אשבל - מאבק...
אשבל היקרה, מתרחש מאבק: צד אחד בעדך, צד שני נגד שלמה ארצי. האם לפתוח את השיר?
"עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה" - אני חושבת שבשבילי "העולם" תמיד היה יפה עד מאוד, יפהפה ונהדר. והשאלה היתה תמיד איך אגיע לאותו יופי של העולם. ובדרך כלל "העולם" לא נתפס בעיניי כ"עצוב" אלא כמלא קשיים - אלימות מצד אחד, דיכוי וכפייה מצד שני. האלימות וחוסר החירות העסיקו אותי יותר מאשר העצב. ועל פניהם של חסרי-החופש אני לא רואה עצב, אלא רואה חיים-קשים, והתמעטות, היפחתות.
אני זוכרת שבשנות ה-90 כשהתחילו לגבש את המושג "דור שני לשואה", שלמה ארצי השתתף בתוכנית טלוויזיה של שיח בני הדור השני. אני מאמינה שהוא באמת הכיר עצב גדול בבית הוריו.
"בתים עצובים", או "בית הורים מלא עצב" - ובכלל בתים שנגף בהם אבדן, שכול - בהם עצב מתמיד, זה נכון כל כך. אבל אני חושבת שהעצב הוא בתוך הבית, בתוך המשפחה המסויימת, ולא ב"עולם".
כמובן, ישנה התופעה של "העולם שחשך" - כשהאבדן מושלך על העולם. אני חוויתי זאת כמו כל אחד אחר. כשהעולם מאבד את אורו, הוא לא פחות יפה, אלא היופי שלו לא נוגע ולא רלוונטי. העולם הנוצץ הופך אז להיות כמו אולם ענק שמואר בנורות של 40 וואט.
