שבת שלום

[דנה אז]

שבת שלום

ימי החג מאחורינו ימים לא פשוטים עבורי, וכמו שהבנתי להרבה הורים שכולים.
במחגים יש מן המשפחתיות, והמשפחה שלי לעולם לא תהיה משפחה שלמה, לא משנה כמה אורחים יהיו, כמה אחיינים נולדו והצטרפו, תמיד תמיד אחד חסר. גם אם אנחנו לבושים חגיגי, והאורות בסוכה דולקים.
גם אם לא נשמר כסא עבורו, גם אם נראה שהחיים המשיכו בלעדיו, מקומו בליבנו תמיד נשאר.
ובחג זה קצת יותר קשה.

 

[mylost1]

חגים

האמת, לבינתיים אני לא מרגיש הבדל בין יום רגיל לחג. דווקא בימים הרגילים אולי קצת יותר עצוב לי, החגים מלאים יותר במשפחה ואנשים, אבל אני בהחלט יכול להבין את תחושותייך.., גם ברגע שהמשפחה מתכנסת אז נושא האבדן הרבה פעמים עולה לשיחה..וזה גורם לך להיזכר עוד יותר..

אני מקווה לפחות שהשנה הזו תביא איתה בשורות טובות, כי השנתיים שלפנייה פשוט גמרו אותי

 

[דנה אז]

השנה תאפשר לכם להתחיל את שארית חייכם

בשנתיים האחרונות הייתם סביב אחותך, המלחמה המתוחה במחלה.
בחלק מהבחינות יהיה יותר קל, בחלק אחר הרבה יותר קשה וכואב.

 

[mylost1]

כן

"שארית חייכם" - חייב להגיד שזה נשמע נורא שלילי. אפשר להגיד "המשך חייכם" או משהו אחר..

לא שאני חלילה נוזף, סתם זה הדברים הקטנים האלה שבלי להרגיש מגבירים אצל כולנו את הפסימיות

והיה לי חשוב להעלות את זה לתשומת ליבך וליבי..

זה בהחלט מרגיש ככה עכשיו : חלק מהבחינות יותר קל, בחלקים אחרים זה מאוד קשה, ואני מניח שזה תמיד יישאר ככה..
צריך רק ללמוד איך לחיות ליד זה ולא בתוך זה.

 

[ענן כבד]

לילה

חיכיתי שהחגים יגמרו ...יגמרו.

חזרתי לשגרה השגרה כקביים הם לי
של מסגרת ,של עשיה ,של סדר והרגשת יציבות .

לא לי הם החגים
לא לי
פעם היה אחרת ואין.....
ואין מי שיענה... למה ??

 

[דנה אז]

החגים כמו במטוטלת.
מעמיסים טיולים, פעילות, חברים.
וההצגה חייבת להמשך בשביל כולם.
אבל הלילות הם הזמן לצער, לקושי, לבכי, לגעגוע.
אין לאן לברוח. ואז הדמעות שוטפות מקלות מעט.
ואיתן באות השאלות ללא מענה.
כמה החיים לא הוגנים.

 

[דנה אז]

צודק, מתנצלת על הכותרת.

גיסי נפטר לפני כמעט עשר שנים מהמחלה, וזוכרת את התקופה שהיה חולה.
תקופה נוראית של חיים לא חיים, הכל סביב המאבק והתקווה שיחלים (למרות שידענו מרגע הגילוי שהסיכויים קלושים).
ומנגד (והיום יודעת לתאר זאת כך), כמו אחרי הפטירה החיים ממשיכים מסביב ואצלנו כמו עמדו מלכת.
בסוף היה לי קשה לבקר אותו, כבר לא היה אותו אדם.

ועם כל הצער והכאב על פטירתו, אפילו שהשנים הראשונות היו קשות לאחותי ובנותיה, הם התחילו בתהליך ההחלמה שלהן כמשפחה, בניית החיים האחרים, בניית שגרה. ואחרי שנים הן במקום הרבה יותר שלם ומקבל עם האובדן (ועדיין ההתמודדות לא פשוטה).
מאחלת לך ולמשפחתך רק טוב, ושתמצאו את דרככם להתמוד עם האובדן

 

[mylost1]

אין על מה..

אני שמח לשמוע שלמרות הקושי הן מצליחות להתמודד. יצא לי גם לראות אנשים שלא ממש הצליחו להמשיך בחיים אחרי אבדן, מין הסתם אין מה להאשים אותם, אבל זה נורא עצוב לראות כזה דבר, במיוחד שמדובר למשל בהורה שמתקשה להמשיך ואז באופן ישיר ועקיף זה משפיע על הילדים שלו..

גם במקרה שלנו, היו כאלה שלא היו מסוגלים לראות מה נהיה ממנה, אני רק יכול להבין, לי בתור אח הרגשתי שאין פה ברירה ושאין פה אפילו שאלה, אם הייתי מרגיש שיש לי אפשרות אז יש סיכוי טוב שהייתי בוחר להימנע.

תודה לך, משתדלים להביט קדימה, יחד עם זאת גם חיים עם הכאב ליד.