שבת שלום
- פותח הנושא אלמרה
- פורסם בתאריך
סיפור ליום שבת ...
הסיפור החל לפני 12 שנה ולמעשה אולי היום... למלאך, יש אחות תאומה. בצבא, היא פיקדה על חיילת חמודה. החיילת והתאומה השתחררו והמלאך עזר לחיילת למצוא עבודה. התאומה, קשרה בינתיים קשרי ידידות מפתיעים עם אחותה של החיילת והמלאך, עם הזמן, פגש את האחות. האחות, הייתה חמודה הרבה יותר מאחותה החיילת וקשרי ידידות נפרדים נקשרו בינה ובין המלאך . השנים עברו, האחות, החליפה כבר שלושה בני זוג והמלאך מצידו, המשיך לחיות לפני שלוש שנים נפסק הכל. התאומה, רבה עם אחותה של החיילת וכתוצאה מכך נפסקה ידידותו של המלאך עם האחות שנתיים וחצי נמשך הריב של התאומה עם האחות ונפסק לפני כחצי שנה בפתאומיות היום, אזר המלאך אומץ והזמין את הידידה לדייט רומנטי בתקווה לשנות את הסטטוס מידידה לחברה שבת שלום...
הסיפור החל לפני 12 שנה ולמעשה אולי היום... למלאך, יש אחות תאומה. בצבא, היא פיקדה על חיילת חמודה. החיילת והתאומה השתחררו והמלאך עזר לחיילת למצוא עבודה. התאומה, קשרה בינתיים קשרי ידידות מפתיעים עם אחותה של החיילת והמלאך, עם הזמן, פגש את האחות. האחות, הייתה חמודה הרבה יותר מאחותה החיילת וקשרי ידידות נפרדים נקשרו בינה ובין המלאך . השנים עברו, האחות, החליפה כבר שלושה בני זוג והמלאך מצידו, המשיך לחיות לפני שלוש שנים נפסק הכל. התאומה, רבה עם אחותה של החיילת וכתוצאה מכך נפסקה ידידותו של המלאך עם האחות שנתיים וחצי נמשך הריב של התאומה עם האחות ונפסק לפני כחצי שנה בפתאומיות היום, אזר המלאך אומץ והזמין את הידידה לדייט רומנטי בתקווה לשנות את הסטטוס מידידה לחברה שבת שלום...
הדייט שהיה
הבעיה שעמדה בפני המלאך היא איך להפוך את הסטטוס... הרי יצאנו כבר שנים ביחד בתור ידידים בילינו בסרטים והצגות בתי קפה ופאבים טיולים משותפים בקיצור, לאחר מחשבה קצרה איתר המלאך את הפיתרון - מגע... בכל הפעילויות הללו לא היה מגע ייתכן וזהו הסמן המפריד בין ידידות לחברות? טוב, שנתיים וחצי ללא קשר היה צורך לעדכן והרבה המלאך השמיט את כל העדכונים הרומנטיים והזמין קוקטייל לשנינו בחלוף השעה, ידיים נפגשו ומחמאות פיזיות החלו להתעופף השוק הדמים לחלוטין את המוזיקה הרועמת פני המלאך החווירו מעוצמת התעוזה והדיבורים החלו "תמיד מצאת חן בעיני, למעשה, את זה מה שאני מחפש"... "ומה תגיד התאומה?" "תשמח, הלא היא מכירה את הבחור שאת יוצאת איתו" "גם אתה מוצא חן בעיני" המלאך, שלא מיהר לשום מקום הזמין חשבון. ההבהרות התבצעו עכשיו כדאי לחשוב בבוקר, התאומה התקשרה מיד שמעה על שהתחולל ורצתה פרטים דואגת גם לה וגם לי המשך יבוא נ.ב המלאך מבשל מחר ארוחת ערב לידידתו לשעבר. יש לו 24 שעות ללמוד לבשל...(משהוא שהוא לא ביצה או טוסט...)
הבעיה שעמדה בפני המלאך היא איך להפוך את הסטטוס... הרי יצאנו כבר שנים ביחד בתור ידידים בילינו בסרטים והצגות בתי קפה ופאבים טיולים משותפים בקיצור, לאחר מחשבה קצרה איתר המלאך את הפיתרון - מגע... בכל הפעילויות הללו לא היה מגע ייתכן וזהו הסמן המפריד בין ידידות לחברות? טוב, שנתיים וחצי ללא קשר היה צורך לעדכן והרבה המלאך השמיט את כל העדכונים הרומנטיים והזמין קוקטייל לשנינו בחלוף השעה, ידיים נפגשו ומחמאות פיזיות החלו להתעופף השוק הדמים לחלוטין את המוזיקה הרועמת פני המלאך החווירו מעוצמת התעוזה והדיבורים החלו "תמיד מצאת חן בעיני, למעשה, את זה מה שאני מחפש"... "ומה תגיד התאומה?" "תשמח, הלא היא מכירה את הבחור שאת יוצאת איתו" "גם אתה מוצא חן בעיני" המלאך, שלא מיהר לשום מקום הזמין חשבון. ההבהרות התבצעו עכשיו כדאי לחשוב בבוקר, התאומה התקשרה מיד שמעה על שהתחולל ורצתה פרטים דואגת גם לה וגם לי המשך יבוא נ.ב המלאך מבשל מחר ארוחת ערב לידידתו לשעבר. יש לו 24 שעות ללמוד לבשל...(משהוא שהוא לא ביצה או טוסט...)
רוצה רעיונות? הנה לך אחד:
מנצל"ש הזדמנות לספר עוד פרק מסיפרי... פסטה אורגזמית - שילוב מהמם של פסטה ויין מה כבר נותר לאחר כל הניסיונות בשילוב כל הטעמים של הרטבים השונים ומשונים (אותם אלה הנמכרים ב"סופר" – ולא ממש "עושים לך את זה")? – נותר לאלתר או לנסות לשחזר סיפור הצלחה בדוק. הרתחת חבילת ספגטי במים רותחים עד שיתרככו, שפיכת המים והוספת תוכנה של קופסת רסק עגבניות – הייתה פעולת הבישול הראשונה שלי. לא, לא רציתי כל כך להרטיב ידי "במעשי מטבח" הנעשים בידי נשים, אך לפני עשרים וחמש שנים – אפילו לומר זאת בגלוי לא היה נחשב כמעשה לא Politically Correct. הייתה זו פעם ראשונה בה התנסיתי בבישול בחיי, זאת לאחר שבמקרה ראיתי את עמי, עושה זאת יום קודם – וזה "הצליח לו". ולמחרת כאשר הוא פנה לעסקיו והותיר אותי בדירתו לבדי, לא נותרה לי אלא ברירה אחת: לעשות זאת או לרעוב. בשנת 1973 עם שחרורי מצה"ל ולאחר לימודי באונ' ת"א (ביולוגיה – לא נורא נכון?) החלטתי לבצע שינוי קיצוני במהלך חיי. בעצם לקחתי על עצמי את האחריות לעתידי ובמקום להמשיך וללמוד ולאסוף תארים שאולי יעשוני מורה בתיכון או עוזר מחקר במעבדת קוליפורמים – נעניתי למודעת דרושים בעיתון ומצאתי את עצמי מתחיל הכל מחדש בתחום טכנולוגי מרתק – מדעי. ניצלתי את הכנסת האורחים של בן דודי (עמי דלעיל) שהתגורר לו בדירת חמד של "עמידר" בשכונת ה"פטיו" בערד, בעצם התנחלתי אצלו למשך חודש עד ששכרתי דירה. אבל לאכול צריך? צריך. ארוחות הבוקר והצוהריים היו באחריות מקום העבודה (בשנה הראשונה הייתי סתם סטודנט שם וקבלתי משכורת – אלק "עבדתי"). ארוחת הערב כבר הייתה עניין אחר. עם 100 לירות שהיו בכיסי (אימי חשבה שאולי אצטרך מעט כסף…) והלכו ודעכו עד לאפס בזמן קצר – לא יכולתי להרשות לעצמי לאכול כל יום ארוחת ערב. אז למדתי להכין ספגטי. נו, אז היום הכל נראה אחרת. גם צרכי השתנו וגם טעמי השתבח בזכות אי אלו ארוחות טובות אותן אזכור תמיד. והנה היום מצאתי את עצמי חוכך בדעתי אולי ניתן לשלב את נ' בתהליך הכנת הפסטה במהלך ביקורו השבועי (נ' בן השנתיים וחצי נהנה מהפסטה שלי ואפילו סרב לאכול את זו של אמו בטענה ש"אבא עושה ספגטי מעולה"). כבר בדרכי לאסוף אותו מהגן פינטזתי הכל: זו תהיה פסטה "מורחבת" לא עוד רוטב סתמי, אף לא זה שאני טורח להכין בצוק העיתים הכולל טיגון (בשמן זית) של בצל (סגול), שום, פטריות טריות פרוסות ורוטב "פסטו" זה או אחר. המצרכים שלוקטו מבעוד מועד: חבילת ספגטי טובה (כגון Barilla) עשויה מסמולינה של חיטת דורום פטריות טריות גדולות (מיועדות למילוי, טיגון וכד') שמנת מתוקה בצל סגול, שלוש שיני שום חבילת שרימפס קטנים שמן זית, מלח בעוד המים רותחים בסיר בינוני (חציו מלא מים ובתוספת שתי כפות שמן זית וכף מלח), קלף ופרוס את הבצל, כתוש את השום. תוך כדי בחישת הספגטי (יש כלי מיוחד לכך) וודא שהם לא יתרככו יותר מדי – הם צריכים להיות Al-Dente כלומר עד למצב קטיעה באמצעות השיניים. המנע מבישול יתר וריכוכם יתר על המידה. בערך באותו הזמן של הגעת הפסטה למצב Al-Dente עליך להגיע למצב בו הבצל ימצא במחבת כשהוא כבר מטוגן, שקוף למדי ועשוי היטב. הוסף את הפטריות והשום הכתוש. ניחוח השום יעשה את שלו, ריר מבלוטות הטעם יישטף היטב כבר בשלב זה באמצעות יין טוב. הפעם ניסיתי את המלצתו של חבר מתקופת ערד: "טושקו הבלתי אפשרי" (ספור נפרד בפני עצמו) שמצא כי יש יין המשלב את טעמו הנפלא של "מרלו" עם "קברנה סוביניון" ובעצם נמצא כי היין הזה מיוצר לא רק ביקבי כרמל מזרחי אלא יש לו אח צ'יליאני והיבוא הזה אפילו עוד זול יותר מבן המקום. שמור לעצמך את בקבוק היין לארוחה, אל תתפתה ללגום את כולו כבר בעת הבישול. ביין הזה עוד ידובר להלן. ובכן, בעוד הפסטה "כמעט מוכנה" הרוטב גם הוא בשלבים כמעט סופיים, צוק אל תוך המחבת את השרימפסים הקטנים והחמודים, בחש קלות לקבלת גוון "שזוף קלות" ותוך המשך בחישה הוסף את תוכן גביע השמנת אל הרוטב הזה. הזהר לא לקלקל הכל בבת אחת, כאן המקום להזכיר כי השמנת היא בעצם תחנה לפני האחרונה לקראת הפיכת החלב לגבינה. אז נא לקצר את הזמן בו שוהה המחבת עם השמנת למינימום ולבחוש. אי אפשר לפספס, הרוטב סמיך דיו כל שנותר הוא לסנן את הספגטי מהמים (לא לשטוף – רק לסנן את המים) ולאותו סיר לשפוך את הרוטב לעוד שלוש שניות וחצי (לבחוש, לבחוש) ולכבות את הגז. בין לבין, ערוך את השולחן, מזוג את היין ואם בסיום הארוחה הזו לא תרגיש כי הייתה זו "פסטה אורגזמית" הרי התרשלת במילוי ההוראות (או אני פישלתי בתיעוד הארוחה הזו). ניצלתי את ההזדמנות הזו ללמד את נ' לגלגל את הספגטי על מזלג – התוצאה מדהימה. היות וכל אלתור טוב מתחיל בהקפדה על פרטים מראש – נעזרתי עוד בתחילת השבוע בעצת אימו שזכורה לטובה ברוטב השמנת הנ"ל. לשם הקרדיט ולאות תודה, גם היא התכבדה במנה ואף צלצלה לספר כי היה טעים.
מנצל"ש הזדמנות לספר עוד פרק מסיפרי... פסטה אורגזמית - שילוב מהמם של פסטה ויין מה כבר נותר לאחר כל הניסיונות בשילוב כל הטעמים של הרטבים השונים ומשונים (אותם אלה הנמכרים ב"סופר" – ולא ממש "עושים לך את זה")? – נותר לאלתר או לנסות לשחזר סיפור הצלחה בדוק. הרתחת חבילת ספגטי במים רותחים עד שיתרככו, שפיכת המים והוספת תוכנה של קופסת רסק עגבניות – הייתה פעולת הבישול הראשונה שלי. לא, לא רציתי כל כך להרטיב ידי "במעשי מטבח" הנעשים בידי נשים, אך לפני עשרים וחמש שנים – אפילו לומר זאת בגלוי לא היה נחשב כמעשה לא Politically Correct. הייתה זו פעם ראשונה בה התנסיתי בבישול בחיי, זאת לאחר שבמקרה ראיתי את עמי, עושה זאת יום קודם – וזה "הצליח לו". ולמחרת כאשר הוא פנה לעסקיו והותיר אותי בדירתו לבדי, לא נותרה לי אלא ברירה אחת: לעשות זאת או לרעוב. בשנת 1973 עם שחרורי מצה"ל ולאחר לימודי באונ' ת"א (ביולוגיה – לא נורא נכון?) החלטתי לבצע שינוי קיצוני במהלך חיי. בעצם לקחתי על עצמי את האחריות לעתידי ובמקום להמשיך וללמוד ולאסוף תארים שאולי יעשוני מורה בתיכון או עוזר מחקר במעבדת קוליפורמים – נעניתי למודעת דרושים בעיתון ומצאתי את עצמי מתחיל הכל מחדש בתחום טכנולוגי מרתק – מדעי. ניצלתי את הכנסת האורחים של בן דודי (עמי דלעיל) שהתגורר לו בדירת חמד של "עמידר" בשכונת ה"פטיו" בערד, בעצם התנחלתי אצלו למשך חודש עד ששכרתי דירה. אבל לאכול צריך? צריך. ארוחות הבוקר והצוהריים היו באחריות מקום העבודה (בשנה הראשונה הייתי סתם סטודנט שם וקבלתי משכורת – אלק "עבדתי"). ארוחת הערב כבר הייתה עניין אחר. עם 100 לירות שהיו בכיסי (אימי חשבה שאולי אצטרך מעט כסף…) והלכו ודעכו עד לאפס בזמן קצר – לא יכולתי להרשות לעצמי לאכול כל יום ארוחת ערב. אז למדתי להכין ספגטי. נו, אז היום הכל נראה אחרת. גם צרכי השתנו וגם טעמי השתבח בזכות אי אלו ארוחות טובות אותן אזכור תמיד. והנה היום מצאתי את עצמי חוכך בדעתי אולי ניתן לשלב את נ' בתהליך הכנת הפסטה במהלך ביקורו השבועי (נ' בן השנתיים וחצי נהנה מהפסטה שלי ואפילו סרב לאכול את זו של אמו בטענה ש"אבא עושה ספגטי מעולה"). כבר בדרכי לאסוף אותו מהגן פינטזתי הכל: זו תהיה פסטה "מורחבת" לא עוד רוטב סתמי, אף לא זה שאני טורח להכין בצוק העיתים הכולל טיגון (בשמן זית) של בצל (סגול), שום, פטריות טריות פרוסות ורוטב "פסטו" זה או אחר. המצרכים שלוקטו מבעוד מועד: חבילת ספגטי טובה (כגון Barilla) עשויה מסמולינה של חיטת דורום פטריות טריות גדולות (מיועדות למילוי, טיגון וכד') שמנת מתוקה בצל סגול, שלוש שיני שום חבילת שרימפס קטנים שמן זית, מלח בעוד המים רותחים בסיר בינוני (חציו מלא מים ובתוספת שתי כפות שמן זית וכף מלח), קלף ופרוס את הבצל, כתוש את השום. תוך כדי בחישת הספגטי (יש כלי מיוחד לכך) וודא שהם לא יתרככו יותר מדי – הם צריכים להיות Al-Dente כלומר עד למצב קטיעה באמצעות השיניים. המנע מבישול יתר וריכוכם יתר על המידה. בערך באותו הזמן של הגעת הפסטה למצב Al-Dente עליך להגיע למצב בו הבצל ימצא במחבת כשהוא כבר מטוגן, שקוף למדי ועשוי היטב. הוסף את הפטריות והשום הכתוש. ניחוח השום יעשה את שלו, ריר מבלוטות הטעם יישטף היטב כבר בשלב זה באמצעות יין טוב. הפעם ניסיתי את המלצתו של חבר מתקופת ערד: "טושקו הבלתי אפשרי" (ספור נפרד בפני עצמו) שמצא כי יש יין המשלב את טעמו הנפלא של "מרלו" עם "קברנה סוביניון" ובעצם נמצא כי היין הזה מיוצר לא רק ביקבי כרמל מזרחי אלא יש לו אח צ'יליאני והיבוא הזה אפילו עוד זול יותר מבן המקום. שמור לעצמך את בקבוק היין לארוחה, אל תתפתה ללגום את כולו כבר בעת הבישול. ביין הזה עוד ידובר להלן. ובכן, בעוד הפסטה "כמעט מוכנה" הרוטב גם הוא בשלבים כמעט סופיים, צוק אל תוך המחבת את השרימפסים הקטנים והחמודים, בחש קלות לקבלת גוון "שזוף קלות" ותוך המשך בחישה הוסף את תוכן גביע השמנת אל הרוטב הזה. הזהר לא לקלקל הכל בבת אחת, כאן המקום להזכיר כי השמנת היא בעצם תחנה לפני האחרונה לקראת הפיכת החלב לגבינה. אז נא לקצר את הזמן בו שוהה המחבת עם השמנת למינימום ולבחוש. אי אפשר לפספס, הרוטב סמיך דיו כל שנותר הוא לסנן את הספגטי מהמים (לא לשטוף – רק לסנן את המים) ולאותו סיר לשפוך את הרוטב לעוד שלוש שניות וחצי (לבחוש, לבחוש) ולכבות את הגז. בין לבין, ערוך את השולחן, מזוג את היין ואם בסיום הארוחה הזו לא תרגיש כי הייתה זו "פסטה אורגזמית" הרי התרשלת במילוי ההוראות (או אני פישלתי בתיעוד הארוחה הזו). ניצלתי את ההזדמנות הזו ללמד את נ' לגלגל את הספגטי על מזלג – התוצאה מדהימה. היות וכל אלתור טוב מתחיל בהקפדה על פרטים מראש – נעזרתי עוד בתחילת השבוע בעצת אימו שזכורה לטובה ברוטב השמנת הנ"ל. לשם הקרדיט ולאות תודה, גם היא התכבדה במנה ואף צלצלה לספר כי היה טעים.
התיאור הרג אותי...
נשמע לא מאוד מסובך וכ"כ טעים (מובן שהסתבר שאני מקפיד לעשות כל טעות אפשרית בניסיונות הבישול שלי...) המלאך יצטרך את הכתובת שלך ושעת איסוף המנה על מנת לאפשר שיחזור נכון...
מבטיח לנסות באחד הימים...למחר כנראה שאני אצליח לבשל יין ולהזמין סיני...או תאילנדי המלאך נ.ב שמרתי את ההודעה שלך על קובץ...
נשמע לא מאוד מסובך וכ"כ טעים (מובן שהסתבר שאני מקפיד לעשות כל טעות אפשרית בניסיונות הבישול שלי...) המלאך יצטרך את הכתובת שלך ושעת איסוף המנה על מנת לאפשר שיחזור נכון...
האם של איתי
New member
אין לי בכלל ספק, שהדייט ישבור את כל
שיאי ההצלחה המוכרים. עוד לא נולדה הנערה שאוכל סיני או תאילנדי משובח לא ידבר אל ליבה רק אל תשכח את הפרחים הטריים
שיאי ההצלחה המוכרים. עוד לא נולדה הנערה שאוכל סיני או תאילנדי משובח לא ידבר אל ליבה רק אל תשכח את הפרחים הטריים
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.