18 ואומר לו "אימא הייתה בהריון איתך החודש תשיעי" ) אשתי , ממשיך איתן בסיפורו , נכנסה ללחץ בראותה אותי מתמוטט ( אשתו של איתן מתפרצת לסיפורו מידי פעם ובלחץ ובהתרגשות מבהירה ומוסיפה פרטים . באותו זמן הילדים מביטים בהוריהם המומים. פעם ראשונה שהם שומעים את הסיפור ורואים את הוריהם במצב כזה). והיא הזעיקה אמבולנס עבורי שפינה גם אותי להדסה. לחץ הדם שלי היה נמוך מאוד משהו כמו 60/40 החלו לטפל בי . תוך כדי טיפול אני שומע מהתא שלידי שרק וילון מפריד בינינו , קולות של אנשים שנתונים בעיצומם של פעולות החייאה.."תני לי מזרק להזרקה לתוך הלב", "לזוז כולם", ואז רעש של מכשיר שאני מבין שמנסים זרם חשמלי. ושוב " זה לא עובד ". לאט לאט קלטתי שמעבר לוילון שוכבת אחותך ומה שאני שומע, אילו הקולות של הרופאים והאחיות שמנסים להחיותה . לאחר זמן אני שומע מישהו אומר "זה לא מצליח , איבדנו אותה" . לעולם לא אוכל לשכוח את הקולות והמראות האלה , זה אחד מהמקרים שלא ניתן לשכוח , אני עד היום רואה בעיניים איך היא התמוטטה כמו בובת סמרטוטים , איך שהברכיים שלה התקפלו והיא נפלה/קרסה כמו בסרט בהילוך איטי. אשתי דאגה והייתה בלחץ מהמקרה וממה שראתה שקורה לי, ואל תשכח היא הייתה בהריון ואנו פחדנו שלא יקרה לה ולעובר משהו מהלחץ". כאן השתתק איתן מביט בי באשתו ובילדים וחוזר חלילה. ניסיתי לשאול שאלות, אבל הייתי נסער מידי ודמעות חנקו את גרוני ואיימו להתפרץ מעיני וראיתי הכול כמו מתוך מסך שקוף. כל מה שיכולתי להוציא מפי היו קולות של המהום/גמגום . דמעות החלו לזלוג מעיני, שוש אשתי חבקה אותי וניסתה להרחיק אותי משם תוך שהיא אומרת " חבל שאמרתי לך שאיתן מסורי כאן, אני מצטערת, פתחתי אצלך פצע ענק שעדיין לא הגליד. לא הייתי צריכה , באמת שלא הייתי צריכה". היא הייתה על סף בכי. שוש המשיכה בימים הבאים להכות על חטא והייתה אומרת שוב ושוב " לא הייתי צריכה לספר לך" מאוחר יותר במהלך אותו ערב סיפרה שוש לחברה שפגשה במקרה בקזינו את סיפור הפגישה עם איתן. החברה הרגיעה אותה ואמרה שטוב עשתה שסיפרה לי, כי מי יודע שאולי ביום מן הימים אני אשמע שהיא פגשה את איתן מסורי ונמנעה מלספר לי ואז זה יהיה הרבה יותר גרוע ושאני אתלה בה את האשם שלא סיפרה . אני שכמעט השלמתי עם מותה של רותי אחותי הצעירה, שוב נפתח הפצע והרגשתי שהעולם נחרב עלי וחשתי שוב את האובדן כאילו זה קרה היום. לפגוש את איתן מסורי לאחר 18 שנה ובעיר בארץ אחרת דווקא ולא בארצנו , איך אומרים, נפלאות דרכי הבורא ואיך שהעולם קטן.
