היי! כתבתי משהו לעצמי אנא הגיבו
הכל ממשיך רגיל, זורם, אדיש, ממלכות שלמות מתפרקות וחדשות קמות וצצות. כולם אצים אל הלא נודע. מכירים עצמם. תאריכים נקבעים, תהליכים נבנים. הזמן זוחל דומם. שאיפות האתמול נראות כמו פרסומת ישנה ששוליה הצהיבו ומתפוררים, עדיין הולך בכיוונם. אם אטשטש ראייתי יראו גדולים וצבעוניים עדיין. דרכים רבות נפרשות וסוד חבוי בכולן...אלך באחת מהן כי חייב אני להמשיך, רוצה לראות למרחוק אך המראה מטושטש. קולות חלושים נשמעים מסביב, אני צף ובוהה בבועתי. הלב כמשקולת מאט הדרך, אך אפנהו מחדש בכל פעם. מתוך אינסוף גשמיות מחפש הסיבה מחפש הדרך. לכשאמצא ארוץ בה אף יחף, ארוץ בכל כוחי מקווה למצוא סיפוקי. אדע זאת על סמך חיוכי שאינו ניתן לכבישה. האם לרצים שמסביב מחשבות דומות? הלא גם אני דומה להם, בצלמם. חולשת הגוף ועייפות מאטים דרכה של הנשמה, אך חמקמקה היא ולא תשקוט עד שתמצא מקומה. הלב נותן אותותיו, הגוף כמה ללטיפה לתקשורת שאיננה במילים, כזו שרק הגוף מכיר, כזו שתאפשר לנשמה לחפש דרכה בשקט ובביטחון. חייב, צריך, משכנע שרוצה, דוחפים גופתי מכאן לשם. מקווה להיתקל בקסם, באמת נעימה, להבין ולקבל שכך צריך להיות. עוזב לאט לאט כבלי אלו שתמיד משכו לכיוון ידוע אלו שדאגו לי שהביאוני עד הלום. שלשלאות הברזל שניתצתי נראות פתאום מנסות לומר מילה, מבט בלתי מובן. לאן תעוף ציפור ששכנה כל חייה בכלוב? תדדה ותיפול, אך האינסטינקט הפנימי יזכיר את משק הכנפיים, וצליל האוויר החתוך יהיה נעים, דאייה על זרמים חמים.... כל אדם יאלץ ללמוד את אותם שיעורים בכדי להתכחש לעצמו ולהבין שעליו לקיים מה שתמיד רצתה נפשו. הנפש אינה יודעת רע מהו וגם אם רצונותיה אינם דומים לדרישות סביבתה, לא תוותר. קולה חלוש אך עמוק עמוק, ואם תשרור דממה מוחלטת מלמוליה ישמעו למרחק. אעצור לרגע ואקשיב לה....עד שאבין שרוצה היא הטוב ביותר בשבילי. תשובות איין ומפה רשומה איננה קיימת. אצפה בכוכבים ואקשיב לנודדים אחפש מהי דרכי היא. דרכי........... צלילים, אורות, נגיעות, נשימות מתערבבים לריק שחור ואין סופי...מנסה למצוא תרגומם אך אינני מבין שפתם עדיין. האם יש היודע? ואם לא מספיקה האמונה שכן. אולי אאמץ אמונה גם לי, האם אמלא כלליה ואזכה בתום, שקט נפשי, הרגשת ניצחון וכיבוש? הכול כתוב מראש, והוא שבצלמו נבראנו הותיר הוראות מפורשות בגופינו, תהליכים המתחוללים בנפשנו הם ניסיון לקוראם נכון. מקווה שיבין גופי, מוחי, תת המודע את המסר במהרה. לא קלים החיים בסבך סימני השאלה....זה טבעי מאמין...מה נותר אם לא להאמין. לא כל דבר מול עיננו בהיר ונקי. משוכנע שאמצא דרכי, כך מרגיש גופי, רק עוד קצת רק עוד מעט, הערפל יתפוגג והכול יהיה נכון ומובן כ"כ. כאב הראש יעלם, העיניים לא יתאמצו להבין, רחש נחלים ורוח מלטפת יחבקוני כשותפים למציאותי, יחייך אלי העולם בהבנה, ארגיש שהבנתי, שכאן מקומי, הכול היה אמור להיעשות כך. ועד אז אהרהר בחיוך ברגע זה שיבוא, אני בסדר, הכול נועד לקרות כך בדיוק. הפסקה קלה לפני צעדים גדולים.